תקרית ליברטי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Disambig RTL.svg המונח "ליברטי" מפנה לכאן. לערך העוסק באי עליו בנוי פסל החירות, ראו ליברטי (אי).
סמל אוניית הביון ליברטי.
נזקי הירי על דופן אוניית הביון.
נתיב אוניית הביון במהלך התקרית, 8 יוני 1967.[1]

במהלך תקרית ליברטי הותקפה אוניית הביון USS Liberty של צי ארצות הברית, על ידי צה"ל ב-8 ביוני 1967, ביומה הרביעי של מלחמת ששת הימים. בהתקפה נהרגו 34 מלחים אמריקאים ו-171 נפצעו.

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הזירה הימית במלחמת ששת הימים

מקור התקרית בשרשרת טעויות שנעשו בשני הצדדים. כדי לְהָזֵם את הודעת נאצר כי תקיפת שדות התעופה המצריים נעשתה על ידי מטוסים אמריקאיים, הצהירה ארצות הברית בעצרת האו"ם ב-6 ביוני כי אין כלי שיט אמריקאיים במרחק מאות מילין מאזור הלחימה. בעת ההצהרה הייתה ליברטי בחלקו המערבי של הים התיכון. חמישה מברקים של סוכנות הביטחון האמריקאית NSA שהורו לאונייה שלא להתקרב לאזור הלחימה לא הגיעו אליה.[2]

בליל בין ה-7 ל-8 ביוני הופגז כוח שריון בפיקוד ישראל גרנית שנע באזור רומני על ידי משחתת מצרית.[3] במקביל ובלא קשר, נשמעו באזור אל עריש סדרת התפוצצויות. המצפ"ע הורה לחיל הים לטפל במשחתת המפגיזה את החוף. כוח של שלוש טרפדות הוזעק מבסיס אשדוד. הנתונים הראשונים שגילו הטרפדות איששו את זיהוי כלי השיט האמריקאי כמשחתת מצרית. לאחר מכן, במהלך התקרית, זוהתה "ליברטי" כאונייה המצרית "אל-קוצייר", אוניית עזר חמושה של הצי המצרי, שהייתה בעלת צדודית דומה לזו של "ליברטי" אך קטנה ממנה. לאחר חקירות שניהלו ישראל וארצות הברית, פיצתה ישראל את האמריקאים בסכום של כ-13 מיליון דולר.

נשיא ארצות הברית לינדון ג'ונסון קיבל את טענת ישראל, וזו הייתה עמדתה הרשמית של ממשלת ארצות הברית. עם זאת, ניירות פנימיים שנחשפו בבית הלבן מראים שרבים מיועציו ושריו של ג'ונסון, בהם ראש ה-CIA, ריצ'רד הלמס, ומזכיר המדינה, דין ראסק, האמינו שהליברטי הותקפה בזדון. אנשי צוות ליברטי מצידם, משוכנעים כי ההתקפה הייתה מכוונת וכי ישראל ידעה שמדובר בספינה אמריקאית.[4]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

USS Liberty הייתה במקורה ספינת מטען אזרחית, מסוג ויקטורי שהינה סדרה עוקבת לסדרת הליברטי המפורסמת, שנקראה Simmons Victory. הצי האמריקני רכש אותה, והסב אותה ל"ספינת מחקר טכני מסייע" (באנגלית: Auxiliary Technical Research Ship; ר"ת ATRS), ספינה המשמשת לאיסוף מידע מודיעיני. היא יצאה להפלגתה הראשונה ב-1965 ונשלחה לחוף המערבי של אפריקה. במשך השנים מילאה כמה משימות, וכשפרצה מלחמת ששת הימים, נשלחה לאסוף מידע מודיעיני במזרח הים התיכון.

ב-4 ביוני, יום לפני פרוץ המלחמה, פנתה ישראל לארצות הברית ושאלה אם היא מחזיקה בספינות באזור. ארצות הברית השיבה בשלילה, זאת מכיוון שבאותה שעה עשתה "ליברטי" את דרכה אל הים התיכון והייתה מרחק קצר ממיצר גיברלטר. בנוסף, שלח הצי השישי חמש אזהרות ל"ליברטי", שלא להתקרב למרחק של פחות מ-100 מיילים מחופי חצי האי סיני, הודעות אלו לא נקלטו על ידי צוות הספינה.

ב-5 ביוני פרצה המלחמה. "ליברטי" שייטה באותה עת במזרח הים התיכון. קפטן הספינה ויליאם ל' מק'גונאגל ביקש מהצי לשלוח משחתת שתלווה את "ליברטי" ותשמש לה מרכז תקשורת נוסף. למחרת הגיעה תשובתו של הצי השישי: "ליברטי היא ספינה אמריקנית מזוהה ששטה במים בינלאומיים. היא אינה חלק מהסכסוך, ואין סיבה כי יתקוף אותה איש. הבקשה נדחית". עם זה, הצי הבהיר בתשובתו כי במקרה הבלתי סביר של התקפה, ייחלצו לעזרתה מטוסי קרב אמריקניים בתוך עשר דקות בלבד.

לאחר התקיפה האווירית הישראלית של שדות התעופה המצריים עם פתיחת המלחמה (מבצע מוקד), פנו המצרים לסובייטים ודרשו את מעורבותם במלחמה. הטענה המצרית הייתה שהתקיפות האוויריות באו מכיוון הים, ובוצעו על ידי מטוסים של צי ארצות הברית. בתגובה, הודיע נשיא ארצות הברית, לינדון ג'ונסון, כי לארצות הברית אין אף כלי שיט בטווח טיסה מהחוף המצרי.[5]

התפתחות התקרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגילוי המוקדם שאבד[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרפדות שלקחו חלק בתקיפה.

בבוקר 8 ביוני, יום ההתקפה, חלפו מעל הליברטי מספר מטוסים. ישנה מחלוקת באשר למספרם המדויק. לפחות אחד מהם היה מטוס מטען מסוג נורד. כמו כן נצפה מטוס דקוטה ויש עדויות שגם מטוסי מיראז' 3 חלפו בקרבתה. ניצולים רבים העידו כי המטוסים חלפו קרוב מאוד ומנועיהם הרעידו את סיפון הספינה. עוד טענו שהטייסים נופפו להם לשלום והם השיבו להם חזרה.

האונייה אותרה על ידי סיור אוויר בבוקר לפני שהותקפה. סא"ל אורי מרץ, נציג המודיעין הימי במוצב הפיקוד המטכ"לי בקריה בתל אביב, קיבל את הדו"ח של סייר האוויר, ובכלל זה תיאור האונייה ומספר הדופן שלה.[6] על סמך תחקור הסייר, ובעזרת השנתון Janes זיהה מרץ את הספינה כאוניית הביון האמריקאית "ליברטי". הוא העביר על כך דיווח לענף המודיעין הימי במפקדת חיל הים בחיפה, ואף הדגיש את הדמיון בין צללית האניה לזו של אניית העזר המצרית "אל קוצייר".[7] הדיווח של מרץ הועבר לגורמי המבצעים והשליטה בחיל הים, אך כשהספינה התגלתה שוב, בצהריים, לא נעשה הקישור הנדרש, כי איתורה וזיהוייה הקודם נמחקו מהלוחות. לפני הצהריים שינתה "ליברטי" כיוון דרומה, לעבר חצי האי סיני, לאחר ששטה בכיוון מזרח. הספינה הפליגה במהירות של 5 קשר מחוץ לגבול המים הטריטוראלים שקבעו המצרים בסיני, מרחק של 21 קילומטרים מהחוף באל עריש.

בשעות הצהריים הגיעה למפקדת חיל הים דרישה לטפל במשחתת מצרית המפגיזה את כוחות צה"ל באל עריש. בחיל הים זכרו את הפגזת חיפה על ידי הספינה איברהים אל אוול במהלך מבצע קדש ושלחו מנמל אשדוד שלוש טרפדות ליירוט האונייה. הספינות התקרבו וקלטו במכ"ם מטרה מתרחקת. חישוב מהירות המטרה היה שגוי (מעל 28 קשר) וזה חיזק את ההערכה כי מדובר במשחתת.

מפקד הטרפדות העריך שלא יצליח להשיג את המשחתת המתרחקת וביקש סיוע אווירי. שיקול נוסף היה בהשוואת מערכות הנשק: באור יום היה למשחתת יתרון ברור על הטרפדות ולכן היה רצוי שתפגע על ידי מטוסים ויכולתה הקרבית תקטן.

התקיפה האווירית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המטוסים שהוזנקו דיווחו על אוניה צבאית בצבע אפור בעלת שני תרנים, ארובה אחת ושלושה תותחים. תיאור זה מתאים למשחתת תוצרת בריטית מדגם Z שנמכרה למצרים. על סמך זיהוי שגוי זה אישר יצחק רהב במפקדת חיל הים לתקוף את האוניה. בשעה שתיים אחר הצהריים תקפו את "ליברטי" שני מיראז'ים בירי תותחים וברקטות. לאחר מכן הפציצו אותה מטוסים אחרים בפצצות נפל"ם.

יפתח ספקטור, הטייס שהוביל את התקיפה האווירית הראשונה, מספר[8] כי הוא ובן זוגו לתקיפה לא הצליחו להבחין בדגלים מתנפנפים על הספינה. בקר הטיסה דיווח לו בקשר שזו אוניית מטען מגויסת של המצרים שתקפה את כוחות צה"ל באל עריש, והורה לו לתקוף ולעצור אותה. לאחר שנחת ספקטור בבסיס חצור סיפר לו קצין המבצעים התורן, דוד עברי, כי זו הייתה אוניה אמריקאית, מה שלדברי ספקטור גרם לו זעזוע עמוק ויסורי מצפון קשים.[9]

תקיפת הטרפדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספינות הטורפדו התקרבו לאוניה אפופת עשן ולפי הצדודית הבינו שזו איננה משחתת. החל ניסיון לזהותה מחדש באיתות אור שנענה באש מקלעים מצד האוניה. לדברי המפקד האמריקאי, קפטן מק'גונאגל, כעשרים דקות לאחר התקיפה האווירית התקרבו אל "ליברטי" שלוש ספינות טורפדו שנשאו דגלים וסימני זיהוי ישראליים. משהבחין מק'גונאגל, כי הן נמצאות בעמדות שיגור, הורה לירות אליהן במקלע. מק'גונאגל זיהה איתות אור מאחת הספינות הישראליות, אך לא הצליח להבין מה נאמר בהודעה בגלל העשן והאש בספינה. הוא הורה לאנשיו לנצור את נשקם, אך לרוע המזל לא הובנה הפקודה כהלכה עקב הבלבול, ושני מקלעים כבדים נוספים פתחו באש לעבר הספינות.

הפתיחה באש מהאניה ליברטי סיימה את תהליך הזיהוי. הטרפדות דיווחו למפקדת חיל הים "הוא יורה עלי" וקיבלו אישור לתקיפה. הטרפדות נכנסו לתקיפה וירו חמישה טילי טורפדו.[10] הליברטי נקטה בהתחמקות ורק אחד מטילי הטורפדו פגע במרכז ה"ליברטי" בצדה הימני, ופער בה חור גדול. מפקד האוניה אטם את המדורים הקרובים לפגיעה ומנע את טביעתה. איטום המדורים מנע מאנשי צוות שהיו בהם להיחלץ והם נוספו להרוגים.

בשלב זה סברו הטרפדות כי מדובר באונית עזר חמושה של הצי המצרי "אל-קוצייר"[א]. התקרבו ל"ליברטי" וירו לעבר עמדות המקלעים על הסיפון.

ניסיונות לעזרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הליברטי לאחר ההתקפה (תצלום: הצי השישי)

כאשר התברר ש"ליברטי" איננה מצרית, חזרו הטרפדות והציעו עזרה אך מק'גונאגל סירב. מתוך 294 ימאים אמריקאיים בצוות ה"ליברטי", נהרגו 34 ונפצעו 171. מייד לאחר ההתקפה, יידעה ישראל את שגרירות ארצות הברית בתל אביב בעניין. הנספח הימי ארנסט קאסטל הוטס למקום במסוק אך מפקד האניה לא אישר להתקרב אליה ולא לנחות. כך נמנעה האפשרות להעביר פצועים קשה לבתי החולים בישראל ולהציל אותם.

הטרפדות והמסוקים קיבלו הוראה לפנות את האזור. מטוסי הצי הששי הוזנקו על מנת להגן על האניה אך כשהגיע מברק של הנספח כי התוקפים היו ישראלים החזיר אדמירל מרטין את המטוסים.[11] כשהתגלתה הטעות בזיהוי, התעורר חשש בצה"ל שהספינה שהותקפה הייתה סובייטית. דבר שעלול היה לגרור "תגובה רוסית הולמת" ולסייע בכוונת המצרים להכניס את ברית המועצות למלחמה.

המשחתת USS Davis הגיעה לבקרת נזקים. אף על פי שנפגעה קשה, הצליחה "ליברטי" לעזוב את האזור בכוחות עצמה. ספינות של הצי השישי ליוו אותה למלטה, שם בוצעו בה תיקונים ראשוניים. לאחר כחודש חזרה לארצות הברית. האניה לא שימשה יותר בכל תפקיד שהוא והוצאה משירות ביוני 1968, שנה וחודש לאחר התקרית. חמש שנים לאחר מכן, מכר אותה הצי האמריקאי לסוחרי גרוטאות.

תאוריות קונספירציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההכרזה מ-6 ביוני כי אין כלי שיט אמריקניים בקרבת אזור הלחימה שנלקחה כנתון, המידע המלא שנמסר לשגרירות ארצות הברית בתל אביב, ההתנצלות המיידית והצעת הפיצויים למשפחות הנפגעים, התקבלו בהבנה על ידי הממשל. התגובה נראתה לחלקים בציבור האמריקאי כולל הממסד הביטחוני כמהירה מדי.

אף על פי שחקירה ראשונית הראתה שהתנהגות מושכלת של מפקד האוניה הייתה מסיימת את התקרית, קיבל מפקד ה"ליברטי" מק'גונאגל את מדליית הכבוד, העיטור הצבאי הגבוה ביותר בארצות הברית. מתן העיטור הרם לקצין שהודה בהצהרתו כי הורה לפתוח באש על ספינות ששאלו אותו לשמו, נתפס כמהלך ציני שנועד להסתיר את הכשלים במערכת השליטה של צי ארצות הברית ולהפנות אצבע מאשימה לצד הישראלי. המהלך הצליח ולרבים בארצות הברית קשה לקבל שהתקרית ארעה בשל רצף טעויות, ללא מניע נסתר או כוונת זדון.

שאיפת משפחות הנפגעים וצוות הליברטי לייחס חשיבות ליקיריהם שנהרגו ומשמעות לסבלם, השתלבה עם רצון אדמירלים בצי האמריקני לגולל האשמות על מזכיר ההגנה שהצר את צעדיהם בשיטות הבדיקה של העלות מול תועלת שהכניס לניהול תקציבי ההגנה. סביב התקרית התפתחו תאוריות קונספירציה רבות ומגוונות הגורסות שההתקפה הייתה מכוונת נגד האנייה על אף זיהויה כאמריקאית. הומצאו סיבות שונות שהביאו את מדינת ישראל לתקוף את הספינה. השופט האמריקני ג'י קריסטול שחקר את הנושא בארצות הברית מציג בספריו The Liberty Incident חלק מתאוריות הקשר ומזים את כולן.

ב-2014 פרסמה רשת הטלוויזיה הקטרית אל-ג'זירה תוכנית דוקומנטרית בשם The Day Israel Attacked America בה שוב מועלית תאוריית הקונספירציה.[12]

פיצויים מישראל והבעת צער[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוח זיכרון ל-34 חללי התקרית, המוצב במוזיאון ההעפלה וחיל הים, ביזמת ותיקי פלגת הטרפדות.

ב-10 ביוני 1967 הודיעה ממשלת ישראל על נכונותה לשלם פיצויים לנפגעים. ביוני 1968 העניקה ממשלת ישראל פיצוי כספי למשפחות ההרוגים והפצועים. בסך 13 מיליון דולר. ממשלת ישראל וממשל ארצות הברית לא הגיעו להסכמה על הפיצויים בגין נזקים לאנייה. בשנת 1978 הוקם צוות ישראלי למשא ומתן עם ארצות הברית על אירוע ה"ליברטי" ותשלום נזקים. בשנת 1980 הודיעה ממשלת ארצות הברית שיקבע תאריך למשא ומתן, אך תאריך טרם נקבע.[13]

בשנת 2012 לאחר התכנית של בן כספית התקיימה תכתובת בין אגודת ותיקי הליברטי לגמלאים של חיל הים. מעבר להבעת הצער גם הוצב במוזיאון ההעפלה וחיל הים לוח זיכרון עם שמות ההרוגים בתקרית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Cristol, A. Jay, The Liberty Incident: The 1967 Israeli Attack on the U.S. Navy Spy

Ship, 2002 Dulles, Virginia: Brassey's

  • Cristol, A. Jay, The Liberty Incident Revealed The definitive account of the 1967 Israeli attack on the U.S. Navy spy ship, Naval Institute Press, 2013

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תקרית ליברטי בוויקישיתוף

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לשעבר "אל אמירה פאוזיאנה".

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מקור בספרו של ג'י קריסטול.
  2. ^ גי קריסטול, עמ' 149.
  3. ^ פריק אוול מוחמד פאוזי, מלחמת שלוש השנים 1970-1967 בהוצאת 'דאר אל-מוסתקבל אלערבי', קהיר, 1990 עמ' 149. תרגום של פסח מלובני באתר משמר המורשת הימית.
  4. ^ John Crewdson, New revelations in attack on American spy ship, Chicago Tribune, October 2, 2010 (באנגלית)
  5. ^ ג'י קריסטול ע'
  6. ^ מיכאל אורן, מכון "שלם", מדוע תקפה ישראל את ה"ליברטי"?, באתר ynet, 17 בספטמבר 2008
  7. ^ Cristol, A. Jay, ‘’’The Liberty Incident: The 1967 Israeli Attack on the U.S. Navy SpyShip’’’, 2002 Dulles, Virginia: Brassey's עמ' 19.
  8. ^ אמיר אורן"אתה תשיג את המטוסים, אנחנו נטפל בקונגרס", באתר הארץ, 21 בספטמבר 2007
  9. ^ יפתח ספקטור, רם וברור ע' 111.
  10. ^ על פי דו"ח מחלקת המחקר של משרד הביטחון.
  11. ^ ג'יי קריסטול עמ' 66.
  12. ^ The Day Israel Attacked America באתר אל-ג'זירה, 30 באוקטובר 2014
  13. ^ אירוע תקיפת ליברטי] באתר עמותת חיל הים.