תקרית ליברטי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "ליברטי" מפנה לכאן. לערך העוסק באי עליו בנוי פסל החירות, ראו ליברטי (אי).
סמל אוניית הביון ליברטי.
נזקי הירי על דופן אונית הביון.
נתיב אונית הביון במהלך התקרית, 8 יוני 1967.‏[1]

תקרית ליברטי היא תקרית בה הותקפה אונית הביון USS Liberty של צי ארצות הברית, על ידי צה"ל ב-8 ביוני 1967, ביומה השלישי של מלחמת ששת הימים. בהתקפה נהרגו 34 מלחים אמריקאים ו-171 נפצעו.

מקורה של התקרית בשלשלת טעויות שנעשו בשני הצדדים. כדי להזים את הודעת נאצר כי תקיפת שדות התעופה נעשתה על ידי מטוסים אמריקאיים הצהירה ארצות הברית בעצרת ב-6 ביוני כי אין כלי שיט אמריקאיים במרחק מאות מילין מאזור הלחימה. בעת ההצהרה הייתה הליברטי בחלק המערבי של הים התיכון. חמישה מברקים של רשות הביטחון האמריקאית NSA המורים לאניה שלא להתקרב לאזור הלחימה לא הגיעו לאניה.‏[2]

באזור אל-עריש ארעה סדרת התפוצצויות. בכוח צה"ל במקום טענו שמשחתת מצרית מפגיזה את החוף. והמצפ"ע הורה לחיל הים לטפל במשחתת. כח של 3 טרפדות הוזעק לכך מבסיס אשדוד. הנתונים הראשונים שגילו הטרפדות אוששו את הזיהוי כמשחתת. מאוחר יותר במהלך התקרית נחשבה "ליברטי" לאוניית המצרית אל-קוצייר. אוניית עזר חמושה של הצי המצרי בעלת צדודית דומה לליברטי אך קטנה ממנה. לאחר חקירות שניהלו ישראל והאמריקאים, פיצתה ישראל את ארצות הברית בסכום של כ-13 מיליון דולרים.

נשיא ארצות הברית לינדון ג'ונסון קיבל את טענת ישראל, וזו הייתה עמדתה הרשמית של ממשלת ארצות הברית. עם זאת, ניירות פנימיים שנחשפו בבית הלבן מראים שרבים מיועציו ושריו של ג'ונסון, בהם ראש ה-CIA, ריצ'רד הלמס, ומזכיר המדינה, דין ראסק האמינו שהליברטי הותקפה בזדון. אנשי צוות הליברטי מצידם משוכנעים כי ההתקפה הייתה מכוונת וכי ישראל ידעה שמדובר בספינה אמריקאית‏[3].


רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

USS Liberty הייתה במקורה ספינת מטען אזרחית, מסוג ליברטי, שנקראה Simmons Victory. הצי האמריקני רכש אותה, והסב אותה ל"ספינת מחקר טכני מסייע" (באנגלית: Auxiliary Technical Research Ship; ר"ת ATRS), ספינה המשמשת לאיסוף מידע מודיעיני. היא יצאה להפלגתה הראשונה ב-1965 ונשלחה לחוף המערבי של אפריקה. במשך השנים ביצעה כמה משימות, וכשפרצה מלחמת ששת הימים, נשלחה לאסוף מידע מודיעיני במזרח הים התיכון.

ב-4 ביוני, יום לפני פרוץ המלחמה, פנתה ישראל לארצות הברית ושאלה אם היא מחזיקה בספינות באזור. ארצות הברית השיבה בשלילה, זאת מכיוון שבאותה שעה עשתה "ליברטי" את דרכה אל הים התיכון והייתה מרחק קצר מפתחו. נוסף על כך, שלח הצי השישי חמש אזהרות ל"ליברטי" שלא להתקרב למרחק 100 מיילים מהחוף בסיני. הודעות אלו לא נקלטו.

ב-5 ביוני פרצה המלחמה. "ליברטי" שייטה באותה עת במזרח הים התיכון. קפטן הספינה, ויליאם ל. מק'גונאגל, ביקש מהצי לשלוח משחתת שתלווה את "ליברטי" ותשמש לה כמרכז תקשורת נוסף. למחרת הגיעה תשובתו של הצי השישי: "ליברטי היא ספינה אמריקנית מזוהה ששטה במים בינלאומיים. היא אינה חלק מהסכסוך, ואין סיבה כי יתקוף אותה איש. הבקשה נדחית". עם זה, הצי הבהיר בתשובתו כי במקרה הבלתי סביר של התקפה, יגיעו לעזרה מטוסי קרב אמריקניים בתוך עשר דקות בלבד.

לאחר התקיפה האווירית פנו המצרים לסובייטים ודרשו את מעורבותם במלחמה. הטענה המצרית הייתה שהתקיפות מהים היו על ידי מטוסי ארצות הברית. נשיא ארצות הברית לינדון ג'ונסון הודיע כי לארצות הברית אין אף כלי שייט בטווח טיסה מהחוף המצרי.‏[4]

התפתחות התקרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרפדות שלקחו חלק בתקיפה.

בבוקר 8 ביוני, יום ההתקפה, חלפו מעל הליברטי מספר מטוסים. ישנה מחלוקת באשר למספרם המדויק. לפחות אחד מהם היה מטוס מטען מסוג נורד. כמו כן נצפה מטוס דקוטה ויש עדויות שגם מטוסי מיראז' 3 חלפו בקרבתה. ניצולים רבים העידו כי המטוסים חלפו קרוב מאוד ומנועיהם הרעידו את סיפון הספינה. עוד טענו שהטייסים נופפו להם לשלום והם השיבו להם חזרה.

לפני הצהריים שינתה "ליברטי" כיוון דרומה, לעבר חצי האי סיני, לאחר ששטה בכיוון מזרח. הספינה הפליגה במהירות של 5 מיילים בשעה (9 קמ"ש) בגבול המים הטריטוראלים שקבעו המצרים בסיני, מרחק של 21 קילומטרים מהחוף באל-עריש.

בשעות הצהריים הגיעה למפקדת חיל הים דרישה לטפל במשחתת מצרית המפגיזה את כוחות צה"ל באל-עריש. בחיל הים זכרו את הפגזת חיפה על ידי הספינה איברהים אל אוול במהלך מבצע קדש ושלחו מנמל אשדוד שלוש טרפדות לירוט האוניה. הספינות התקרבו וקלטו במכ"ם מטרה מתרחקת. חישוב מהירות המטרה היה שגוי (מעל 28 קשר) חיזק את ההערכה כי מדובר במשחתת.

מפקד פלגת הטרפדות העריך שלא יצליח להשיג את המשחתת המתרחקת וביקש סיוע אווירי. שיקול נוסף היה בהשוואת מערכות הנשק מצביעה כי באור יום יתרון ברור למשחתת לכן היה רצוי שתפגע על ידי מטוסים ויכולתה הקרבית תקטן.

התקיפה האווירית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הליברטי לאחר ההתקפה (תצלום: הצי השישי)

המטוסים שהוזנקו דיווחו על אוניה צבאית בצבע אפור בעלת שני תרנים, ארובה אחת ושלושה תותחים. תיאור זה מתאים למשחתת תוצרת בריטית מדגם Z שנמכרה למצרים. על סמך זיהוי שגוי זה אישר יצחק רהב במפקדת חיל הים לתקוף את האוניה. בשעה שתיים אחר הצהריים תקפו את "ליברטי" שני מיראז'ים בירי תותחים וברקטות. לאחר מכן הפציצו אותה מטוסים אחרים בפצצות נפל"ם.

יפתח ספקטור, הטייס שהוביל את התקיפה האווירית הראשונה, מספר‏[5] כי הוא ובן זוגו לתקיפה לא הצליחו להבחין בדגלים מתנפנפים על הספינה. בקר הטיסה דיווח לו בקשר שזו אוניית מטען מגויסת של המצרים שתקפה את כוחות צה"ל באל-עריש, והורה לו לתקוף ולעצור אותה. לאחר שנחת ספקטור בבסיס חצור סיפר לו קצין המבצעים התורן, דוד עברי, כי זו הייתה אוניה ישראלית, מה שלדברי ספקטור גרם לו זעזוע עמוק ויסורי מצפון קשים.

תקיפת הטרפדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אונית עזר חמושה של חיל הים המצרי אל-קוצייר בעלת צדודית דומה לליברטי.

ספינות הטורפדו התקרבו לאוניה אפופת עשן ולפי הצדודית הבינו שזו איננה משחתת. החל ניסיון לזהותה מחדש באיתות אור שנענה באש מקלעים מצד האוניה. לדברי המפקד האמריקאי, קפטן מק'גונאגל, כעשרים דקות לאחר התקיפה האווירית התקרבו אל "ליברטי" שלוש ספינות טורפדו שנשאו דגלים וסימני זיהוי ישראליים. משהבחין מק'גונאגל, כי הן נמצאות בעמדות שיגור, הורה לירות אליהן במקלע. מק'גונאגל זיהה איתות אור מאחת הספינות הישראליות, אך לא הצליח להבין מה נאמר בהודעה בגלל העשן והאש בספינה. הוא הורה לאנשיו לנצור את נשקם, אך לרוע המזל לא הובנה הפקודה כהלכה עקב הבלבול, ושני מקלעים כבדים נוספים פתחו באש לעבר הספינות.

הפתיחה באש מהאניה ליברטי הפסיקה את תהליך הזיהוי. הטרפדות דיווחו למפקדת חיל הים "הוא יורה עלי" וקיבלו אישור לתקיפה. הטרפדות נכנסו לתקיפה וירו חמישה טילי טורפדו.‏[6] הליברטי נקטה בהתחמקות ורק אחד מטילי הטורפדו פגע במרכז ה"ליברטי" בצדה הימני, ופער בה חור גדול. מפקד האוניה אטם את המדורים הקרובים לפגיעה ומנע את טביעתה. איטום המדורים מנע מאנשי צוות שהיו בהם להיחלץ ונוספו להרוגים.

בשלב זה סברו הטרפדות כי מדובר באונית עזר חמושה של הצי המצרי אל-קוצייר לשעבר האמירה פאוזינה. התקרבו ל"ליברטי" וירו לעבר צוותי המקלעים על הסיפון. כחלק ממערכת ההשחרה הושמעו טענות שהאש כוונה אל ימאים שהכינו את סירות ההצלה. למעשה הנשק שהופעל מספינות קטנות בטווח כ1000 מטר אינו מאפשר דיוק מיוחד.

ניסיונות לעזרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוח זיכרון ל-34 חללי התקרית, המוצב במוזיאון ההעפלה וחיל הים, ביזמת ותיקי פלגת הטרפדות.

כאשר התברר ש"ליברטי" איננה מצרית, חזרו הטרפדות והציעו עזרה אך מקגונאגל סירב. מתוך 294 ימאים אמריקאיים בצוות ה"ליברטי", נהרגו 34 ונפצעו 171. מייד לאחר ההתקפה, יידעה ישראל את שגרירות ארצות הברית בתל אביב בעניין, והציעה להעביר במסוק את הנספח הימי לספינה. הנספח הגיע למקום במסוק אך מפקד האניה לא אישר למסוק להתקרב אליה וודאי שלא לנחות. כך נמנעה האפשרות להעביר פצועים קשה לבתי החולים בישראל ולהציל אותם.

הטרפדות והמסוקים קיבלו הוראה לפנות את האזור. מטוסי הצי הששי הוזנקו על מנת להגן על האניה והוחזרו בהוראת שר ההגנה רוברט מקנמארה. הנושא נהיה בסיס לטענה שארצות הברית החליטה למחול על ההתקפה. בפיקוד צה"ל מספרים כי אחרי שהתגלתה הטעות בזיהוי, התעורר חשש בצה"ל שהספינה שהותקפה הייתה סובייטית. דבר שעלול היה לגרור "תגובה רוסית הולמת" ולסייע בכוונת המצרים להכניס את ברית המועצות למלחמה.

אף על פי שנפגעה קשה, הצליחה "ליברטי" לעזוב את האזור בכוחות עצמה. ספינות של הצי השישי ליוו אותה למלטה, שם בוצעו בה תיקונים ראשוניים. לאחר כחודש חזרה לארצות הברית. האניה לא שימשה יותר בכל תפקיד שהוא והוצאה משירות ביוני 1968, שנה וחודש לאחר התקרית. חמש שנים לאחר מכן, מכר אותה הצי האמריקאי לסוחרי גרוטאות.

כשנה לאחר התקרית פיצתה ישראל את משפחות הנספים, את הפצועים ואת ממשלת ארצות הברית על הנזק לספינה, מבלי לקבל על עצמה את האחריות.

תאוריות קונספירציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההכרזה מ-6 ביוני כי אין כלי שיט אמריקניים בקרבת אזור הלחימה שנלקחה כנתון, המידע המלא שנמסר לשגרירות ארצות הברית בתל אביב, ההתנצלות המיידית והצעת הפיצויים למשפחות הנפגעים, התקבלו בהבנה על ידי הממשל. התגובה נראתה לחלקים בציבור האמריקאי כולל הממסד הביטחוני כמהירה מדי.

למרות שחקירה ראשונית הראתה שהתנהגות מושכלת של מפקד האוניה הייתה מסיימת את התקרית, קיבל מפקד ה"ליברטי" מק ג'ונאגל את מדליית הכבוד, העיטור הצבאי הגבוה ביותר בארצות הברית. מתן העיטור הרם לקצין שהודה בהצהרתו כי הורה לפתוח באש על ספינות ששאלו אותו לשמו, היה מהלך ציני שנועד להסתיר את הכשלים במערכת השליטה של צי ארצות הברית ולהפנות אצבע מאשימה לצד הישראלי. המהלך הצליח ולרבים בארצות הברית קשה לקבל שהתקרית ארעה בשל רצף טעויות, ללא מניע נסתר או כוונת זדון.

שאיפת משפחות הנפגעים וצוות הליברטי לייחס חשיבות ליקיריהם שנהרגו ומשמעות לסבלם, השתלבה עם רצון אדמירלים בצי האמריקני לגולל האשמות על מזכיר ההגנה שהצר את צעדיהם בשיטות הבדיקה של העלות מול תועלת שהכניס לניהול תקציבי ההגנה. סביב התקרית התפתחו תאוריות קונספירציה רבות ומגוונות הגורסות שההתקפה הייתה מכווונת נגד האנייה על אף זיהויה כאמריקאית. הומצאו סיבות שונות שהביאו את מדינת ישראל לתקוף את הספינה. השופט האמריקני ג'י קריסטול שחקר את הנושא בארצות הברית מציג בספריו The Liberty Incident חלק מתאוריות הקשר ומזים את כולן.

בחודש אוגוסט 2015 שידרה רשת הטלוויזיה הקטארית אלג'זירה תוכנית דוקומנטרית בשם The Day Israel Attacked America בה שוב מועלית תיאוריית הקונספירציה .

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Cristol, A. Jay, The Liberty Incident: The 1967 Israeli Attack on the U.S. Navy Spy

Ship, 2002 Dulles, Virginia: Brassey's

  • Cristol, A. Jay, The Liberty Incident Revealed The definitive account of the 1967 Israeli attack on the U.S. Navy spy ship, Naval Institute Press, 2013

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מקור בספרו של ג'י קריסטול.
  2. ^ גי קריסטול, ע' 149.
  3. ^ John Crewdson, New revelations in attack on American spy ship, Chicago Tribune, October 2, 2010 (באנגלית)
  4. ^ ג'י קריסטול ע'
  5. ^ אמיר אורן"אתה תשיג את המטוסים, אנחנו נטפל בקונגרס", באתר הארץ, 21 בספטמבר 2007
  6. ^ על פי דו"ח מחלקת המחקר של משרד הביטחון.