תקנות הבריאות הבין-לאומיות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תקנות הבריאות הבין-לאומיות הן כלי במשפט בין-לאומי פומבי שמטרתו לסייע למדינות לשתף פעולה במטרה להציל חיי אדם באירועים של מחלות וסיכונים בריאותיים חוצי-גבולות, ולמנוע הפרעה מיותרת לסחר בין-לאומי ולנסיעות בין מדינות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקנות התברואה למדינות הים התיכון (1834)[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מגפת הכולרה בשנת 1828, מספר משלחות רפואיות באירופה המליצו על דרכי התמודדות עם המחלה. משלחת צרפתית בדקה את המצב במספר מדינות ובשנת 1834 פרסמה דו"ח בשם "תקנות התברואה למדינות הים התיכון". הדו"ח הגדיר דרישות שונות להסגר בין המדינות כדי לבודד חולי כולרה, והמליץ לכנס ועידה בין-לאומית שתקבע את הדרישות להסגר עבור מחלות אחרות.

ועידת התברואה הבין-לאומית (1851)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1851 נערכה בפריז ועידת התברואה הבין-לאומית הראשונה. ועידה זו התכנסה לאחר מגפת כולרה נוספת שפגעה בתושבי אירופה בשנת 1847. מגפות הכולרה המחישו את הצורך בשיתוף פעולה בין-לאומי למען בריאות הציבור.

עיקר הדיונים בוועידה נסובו סביב השאלה האם יש להחיל הסגר על חולי כולרה. דוכסות טוסקנה, ממלכת שתי הסיציליות, ספרד, יוון ורוסיה תמכו בהסגר, ואילו ממלכת סרדיניה, אוסטריה, בריטניה וצרפת התנגדו.

על אף חילוקי הדעות הצליחו משתתפי הוועידה לנסח מסמך ראשוני תחת הכותרת "תקנות התברואה הבין-לאומיות" ובו 137 סעיפים.

משנת 1859 עד 1938 התקיימו מספר ועידות בין-לאומיות נוספות בנושאי תברואה, רובן בפריז. המסמך הסופי דרש עבודה רבה, והוצג בוועידה שהתקיימה בוונציה ב-1892.

ארגון הבריאות העולמי (1948)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – ארגון הבריאות העולמי

בשנת 1948 הוקם ארגון הבריאות העולמי. בשנת 1951 אימץ הארגון את תקנות התברואה הבין-לאומיות שנקבעו בוונציה. באספה ה-22 של הארגון, שהתקיימה בבוסטון בשנת 1969, עודכנו התקנות ועודכן גם שמן: "תקנות הבריאות הבין-לאומיות" (באנגלית: The International Health Regulations). באותה שנה התרחשה התפרצות של אבעבועות שחורות במספר מוקדים בעולם, אך הוחלט שלא לכלול מחלה זו בתקנות הבריאות.

עצרת הבריאות העולמית (1995)[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך האספה הארבעים ושמונה של ארגון הבריאות העולמי בשנת 1995 הוחלט לעדכן את תקנות הבריאות, מהסיבות הבאות:

  • התקנות הכילו רשימה מצומצמת של מחלות: כולרה, דבר וקדחת צהובה, ולא היה ברור כיצד לטפל במחלות זיהומיות חדשות, בהן קדחת האבולה שפרצה בזאיר.
  • תלות בהודעות רשמיות מכל מדינה
  • היעדר מנגנון רשמי לתיאום בין-לאומי כדי למנוע התפשטות מחלות בין מדינות.

עדכונים אלה נדרשו בדחיפות לאור העלייה התלולה בנסיעות ובסחר בין-לאומי שהתפתחו במהלך המאה העשרים.

תקנות הבריאות הבין-לאומיות (2005)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארגון הבריאות העולמי ניסח מחדש את תקנות הבריאות בשנת 2005. התקנות נכנסו לתוקף ב-2007. כל המדינות החברות בארגון חתמו על התקנות.

עקרונות תקנות הבריאות הם:

מצב חירום בריאותי בין-לאומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי התקנות, הארגון רשאי להכריז על מצב חירום בריאותי בין-לאומי (אנ') במקרה של אירוע יוצא דופן (בדרך כלל מגפה) שעלול לסכן את בריאות הציבור במספר מדינות באמצעות התפשטות עולמית, ונדרשת עבורו תגובה בין-לאומית מתואמת.

מאז 2007 הכריז ארגון הבריאות העולמי על מצב חירום בריאותי בין-לאומי במקרים הבאים:

ביקורת על תקנות הבריאות הבין-לאומיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

העדכונים לתקנות הבריאות הבין-לאומיות משנת 2005 נועדו לשפר את הביטחון הבריאותי ושיתוף הפעולה העולמי. עם זאת, רבים טוענים שהתגובה להתפרצות האבולה במערב אפריקה (2014–2015) הייתה איטית ולא מספקת.

מספר דוחות שפורסמו על ידי מומחים הצביעו על החסרונות והציעו פעולות שניתן לנקוט כדי לשפר את התגובות העתידיות להתפרצויות של מחלות. על פי דוחות אלה, מדינות מערב אפריקה חסרו את האמצעים והמשאבים לזיהוי התפרצות מגפה ולטיפול בה, והמומחים ממליצים להעניק לממשלות סיוע כספי מתקציב הארגון כדי לשפר אמצעים אלו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]