תקופת דגירה (מחלה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תקופת דגירהאנגלית: Incubation period) היא הזמן שחלף בין חשיפה לאורגניזם פתוגני, כימיקל או קרינה, ובין הופעת תסמינים. במחלה זיהומית טיפוסית, תקופת הדגירה מציינת את הזמן הנדרש לאורגניזם הפתוגני להתרבות עד הסף בו מופיעים תסמינים במארח.

לעיתים נעשית הבחנה בין תקופת הדגירה (בין ההדבקה להופעת תסמינים) לבין התקופה החבויה (או לטנטית, בין ההדבקה ליכולת להדביק אחרים). היחס בין התקופות השונות משתנה ותלוי במחלה: לדוגמה, אדם עלול להיות נשא של מחלות ולהדביק אחרים, מבלי להציג סימפטומים. כמו כן, כתלות במחלה, אדם עשוי להיות מדבק או לא מדבק בתקופת הדגירה.

בתקופת הדגירה הזיהום נחשב תת-קליני. בזיהומים נגיפיים, הנגיף משתכפל בתקופת הדגירה, להבדיל מתקופת חביון נגיפי, בו הנגיף רדום ואינו משתכפל. דוגמה לכך הנה הדבקות ב-HIV: בשלבים ראשוניים, הנגיף יכול שלא לעורר תסמינים של מחלת האיידס, אף על פי שהנגיף משתכפל במהירות במערכת הלימפה ומגיע לעומס ויראלי גדול, ואף עלול להדביק אחרים.

תקופת הדגירה פנימית וחיצונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונחים "תקופת דגירה פנימית" ו"תקופת דגירה חיצונית" משמשים במחלות הנישאות באמצעות וקטור פתוגני. תקופת הדגירה הפנימית מתייחסת לזמן הדרוש לאורגניזם להשלים את התפתחותו במארח העיקרי. תקופת הדגירה החיצונית מתייחסת לזמן הדרוש לאורגניזם להתפתח בוקטור הנושא את האורגניזם.

לדוגמה, טפילי המלריה נדרשים לעבור התפתחות בתוך יתוש, לפני שהם מסוגלים להדביק בני אדם. הזמן הנדרש לכך נע בין 10 ל-28 יום, כתלות במין הטפיל ובטמפרטורה. זוהי תקופת הדגירה החיצונית של אותו טפיל. אם יתוש לא ישרוד במשך זמן ארוך מתקופת הדגירה החיצונית, הוא לא יוכל להעביר הלאה טפילי מלריה.

לעומת זאת, אם יתוש מעביר בהצלחה את הטפיל לגוף אדם, הטפיל מתחיל להתפתח. הזמן שבין כניסת הטפיל לגוף האדם ובין הופעת הסימפטומים הראשונים של מלריה היא תקופת הדגירה הפנימית שלו.

גורמים המשפיעים על תקופת הדגירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופת הדגירה עבור מחלה מסוימת היא תוצאה של מגוון גורמים, ובכללם:

  • כמות הגורם הזיהומי
  • אופן החשיפה לגורם הזיהומי ומסלול כניסתו לגוף
  • יכולת ההתרבות של הגורם הזיהומי
  • רגישות המארח
  • תגובה חיסונית

דוגמאות עבור מחלות בבני אדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקב שונות בין-אישית, תקופת הדגירה מבוטאת תמיד כטווח. במידת האפשר, עדיף לבטא את הממוצע ואת האחוזון העשירי וה-90, אם כי מידע זה אינו תמיד מדויק.

למחלות רבות, תקופת הדגירה היא ארוכה יותר אצל מבוגרים מאשר אצל ילדים או פעוטות.

מחלה בין לבין פרק זמן
צלוליטיס הנגרמת על ידי פסטורלה מולטוסידה 0 1 ימים
כולרה 0.5 4.5 ימים
הצטננות 1 3 ימים
קורונה 2 11.5/ 12.5 / 14 ימים
קדחת דנגי 3 14 ימים
אבולה 1 21 (95%), 42 (98%) ימים
זיהום אריתמה (אנ') 13 18 ימים
ג'יארדיה 3 21 ימים
איידס 2 3 שבועות, חודשים, ויותר.
מונונוקליוזיס זיהומית (קדחת בלוטות) 28 42 ימים
שפעת 1 3 ימים
מחלת קורו 10.3 13.2 שנים (בממוצע)
מרבורג (אנ') 5 10 ימים
חצבת 9 12 ימים
מרס 2 14 ימים
חזרת 14 18 ימים
נורו-וירוס 1 2 ימים
שעלת 7 14 ימים
פוליו 7 14 ימים
כלבת 1 3 חודשים, אך עשויים להשתנות משבוע לשבוע, עד שנה.
Rocky Mountain spotted fever (אנ') 2 14 ימים
אדמדמת אביבית 5 15 ימים
אדמת (חצבת גרמנית) 14 21 ימים
סלמונלה 12 24 שעות
שנית 1 4 ימים
סארס 1 10 ימים
אבעבועות רוח 7 17 ימים
טטנוס 7 21 ימים
שחפת 2 12 שבועות
טיפוס הבטן 7 21 ימים

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תקופת דגירה בוויקישיתוף

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.