תקליטי RCA

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תקליט של RCA-ויקטור

תקליטי RCAאנגלית: RCA Records) היא חברת תקליטים שנקראה גם RCA-ויקטור (כממשיכת דרכה של חברת ויקטור טוקינג משין). החברה-האם של תקליטי RCA בין השנים 1928 עד 1983 הייתה תאגיד האלקטרוניקה RCA. ב-1986 הפכו "תקליטי RCA" למותג של תאגיד BMG, ומ-2008 זהו מותג של סוני מיוזיק אנטרטיינמנט.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית הדרך[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ויקטור טוקינג משין

ממציא הגרמופון, אמיל ברלינר, הקים את חברת ברלינר גרמופון בארצות הברית בשנת 1895. בשנת 1901 היא התמזגה לחברת "ויקטור טוקינג משין", שייצרה הן מכשירי גרמופון והן תקליטים. עד 1926 הייתה החברה עצמאית, ועד שנת 1929 נרכשה על ידי תאגיד האלקטרוניקה הענק RCA ונוצרה חברת התקליטים RCA-ויקטור. יחד עם רכישת ויקטור רכשה RCA את זכויות השימוש במותג His Master's Voice בצפון אמריקה ובאמריקה הדרומית.

בשנת 1931 התמזגה החברה-האחות הבריטית של ברלינר גרמופון, חברת גרמופון הבריטית ל-EMI, עובדה שהעניקה ליו"ר תקליטי RCA, דייוויד סארנוף, מושב במועצת המנהלים של EMI.‏ RCA מכרה את מניותיה ב-EMI ב-1936 אך EMI המשיכה להפיץ את תקליטי RCA בבריטניה תחת מותג HMV. ‏RCA המשיכה להפיץ את תקליטי EMI בצפון אמריקה עד 1957.

כבר ב-1931 ניסתה RCA להוציא לשוק פורמט אריך נגן של ⅓33 סיבובים בדקה, שנכשל מסחרית עקב המשבר הכלכלי העולמי של 1929 ונאלץ להמתין להוצאה מחודשת רק לאחר מלחמת העולם השנייה.

בשנות הארבעים סבלה RCA מחרם אותו הטיל איגוד המוזיקאים על אמניו, שלא הקליטו כלל בחברת התקליטים בין 1942 ל-1944. יוצאת דופן הייתה התזמורת הסימפונית של רשות השידור הלאומית בניצוחו של ארטורו טוסקניני שהקליטה ב-RCA בתוקף שייכותה ל-NBC, חברה-אחות בבעלות תאגיד RCA.

ב-1949 הוציאה RCA את פורמט ה-45 סיבובים לדקה, שהפך לסטנדרט להקלטת סינגלים של מוזיקת פופ, כמו כן הציגה את ה-EP (מיני-אלבום), שניהם כתשובה לאריך הנגן שהציגה חברת התקליטים קולומביה רקורדס.

ב-1942 המציא נשיא החברה דייוויד סארנוף את המונח "אלבום זהב" והעניק את אלבום הזהב הראשון לגלן מילר, שמכר מיליון ומאתיים אלף עותקים.

בין אמני החברה בשנות הארבעים ניתן למנות גם את סידני בשה, דיזי גילספי, לואי ארמסטרונג, ג'ק טיגרדן ועוד.

שנות החמישים[עריכת קוד מקור | עריכה]

RCA Studio B בנשוויל, טנסי, בו הקליטו מיטב אמני הקאנטרי

יריבתה העיקרית של RCA בשנים אלה הייתה קולומביה, ו-RCA החלה לשווק אף היא אריכי נגן. בין אמניה ניתן למנות את התזמורת הסימפונית של בוסטון בניצוחו של שרל מינש, תזמורת פילדלפיה בניצוחו של יוג'ין אורמנדי, התזמורת הסימפונית של סן פרנסיסקו בניצוחו של פייר מונטה והפילהרמונית של ניו יורק, בנוסף לתזמורת RCA-ויקטור, שהוקמה במיוחד וזכתה להצלחה בניצוחו של לאונרד ברנשטיין.

ב-6 באוקטובר 1953 קיימה RCA הקלטה סטריאופונית נסיונית, בה ניצח לאופולד סטוקובסקי על קבוצת נגנים מניו יורק שניגנו "רפסודיה רומנית" מאת ג'אורג'ה אנסקו ואת האופרה יבגני אונייגין מאת צ'ייקובסקי. במהלך השנתיים שלאחר מכן השתתפו בניסויים הסטריאופוניים אמנים נוספים של החברה.

ב-1955 רכשה RCA מסאן רקורדס את זכויות ההקלטה של אלביס פרסלי תמורת סכום עצום, במונחי אותם ימים, של 35,000 דולר. אלביס יהפוך לאמן למוכר ביותר של RCA. כבר בינואר 1956 זכה תקליטו "Heartbreak Hotel" לתקליט זהב של RCA, לאחר מכירות של מיליון עותקים.

ב-1957 סיימה RCA את הסכם ההפצה שלה עם EMI ועברה להפיץ בצפון אמריקה את תקליטי DECCA, שהפיצה את תקליטי RCA בבריטניה עד 1971. בתגובה רכשה EMI את קפיטול רקורדס.

באותה שנה פתחה RCA את אולפני ההקלטה המשוכללים שלה בנשוויל, טנסי, שנקראים RCA Studio B. אלביס הקליט את רוב אלבומיו באולפנים אלה וכן האחים אוורלי, וילי נלסון, דולי פרטון ואחרים, שהגדירו את סגנון "הקאנטרי של נשוויל" והפכו את העיר לבירתם.

בין אמני החברה הנוספים בשנים אלה ניתן למנות את: הארי בלפונטה, חוזליטו, בו דידלי, ליונל המפטון, סוני רולינס ועוד.

שנות השישים והשבעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1963 הציגה RCA את טכנולוגיית ה-"Dynagroove", שהכניסה לראשונה מיחשוב להתהליך ההפקה. על גבי התקליט "!This Is Dynagroove" הוקלטו קטעים שונים כגון הסטנדרטים "סוואני" של ג'ורג' גרשווין, "סטארדאסט" ו-"Take the A train" וכן הפינאלה לסימפוניה הראשונה של מאהלר בביצוע תזמורת בוסטון ודואט מ"מאדאם באטרפליי".

בספטמבר 1965 הציגה RCA את הקלטת "סטריאו 8", עליה הוטבעה הקלטה של 8 ערוצים. ב-1968 הציגה RCA את ה-"Dynaflex", תקליט עשוי ויניל דק, במקום תקליט השלאק העבה והשביר.

בין אמני החברה באותן שנים ניתן למנות את ג'פרסון איירפליין, פול אנקה, ניל סדקה, אודטה, נינה סימון, אבבא, הנשרים, דיוויד בואי, יוריתמיקס, איגי פופ, לו ריד, ואנגליס ,זי זי טופ והמאנקיז.

משנות השמונים ואילך[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1985 רכשה RCA ‏ 50% ממניות חברת התקליטים "ארטיסה" מחברת האם שלה, ברטלסמן. שנה לאחר מכן רכשה ג'נרל אלקטריק את תאגיד RCA, בעוד חטיבת המוזיקה, ובכלל זה חברות התקליטים RCA וארטיסה נמכרו חזרה לברטלסן תוך יצירת תאגיד BMG. BMG החייתה את מותג RCA-ויקטור להקלטות ג'אז, בלוז ומוזיקת עולם. ב-2008 התפרקה BMG וזכויות חברת תקליטי RCA עברו לסוני מיוזיק אנטרטיינמנט.

בין אמני החברה באותן שנים ניתן למנות את טייק דאת, וסטלייף, פו פייטרס, קלי קלרקסון, כריסטינה אגילרה, אבריל לאבין ועוד.

הקלטות בעלות עניין[עריכת קוד מקור | עריכה]

החותם האדום[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוגו החותם האדום

החותם האדום (Red Seal) החל כסימון להקלטת מוזיקה איכותית עוד בימי חברת גרמופון הבריטית וברלינר גרמופון ב-1902 ומהן הגיעה אל חברת ויקטור. החותמת סייעה לקבלת מוזיקה רצינית מוקלטת כבעלת איכות ומעמד תרבותי ולא בידורי בלבד. הקלטותיו של אנריקו קארוזו, למשל, זכו לחותם האדום וכך גם הקלטותיו של טוסקניני עם תזמורת ה-NBC, יוג'ין אורמנדי עם תזמורת פילדלפיה, לאונרד ברנשטיין ותזמורת RCA. החותם נשמר לאורך גלגוליה השונים של החברה ועבר גם לציון סדרות מוזיקה קלאסית איכותיות על גבי CD.

בין אמני החותם האדום של RCA ניתן למנות את עמנואל אקס, ג'וליאן ברים, ויקטוריה דה לוס אנחלס, פלאסידו דומינגו, ג'יימס גולוויי, ולדימיר הורוביץ, יאשה חפץ, סרגיי קוסביצקי, זובין מהטה, לילי פונס, סרגיי רחמנינוב, ארתור רובינשטיין, גיאורג שולטי, פנחס צוקרמן ורבים אחרים.

ברודוויי והוליווד[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד התחומים השייכים באופן מסורתי לתקליטי RCA היה תחום הקלטת מחזות הזמר של ברודוויי, כך יצאו ב-RCA הקלטות של ספינת השעשועים, אנני אוקלי אשת לפידות, פורגי ובס , צלילי המוזיקה, דרום פאסיפיק ועוד. רוב ההקלטות נעשו במרכז לינקולן.

בשנות השישים יצאו בתקליטי RCA שורה של פסקולים של סרטים שייקספיריים ותקופתיים כגון ריצ'רד השלישי, אדם לכל עת, אילוף הסוררת, רוב מהומה על לא מאומה, אותלו ועוד.

מותג His Master's Voice[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – His Master's Voice
His Master's Voice

בשנת 1899 צייר הצייר האנגלי פרנסיס בארוד (Francis Barraud; 1856 - 1924) את הציור "הכלב ניפר מאזין לקול בעליו המנוח". אמיל ברלינר רכש את הזכויות לשימוש בציור כמותג, תוך שהוא משנה את שמו ל"קול בעליו", תוך רמז לכך שאיכות הצליל כה טובה, עד כי כלב יכול לזהות את קול בעליו המוקלט. הוא גם שינה את מכשיר הפונוגרף המקורי המוצג בציור בגרמופון של "ברלינר גרמופון". כאשר התמזגה "ברלינר גרמופון" ל"ויקטור" ומאוחר יותר ל-RCA ויקטור, זכתה RCA ויקטור בזכות לשימוש במותג בצפון אמריקה ואמריקה הדרומית. מאז ועד 1957 השתמשה ויקטור בסמל על גבי תקליטיה, לאחר 1968 חזרה להשתמש בסמל, מסוגנן יותר מבחינה גרפית, יחד עם לוגו RCA. החברה השתמשה ב"ניפר", כינויו של הכלב, כמקדם מכירות בצפון אמריקה בשלל צורות ומכרה בובות שלו (שכיום הן פריט לאספנים) והדפסים שלו על גבי מוצרים שונים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]