תקנות שעת חירום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תקנות שעת חירום הן תקנות (כלומר חקיקת משנה שאינה מצריכה את אישור הכנסת), שבהתאם לחוק יסוד: הממשלה רשאית ממשלת ישראל להתקינן במצב חירום, שהחוק אינו נותן בו סימנים, כדי להגן על המדינה, על ביטחון הציבור ועל קיום האספקה והשירותים החיוניים. תוקפן של תקנות שעת חירום הוא כפי שנקבע בהן ולא יעלה על שלושה חודשים.

מטרת התקנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

היכולת להתקין תקנות שעת חירום התבססה קודם הקמת המדינה על תקנות ההגנה (שעת חירום), 1945, שנועדו לתת בידה של ממשלת המנדט כלי למלחמה במחתרות העבריות. לאחר קום המדינה הוקנתה לממשלת ישראל יכולת דומה באמצעות פקודת סדרי השלטון והמשפט, ועם חקיקתו של חוק יסוד: הממשלה נקבעה בו הסמכות להתקין תקנות לשעת חירום.

ההכרזה של מועצת העם על מצב חירום במדינת ישראל ניתנה זמן קצר לאחר הקמת המדינה.

השימוש העיקרי של תקנות שעת חירום הוא בזמן מלחמה כוללת, למצבים בהם נדרשת הפעלת סמכות שאינה קיימת בחקיקה של הכנסת וכאשר מצב החירום אינו מאפשר להמתין עד להשלמת תהליך החקיקה. בפועל, כחלק מהיערכות המדינה למצב חירום (ישראל), נכתבות "תקנות מגירה" אשר נחתמות בשעת חירום בהתאם לצורך על ידי השר הרלוונטי. תוקפן של תקנות שעת חירום מוגבל לשלושה חודשים לכל היותר, אם תוקפן לא מוארך על ידי חוק רגיל של הכנסת.

במהלך השנים הפך השימוש בתקנות לשעת חירום לנדיר יותר ויותר. בעוד שהשימוש בהן היה נפוץ בראשית ימי המדינה, הוא היה לנדיר ביותר החל מסוף שנות השמונים.

שימוש נרחב בתקנות היה דווקא לצורך כלכלי, במסגרת תוכנית הייצוב הכלכלית בין 1985 ל-1987. שימוש נוסף בתקנות המבוצע עד היום הוא הוצאת צווי ריתוק לעובדים שובתים בשירות הציבורי. כך, למשל, הותקנו בסוף 1989, בעת שביתה שנערכה בקריה למחקר גרעיני – נגב, תקנות שעת חירום שאיפשרו למנהל הקריה לחייב עובדים מסוימים להתייצב לעבודתם.[1] ובשנים 2010 ו-2017 הותקנו תקנות שעת חירום שנועדו למנוע שביתה בוועדה לאנרגיה אטומית ובמתקניה.[2]

לאחר התפרצות נגיף הקורונה בישראל בשנת 2020 התקינה הממשלה קבצים רבים של תקנות שעת חירום[3] במטרה לצמצם את הפעילות במדינה כדי למנוע את התפשטות המגפה.

ייחודן של תקנות שעת חירום[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיים שוני מהותי בין תקנות רגילות ובין תקנות לשעת חירום: תקנות רגילות מותקנות מכוחו של חוק מסוים, הקובע במדויק את מטרתן של התקנות ואת גבולות סמכותו של השר המוסמך להתקינן. בפרט, אין בכוחן של תקנות לסתור חוק, ותקנות הסותרות חוק - בטלות. ביחס לתקנות שעת חירום, לעומת זאת, נקבע בסעיף 39 לחוק יסוד: הממשלה כי "תקנות שעת חירום כוחן יפה לשנות כל חוק, להפקיע זמנית את תוקפו או לקבוע בו תנאים, וכן להטיל או להגדיל מסים או תשלומי חובה אחרים, והכל זולת אם אין הוראה אחרת בחוק". הוראה זו מקנה לתקנות שעת חירום אופי בלתי דמוקרטי: הן מקנות לממשלה יכולת להשהות כל חוק שחוקקה הכנסת. הסעיף מסייג וקובע כי אין בכוחן של תקנות שעת חירום למנוע פניה לערכאות, לקבוע ענישה למפרע או להתיר פגיעה בכבוד האדם. בנוסף, מספר חוקי יסוד, בהם חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, חוק יסוד: חופש העיסוק וחוק יסוד: הכנסת, קובעים במפורש כי אין בכוחן של תקנות שעת חירום לשנותם, להפקיע זמנית את תוקפם או לקבוע בהם תנאים.

בפסיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפרשת פריצקי[4] דן בית המשפט העליון בעתירה נגד חוקיותן של תקנות שעת חירום שנועדו לקבוע הוראות בדבר אמצעי זיהוי בבחירות לרשויות המקומיות, שהיו עתידות להיערך ימים ספורים לאחר מכן. הממשלה התקינה את התקנות מאחר ששביתה במשרד הפנים מנעה מאזרחים רבים לעדכן את פרטיהם, והיה חשש כי לא יוכלו לממש את זכותם להצביע. בית המשפט דחה את העתירה ברוב דעות, בטענה שאם יבוטלו על ידו לא יישאר זמן לתיקון החקיקה ולכן אזרחים רבים לא יוכלו להצביע בבחירות, אך קבע כי בהתקנת תקנות שעת חירום יש משום פגיעה בעקרון הפרדת הרשויות ובשלטון החוק, ולפיכך על הממשלה למעט בשימוש בכלי זה ולעשות זאת באופן מידתי. השופט מישאל חשין קבע בדעת מיעוט, כי מאחר שהממשלה יכולה הייתה לפנות לכנסת ולהסדיר את הנושא בחקיקה, לא הייתה סיבה להשתמש בתקנות שעת חירום.

גבולות הסמכות להתקין תקנות שעת חירום[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ 2020 הותקנו תקנות שעת חירום, המתירות איכון סלולרי, ללא צו בית משפט, של חולים במחלת נגיף קורונה 2019, של מי ששהה בקרבת חולה ושל מי שנדרש לשהות בבידוד בית, כל זאת לשם מאבק בהתפרצות נגיף הקורונה בישראל.[5]

נגד התקנות הוגשו עתירות לבג"ץ, בטענה שהן מהוות פגיעה קשה בזכויות האדם. בדיון הראשוני בעתירות ציין בג"ץ שהן מעלות את השאלות העקרוניות הבאות:[6]

(א) האם ההכרזה על מצב חירום לפי סעיף 38 לחוק יסוד: הממשלה, נוגעת גם למצבי חירום שאינם נובעים מסיבות ביטחוניות?
(ב) האם מתוקף סעיף 7(ב)(6) לחוק שירות הביטחון הכללי, התשס"ב-2002 ניתן להקנות לשירות הביטחון הכללי סמכויות לפעול בתחום שאינו נוגע לביטחון
המדינה?
(ג) האם סעיף 39(ד) לחוק יסוד: הממשלה אשר קובע כי "אין בכוחן של תקנות שעת חירום [...] להתיר פגיעה בכבוד האדם" מטיל מגבלה מוחלטת על הפגיעה בזכות לכבוד האדם או שמא פגיעה זו כפופה לתנאים הקבועים בסעיף 12 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו?

בדיון ראשוני בעתירות התיר בג"ץ את הפעלת התקנות המאפשרות איתור של מי ששהו בסביבת חולים במחלת נגיף קורונה 2019 והעברת המידע למשרד הבריאות להמשך טיפול, אך התנה זאת בהקמת ועדה של הכנסת שתפקח עליהן.[7]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ויקיטקסט חוק-יסוד: הממשלה, באתר ויקיטקסט
  • ויקיטקסט תקנות ההגנה (שעת חרום), באתר ויקיטקסט
  • הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]