תקיפת מטוס אל על בציריך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תקיפת מטוס אל על בציריך
תאריך 18 בפברואר 1969 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום נמל התעופה הבינלאומי ציריך קלוטן עריכת הנתון בוויקינתונים
סוג פיגוע עריכת הנתון בוויקינתונים
הרוגים 1 עריכת הנתון בוויקינתונים
פצועים 6 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מטוס בואינג 720, ברישום 4X-ABB, אשר הותקף בציריך, בתמונה משנת 1980

ב-18 בפברואר 1969 תקפה חוליה בת ארבעה מחבלים, חברי ארגון "החזית העממית לשחרור פלסטין" מטוס בואינג 720 של חברת אל על, שהתכונן להמראה בנמל התעופה הבינלאומי ציריך קלוטן. בהתקפה נפצעו אחדים מאנשי הצוות ונגרם נזק למטוס, אך נמנע אסון כבד בזכות המאבטח שהיה במטוס, מרדכי רחמים, שירה לעבר התוקפים והרג את ראש החוליה.

חוליית המחבלים ארבה למטוס בואינג 707 של חברת אל על, שהתכונן להמראה בנמל התעופה הבינלאומי ציריך קלוטן. באותה עת שהו במטוס 17 נוסעים ו-11 אנשי צוות. המחבלים היו מצוידים ברובי AK-47 (קלשניקוב) וברימוני יד. יריות המחבלים פגעו בתא הטייס ובגוף המטוס, וכתוצאה מכך נפצע קשה חניך הטיס, יורם פרס[1] וכעבור כחודש מת מפצעיו.[2] מאבטח המטוס, מרדכי רחמים, לוחם בסיירת מטכ"ל בעברו, רץ לתא הטייס וירה לעבר התוקפים מחלון תא הטייס, ולאחר מכן יצא מהמטוס באמצעות מגלשת החירום שבדלת האחורית, והמשיך בקרב יריות עם התוקפים. הוא הרג את ראש החוליה, והמאבק הסתיים רק כשהגיעו למקום כוחות הביטחון השווייצרים.[3]

רחמים נעצר על ידי משטרת שווייץ, יחד עם חברי חוליית המחבלים. על המחבלים נמצאו נשק וחמרי נפץ רבים, וכן עלונים בגרמנית הפונים אל העם בשווייץ ומסבירים את מטרות הפעולה, תוך השוואתה לפעולתו של וילהלם טל.[4] בחקירה התברר שהמחבלים הגיעו לשווייץ מדמשק,[5] והנשק וחומרי הנפץ הגיעו לשווייץ בדואר דיפלומטי של אחת ממדינות ערב.[6]

בחקירתו הודה רחמים שהוא איש שירותי הביטחון של ישראל.[7] לאחר כחודש במעצר שוחרר רחמים בערבות עד לתחילת משפטו, ושב לישראל.[8]

ב-27 בנובמבר 1969, נפתח בווינטרטור שבשווייץ משפטם של רחמים ושלושת המחבלים.[9] מדינת ישראל שלחה את פרקליט המדינה, גבריאל בך, לטפל בהגנתו של רחמים. נגד שלושת המחבלים, אמינה דחבור, איברהים תופיק ומוחמד עבד אל-הוג'ה הוגש כתב אישום בן שבעה סעיפים, ובראשם הריגת אדם בכוונה תחילה. כתב האישום נגד רחמים כלל שני סעיפים: הריגת אדם בכוונה מתוך התרגשות חמורה בנסיבות המצדיקות את ההתרגשות ופעולה בלתי חוקית מטעם מדינה זרה.[4] במהלך המשפט נאלצה ישראל להודות לראשונה שלטיסות אל על מתלווים אנשי ביטחון, כדי לסכל חטיפות וטרור אווירי. ב-23 בדצמבר 1969 הסתיים המשפט. רחמים זוכה בדין, ושלושת המחבלים נידונו לשתים עשרה שנות מאסר[10], אך שוחררו בספטמבר 1970 בתמורה לשחרור בני ערובה מחטיפת המטוסים לשדה דוסון.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]