תקשורת טורית א-סינכרונית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בתרשים הזה, שני בתים נשלחים, כל אחד מהם מכיל ביט התחלה (שהוא תמיד ההפך הלוגי של הקו במצבו השקט), ואחריו שמונה ביטים של נתונים (bits 0-7), ובסוף כל בית נמצא ביט סיום (שהוא תמיד הפוך לוגי מביט ההתחלה), בדוגמה זו אין שימוש בביט זוגיות, במקרה שלנו יוצא שבמסגרת נתונים אחת ישנם עשרה ביטים. 

תקשורת טורית אסינכרונית היא צורה של תקשורת טורית שבה מתקשרות נקודות קצה, היחידות המקושרות אינן מחוברות בקו עם אות שעון משותף, לכל אחת מהן שעון משלה. במקום זה כל מקטע נתונים מכיל מידע סינכרון בתחילתו ובסופו, אות הפתיחה שבראשית המקטע מכין את המקלט להגעה של הנתונים ואות ואות הסיום מאפס את מצב המקלט כדי לאפשר הפעלה של רצף חדש.

הדוגמה הקלאסית לסוג של תקשורת מסוג זה היא העברת קוד ASCII על גבי RS-232.

ביצוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני שהתקשורת תעבור השולח והמקבל צריכים להסכים ביניהם על כמה פרמטרים:

  • שידור מלא (דו כיווני במקביל) או חד כיווני
  • מספר הביטים לכל בית (בדרך כלל 5, 6, 7 או 8)
  • סדר הביטים בתוך כל בית (הביט החשוב ביותר MSB יהיה ראשון או אחרון)
  • מהירות הקו (נמדד בביט לשנייה) (לעיתים קרובות באופן שגוי מכונה Baud rate). חלק מהמערכות משתמשות בזיהוי מהירות אוטומטי.
  • האם להשתמש או לא להשתמש בביט זוגיות (בסוף כל בית)
  • אם נעשה שימוש בביט זוגיות: האם הוא יהיה זוגי או אי-זוגי
  • מספר סיביות עצירה בסוף כל בית (המספר שנשלח חייב להיות לפחות מה שהמקלט צריך). בדרך כלל 1 או 1.5 או 2.
  • הקידוד הפיסי של הביטים בתווך הדיגיטלי (כמו TTL, או AM או FM)

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]