לדלג לתוכן

תקווה ישראלית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הנשיא ריבלין נואם בכנס "תקווה ישראלית בחינוך" שנערך בבית הנשיא, נובמבר 2017

תקווה ישראלית[1] היא תוכנית של נשיא המדינה לשעבר, ראובן (רובי) ריבלין, לחיזוק הממלכתיות ולביסוס השותפות בין ארבעת המגזרים המרכזיים המרכיבים את החברה הישראלית: חילונים, חרדים, דתיים וערבים. התוכנית שואפת לקדם השתלבות איכותית של כלל המגזרים בחברה ובכלכלה וליצירת שיתופי פעולה ביניהם בתחומי מפתח ובראשם החינוך, האקדמיה, התעסוקה, השלטון המקומי והספורט, תוך מתן כבוד לכל הקבוצות.

התוכנית היא היישום המעשי של אתגר ביסוס השותפות בין חלקי החברה הישראלית, שהציג הנשיא בכנס הרצליה בשנת 2015 ב"נאום השבטים"[2] וכן בנאום ההמשך, "תקווה ישראלית: חזון או חלום?"[3] שנישא בכנס הרצליה 2016.

נאום השבטים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנאום שנשא נשיא מדינת ישראל ראובן ריבלין ב-7 ביוני 2015 בכנס הרצליה, בחלוף כשנה לתחילת כהונתו כנשיא, תיאר ריבלין את החברה בישראל כמפוצלת, לעומת העבר שהיה בה רוב חילוני ציוני מוצק, ומיעוטים דתי, חרדי וערבי, לחברה שבה הציבורים הולכים ונדמים לו בגודלם. כאשר תהום תרבותית, דתית וזהותית פעורה בין המגזרים ומאיימת על החברה הישראלית, וקרא לייצר סדר ישראלי חדש על בסיס החלפת תפיסת הרוב והמיעוט הרווחת בתפיסה של שותפות[4].

בנאום הכריז ריבלין כי:
”תהליכים דמוגרפיים ותרבותיים מעצבים מחדש את פניה של החברה הישראלית בעשורים האחרונים: מחברה המורכבת מרוב ומיעוט ברורים, לחברה המורכבת מארבעה מגזרים או "שבטים" מרכזיים שמתקרבים זה אל זה בגודלם: חילונים, דתיים-לאומיים, חרדים וערבים.
מציאות חברתית זו משתקפת מהרכב כיתות א' כיום, שזרמי החינוך החרדי והערבי מהווים בו קרוב לחמישים אחוז, ומהווה למעשה "סדר ישראלי חדש". במציאות זו לא מתקיימים עוד רוב ומיעוט ברורים בהתייחס לשאלות יסוד אידאולוגיות, ומכאן שנדרש מעבר מהתפיסה המקובלת של "רוב ומיעוט" לתפיסה חדשה של שותפות. שותפות בין המגזרים השונים המרכיבים את החברה הישראלית.”

ריבלין הציג בנאום את "מנועי השינוי" שלדעתו יכולים לחבר בין ה"שבטים" השונים: השירות הציבורי; האקדמיה והעבודה; חינוך; ושותפות אזורית בין ראשי רשויות מקומיות.

על פי אתר בית הנשיא, "'נאום השבטים' מהווה את המצע הרעיוני לחזונו של הנשיא בנוגע לחברה הישראלית"[5]. כהמשך לנאום הוקמה תוכנית "תקווה ישראלית", שמטרתה היישום המעשי של "נאום השבטים".

נאום השבטים ותוכנית "תקווה ישראלית" הם חריגים במוסד בית הנשיא. על פי רוב הוא נחשב למוסד טקסי וסמלי, עד כדי שיש רבים הנוטים לפקפק בחשיבותו. במקרה זה הוא פועל באופן אקטיבי לקידום ועידוד רעיונות על ידי שורה של ארגונים ופעילויות[6].

הנשיא ריבלין ושר החינוך בנט בהשקת מסע תקווה ישראלית לצוותי חינוך, אפריל 2018

הפעילות מאופיינת ביצירת שיתופי פעולה נרחבים עם משרדי ממשלה, קרנות וארגוני חברה אזרחית במטרה לקדם את השותפות בחברה הישראלית. כך למשל, תקווה ישראלית בחינוך[7] פועלת לקידום היכרות ופעולה משותפת בין צוותי חינוך ותלמידים ממגזרים שונים; תקווה ישראלית באקדמיה[8] פועלת לקידום מערכת השכלה גבוהה מגוונת המשמשת מקום מפגש משמעותי ושער לתעסוקה הולמת לכל חלקי החברה הישראלית; תקווה ישראלית בתעסוקה[9] מקדמת שילוב חרדים וערבים, במגזר הפרטי והציבורי בתעסוקה איכותית; תקווה ישראלית באשכולות האזוריים[10] עוסקת בקידום צמיחה מכלילה ובהעמקת השותפות בין קהילות האשכול; ותקווה ישראלית בספורט - מגן הכבוד[11] פועלת לקידום שיתופי פעולה בין מגזריים, שוויון הזדמנויות והתמודדות עם אלימות וגזענות באמצעות הכדורגל.

בשנת 2018 פרסם יועז הנדל את הספר "תקווה ישראלית", המבוסס על דיאלוג שלו עם הנשיא, ראובן ריבלין. הספר נועד, לדברי המחבר, "לנסח מחדש או להקים לתחייה את החזון הציוני לנוכח משבר הזהות הישראלי"[12].

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]