תקליט הזהב של וויאג'ר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תקליט הזהב של וויאג'ר
עטיפת תקליט הזהב של וויאג'ר

תקליט הזהב של וויאג'ר הוא כינויו של תקליט שצורף לגשושיות וויאג'ר 1 ווויאג'ר 2, ששוגרו בשנת 1977. התקליט מכיל צלילים ותמונות שנבחרו כך שישקפו את מגוון המינים והתרבויות שבכדור הארץ, בתקווה להעביר בדרך זו מסר מהאנושות לחוצנים תבוניים אליהם עשויות להגיע הגשושיות. פניהן של גשושיות הוויאג'ר אינן מועדות לכוכב מסוים, אולם וויאג'ר 1 תגיע בעוד כ-40,000 שנים למרחק של כ-1.6 שנות אור מהכוכב AC+79 3888, שבקבוצת ג'ירף, בעוד שוויאג'ר 2 תגיע למרחק של כ-1.7 שנות אור מכוכב Ross 248, שבקבוצת אנדרומדה.

מכיוון שהגשושיות קטנות למדי בהשוואה למרחבי החלל הבין-כוכבי, הסבירות שהן תגענה במקרה אי-פעם אל יצורים תבוניים היא כמעט אפסית. אם ביום מן הימים הן אכן תמצאנה על ידי חוצנים, סביר להניח כי יהיה זה בעתיד הרחוק מאוד, לכן מוטב לראות בתקליט מעין כמוסת זמן או מחווה סמלית, יותר מאשר ניסיון רציני ליצירת קשר.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

שתי גשושיות וויאג'ר הפכו לחלליות השלישית והרביעית מעשה ידי-אדם שיצאו ממערכת השמש, אחרי שתי גשושיות פיוניר (פיוניר 10 ופיוניר 11), ששוגרו ב-1972 וב-1973, ונשאו עמן לוח מתכת המתאר את זמן ומקום מוצאן, בתקווה ליצירת קשר בעתיד.

כשהדוגמה של דיסקית פיוניר לנגד עיניהם, הגו מדעני נאס"א מסר מקיף ומגוון יותר, אותו התקינו בגשושיות וויאג'ר 1 ו-2, כמעין כמוסת זמן, שנועדה לשאת את סיפורו של כדור הארץ אל החוצנים.

התוכן[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכן התקליט נבחר עבור נאס"א על ידי ועדה בראשות קרל סגן מאוניברסיטת קורנל. סגן וחבריו לוועדה הרכיבו אוסף של 116 תמונות ומגוון צלילים מן הטבע, כדוגמת גלי הים, רוח, רעם וקולות של בעלי חיים, כולל שירת ציפורים ולווייתנים. לאוסף זה הם הוסיפו מבחר קטעים מוזיקליים מתרבויות ומתקופות שונות, וברכות מדוברות בחמישים ושתיים שפות, ביניהן המילה "שלום" בעברית. על אף גיוונו, האוסף המוזיקלי כולל בעיקר אמנים מערביים כדוגמת בטהובן, מוצרט, באך, סטרווינסקי וצ'אק ברי.

אוסף התמונות כלל צילומים ותרשימים רבים, בשחור-לבן ובצבע. התמונות הראשונות הן בעלות עניין מדעי, ומדגימות גדלים מתמטיים ופיזיקליים, את מערכת השמש וכוכבי הלכת שלה, את ה-דנ"א, ואת אנטומיית גוף האדם ומערכת הרבייה שלו. תשומת לב הוקדשה להכללת תמונות של מיני בעלי חיים שונים, צמחים ונופים. התמונות המציגות את האנושות פורשות מגוון רחב של תרבויות, וכוללות תמונות של אוכל, ארכיטקטורה, דיוקנאות של אנשים וכן תמונות מחיי היומיום שלהם. לרבות מהתמונות צורפו סימנים המעידים על קנה המידה של הזמן, הגודל או המסה, וחלקן כוללות סימנים להרכב הכימי. כל אמות המידה בהן נעשה שימוש בתמונות הוגדרו בתמונות הראשונות בעזרת סדרי גודל פיזיקליים, האמורים להיות זהים בכל מקום ביקום.

בעקבות הביקורת שספגה נאס"א על הכללת דמויות עירומות בדיסקית פיוניר, החליטה הסוכנות לא לאשר לסגן ולעמיתיו לכלול תמונה של גבר ואישה עירומים בתקליט. במקום זאת, תמונת הזוג כללה צללית בלבד.

מפת הפולסרים ותרשים מולקולת המימן שנכללו בתקליט זהים לאלה המופיעים בדיסקית פיוניר.

116 התמונות קודדו בצורה אנלוגית והורכבו מ-512 קווים אנכיים. יתר התקליט מכיל שמע, שתוכנן להתנגן בקצב של ⅔16 סיבובים בדקה.

כמו כן, מופיע על התקליט בכתב יד המשפט "To the makers of music - all worlds, all times". משפט זה, שנוסף ברגע האחרון, כמעט שגרם לאי הכללתו של התקליט על הגשושיות, מכיוון שלא הופיע במפרט המקורי.‏[1]

אופן ניגון התקליט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסבר לתרשים שעל עטיפת תקליט הזהב של וויאג'ר, כפי שפורסם על ידי נאס"א.

בפינה השמאלית העליונה של עטיפת התקליט ניתן לזהות בקלות תרשים המתאר את התקליט עצמו, יחד עם המחט שסופקה איתו. שרטוט המחט מופיע במיקום הנכון ביחס לתקליט, המתאים לנגינת התקליט מראשיתו. מסביב לתרשים מצוין בצורה בינארית משך הסיבוב הנכון של ההקלטה, 3.6 שניות, מבוטא ביחידות זמן של 0.70 מיליארדית השנייה, בהתאם לתדירות הבסיסית המתאימה לקו הפליטה של אטום המימן. לפי התרשים, יש לנגן את ההקלטה מהצד החיצוני של התקליט כלפי פנים. מתחת לתרשים זה מופיע מבט-צד של התקליט ושל המחט, יחד עם מספר בינארי המציין את משך הזמן הדרוש לניגון צד אחד של התקליט - כשעה.

המידע המופיע בחלקה הימני העליון של העטיפה כולל הסבר על האופן בו ניתן לשחזר את התמונות מהמידע המוקלט: התרשים העליון מתאר את האות האופייני המופיע בתחילת כל תמונה. התמונה מורכבת מאות זה, המחלק אותה לסדרת קווים אנכיים, בדומה לאות טלוויזיה רגיל (בו התמונה מורכבת מסדרת קווים אופקיים). שלושת הקווים הראשונים של התמונה מצוינים במספרים בינאריים יחד עם משך הזמן של "קו תמונה" בודד (כ-8 מילישניות). מיד מתחת לתרשים זה מופיע שרטוט המסביר כיצד יש לחבר את הקווים אנכית, עם חפיפה חלקית ביניהם, על מנת לשחזר את התמונה במדויק. מתחת לשרטוט מופיע תרשים של סריקה מלאה של תמונה, הכוללת 512 קווים אנכיים. מתחת לו מופיע העתק של התמונה הראשונה בתקליט כך שהנמענים יוכלו לוודא כי הם מפענחים את האות כראוי. על מנת להבטיח כי הנמענים ישתמשו ביחס אורך-לרוחב הנכון לתמונות, כללה התמונה הראשונה שרטוט של מעגל.

בפינה השמאלית התחתונה של העטיפה מצורפת מפת הפולסרים, שהופיעה גם על דיסקית פיוניר. היא מראה את מיקום מערכת השמש ביחס ל-14 פולסרים, ומציינת את זמני המחזור המדויקים שלהם. כמו כן מופיע, בפינה הימנית התחתונה, תרשים אטום המימן עם שני המצבים האנרגטיים הנמוכים ביותר שלו, כשקו מחבר ביניהם. מתחת לקו המחבר מופיעה הספרה הבינארית "1", המצביעה על כך שמשך הזמן המזוהה עם המעבר בין שני המצבים נחשב כיחידת הזמן הבסיסית עבור ערכי הזמן המצוינים על גבי העטיפה.

חומרי הגלם[עריכת קוד מקור | עריכה]

התקנת התקליט על הוויאג'ר 1, 29 ביולי 1977.

התקליט יוצר מנחושת מצופה בזהב. עטיפת התקליט צופתה בדגימה נקיה של איזוטופ אורניום-238, לו זמן מחצית חיים של 4.51 מיליארד שנים. ייתכן שהציוויליזציה שתמצא את התקליט (במידה שאכן ימצא אותו מישהו) תוכל להיעזר ביחס שבין כמות האורניום שתיוותר עד אז לבין כמות היסודות אליו הוא מתפרק על מנת להעריך את גיל התקליט.

המסע[עריכת קוד מקור | עריכה]

וויאג'ר 1 שוגרה בשנת 1977, עקפה את פיוניר 10 ב-1998 (ובכך הפכה לעצם מעשה ידי-אדם הרחוק ביותר מכדור הארץ), ועזבה את מערכת השמש (כלומר - עברה את ה"הלם הסופי", termination shock, בהליוספירה, בו רוח השמש מאטה למהירות תת-קולית ביחס לכוכב) ב-2004. וויאג'ר 2 שוגרה אף היא ב-1977, ועזבה את מערכת השמש ב-2007. כרגע נמצאות הגשושיות בחלל הפתוח.‏[2] בעוד כ-40,000 שנים צפויה וויאג'ר 1 להגיע למרחק של כ-1.6 שנות אור מכוכב AC+79 3888, שבקבוצת ג'ירף, בעוד שוויאג'ר 2 תגיע למרחק של כ-1.7 שנות אור מכוכב Ross 248, שבקבוצת אנדרומדה.‏[3]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Timothy Ferris,‏ The Mix Tape of the Gods, באתר עיתון הניו יורק טיימס, 5 בספטמבר 2007
  2. ^ Voyager Time Line, באתר נאס"א
  3. ^ Voyager FAQ, באתר נאס"א