תקרית אל-חמה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תקרית אל-חמה, בין ישראל לסוריה, התרחשה ב-4 באפריל 1951 כאשר ישראל ניסתה לממש את ריבונותה באזור המפורז של מובלעת אל-חמה (חמת גדר) ושלחה לשם מחלקה של חיילים במדי שוטרים[1]. לקראת המחלקה יצאו חיילים סורים, שקראו להם לחזור, אך חיילי המחלקה המשיכו בדרכם. הסורים פתחו עליהם באש חזקה מאחור. מכוניות המחלקה פנו כדי לסגת, מכונית אחת הצליחה בכך ואילו האחרת נתקעה באמצע הכביש. במטח היריות נהרגו 7 חיילי צה"ל, שלושה נפצעו ואחד מהפצועים וחייל נוסף נפלו בשבי.

למחרת בוצעה פעולת התגמול הראשונה לאחר חתימת הסכמי שביתת הנשק, על ידי חיל האוויר הישראלי. סוריה המשיכה לשלוט באל-חמה מאז ועד מלחמת ששת הימים.

האזור המפורז[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת העצמאות פלש צבא סוריה לשטח מדינת ישראל וכבש חלקים ממנה. שטחים שנותרו בידי הסורים בסיום המלחמה ממערב לקו הגבול הבינלאומי, ושעל פי החלטה 181 נועדו להיות בתחום המדינה היהודית, הוכרזו בהסכם שביתת הנשק בין ישראל לסוריה כשטחים מפורזים - הסורים נסוגו מהאזורים הישראלים שכבשו, ובתמורה שטחים אלה הוכרזו כ'מפורזים', או בגרסה האנגלית של ההסכם (שהוגדרה כגרסה הקובעת): demilitarized. הסורים טענו שפירוש הדבר שאסור לאף ישראלי להיכנס לאזורים המפורזים ואילו ישראל טענה שהאיסור חל רק על אנשי צבא ולא על אזרחים.

תקרית אל-חמה, שהיא אחת מתקריות הלחימה השכיחות על הזכות להשתמש בשטחים המפורזים שבגבול ישראל-סוריה, התרחשה באזור המפורז הדרומי – מנוקייב (צפונית מעין גב) עד מעגן, כולל בקעת חמת גדר ("אל חמה")[2].

התקרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־4 באפריל 1951, בשעה 16:45, יצאו ממשטרת צמח 21 איש בשני כלי רכב - 19 חיילי צה"ל לבושים במדי שוטרים, ואתם קצין וסמל ממשטרת ישראל - בדרכם למובלעת אל-חמה. הכוח יצא לשטח בעקבות ידיעות שהגיעו למודיעין פיקוד הצפון בדבר כניסתה של יחידה סורית לבושה אזרחית למובלעת.

יום קודם לכן הורה אגף המבצעים לפיקוד הצפון לערוך סיור באזור ולהקפיד לחזור במקרה של היתקלות במחסום או בהתנגדות סורית כלשהי. הוראה זו לא נמסרה בתדריך לכוח הישראלי. קצין המודיעין של פיקוד הצפון היה במטוס פייפר שטס מעל הכוח, ועמד עמו בקשר רדיו.

בשעה 17:00 הגיע הכוח הישראלי לצומת פיק ונתקל בשלושה חיילים סורים. התפתח ויכוח בין מפקדי הכוחות, וקצין המודיעין הפיקודי, שלא הכיר את ההוראות, שידר ממטוסו הוראה לסיור להמשיך בדרכו, ועזב את המקום. 24 דקות לאחר מכן, כשניסה הכוח להתקדם לכיוון בניין המשטרה באל-חמה, נפתחה לעברו אש. המכוניות פנו כדי לסגת, מכונית אחת הצליחה בכך ואילו האחרת נתקעה באמצע הכביש. מהירי נהרגו 7 מחיילי צה"ל ושלושה נפצעו, ואחד מהפצועים וחייל נוסף נפלו בשבי. כעבור שעות אחדות הוחזרו לישראל שבעת ההרוגים ושני השבויים[3].

תגובת חיל האוויר הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל נדרשה תגובה מהירה, ולראשונה מאז מלחמת העצמאות הופעל חיל האוויר לשם כך. מפקד בסיס רמת דוד, סא"ל רודי אוגרטין, ומפקד טייסת המוסטנג, רס"ן מאיר רוף, נקראו למחרת בבוקר לפיקוד הצפון, לתדריך בהשתתפות הרמטכ"ל, יגאל ידין, ואלוף הפיקוד, יוסף אבידר. התוכנית שגובשה כללה תקיפה של רביעיית מטוסי מוסטנג, בהובלת מפקד הטייסת רוף, ורביעייה של מטוסי ספיטפייר, בהובלת מפקד הכנף אוגרטין.

בשעה 14:30 החלה התקיפה. ראשונים נכנסו הספיטפיירים, לשלושה יעפי הפצצה בזווית תלולה על תחנת המשטרה, אך הפגיעות התפזרו במרחק 20–60 מטרים מהתחנה. מיד אחריהם נכנסו המוסטנגים מדרום-מערב וביצעו יעפי צליפה וריקוט על בונקר תת-קרקעי ומאהל בעיקול הדרך. לפי עדותו של בני פלד, שהשקיף על הפעולה ממטוס "הרווארד" שחג בגובה 5,000 רגל, הפצצות נפלו "בכל מקום פרט למטרה".

ב־6 באפריל 1951 הגישה סוריה תלונה למועצת הביטחון וביקשה את כינוסה. גם ישראל הגישה תלונה על הריגת שבעה מאנשי הסיור המשטרתי בדרכו לאל-חמה. מועצת הביטחון דנה גם בתלונות על התפתחות קרב בין כוחות צה"ל לכוחות סוריים בתל מוטילה שבשטח ישראל.

אנדרטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לזכר שבעת חללי צה"ל בתקרית הוקמה אנדרטת "יד לשבעה" לצד כביש 7599, כ-200 מטר מזרחית לצומת חמת גדר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שיטה דומה הייתה נהוגה במובלעת הר הצופים
  2. ^ הסכמי שביתת הנשק יצרו אזורים מפורזים:
    • אזור מפורז צפוני:הבניאס – רמת הבניאס – תל דן. (אזור מעיינות הבניאס ומקורות נחל דן).
    • אזור מפורז מרכזי: מכפר סאלד עד שפך הירדן לכנרת. (ימת החולה והירדן תוחמים את האזור המפורז).
    • אזור מפורז דרומי: מנוקייב עד מעגן. גבול ישראל-סוריה עבר בצפון הכנרת ולאורך החוף הצפון-מזרחי של הכנרת, 10 מ' מקו המים. האזור המפורז השתרע על פני כל החלק הדרום-מזרחי של הכנרת
  3. ^ הממשלה והרמטכ"ל דנים במצב בגבול הסורי, מעריב, 5 באפריל 1951