תרבות חדשה שמשית ואוניברסלית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עטיפת הספר "תרבות חדשה שמשית ואוניברסלית"

תרבות חדשה שמשית ואוניברסלית הוא ספר מאת הפילוסוף הבולגרי אומרם מיכאל איבנהוב. הספר יצא לאור בעברית, בתרגומו של פרופ' אוריאל זוהר, בשנת 1997 בהוצאת "פרוזבטה", המוציאה לאור את ספרי איבנהוב, והממוקמת בצרפת. הספר תורגם מצרפתית ל-32 שפות שונות בעולם. החל משנת 2012 הוצאת חדקרן מוציאה לאור את ספריו בעברית של איבנהוב[1]

תוכן[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר מטפל תחילה בסוג של תקשורת, למעשה זוהי שפת השמש. לדעת כותבו יש כאן שפה אוניברסלית, שכולם עשויים להבין. האם כולם מבינים את שפת האור? בוודאי, טוען הפילוסוף איבנהוב, כולם מבינים מהו חום וחיים בשעה שהם חיים בקור ובחשכה. באותה מידה גם בעלי החיים, הצמחים, החרקים, הציפורים, כל הקיים בטבע מבין את השפה הזו של החום והקור, של החיים והמוות, ושל המקור לכל אלה שהיא השמש. כולם רגישים לאורה של השמש כשהיא מופיעה, אך במיוחד כאשר איננה עוד והחשכה יורדת על העולם, כולם מצפים שתשוב. לדעת הכותב הבעיה היא בשפות האחרות שבהן נוהג להשתמש האדם. הוא שואל אותנו, האם נראה לכם ש"הפראים" מבינים את שפת הנצרות? גם כששולחים להם מסיונרים! מכאן שהכותב מתנגד להתנהגות מסיונרית, בעיקר של הנצרות, ומעדיף עליה את שפת השמש, שאותה אכן כולם מבינים.

התרבות השמשית, היא התרבות האמיתית. כי היא איננה מתעכבת על מראה חיצוני, היא מלמדת אותנו שהאנשים צריכים להיות מוארים, חמים וחיים. זאת אומרת שבאופן פנימי תהיה להם חוכמה, המבהירה ופותרת בעיות, אהבה חסרת אינטרס, המייפה, מחזקת ומנחמת, וחיי רוח נעלים, פעילים, דינמיים ואמיצים. כל זאת על מנת לממש עלי אדמות את מלכות האלוהים וצדקתו. בניגוד לנצרות שבאה על מנת להטיף. הכותב מתנגד להטפה. הוא בעד עבודה רוחנית, הנובעת מהקשר אל הטבע. והיות וזו הולכת להיות התרבות העתידנית, משום שהיא אוניברסלית, הרי ברור לכולנו מדוע איש אינו יכול להיאבק נגד תרבות חדשה זו. אם מישהו ינסה להכחידה, הוא יכחיד את עצמו, משום שהוא יגביל את עצמו.

לדעת הסופר, הבנה כזו של תרבות אוניברסלית תחדור אט-אט פנימה אל רוח האנשים וכך כל ארגון החיים יהיה אוניברסלי: לא תהיינה עוד מחיצות בין בני האדם, לא עוד גבולות, לא עוד מלחמות. המלחמות היחידות שתהיינה הן אלה על האקולוגיה, להגנת הטבע, להצלת השמש מהרס, הנובע מהתנהגות לא אחראית של האנושות. כל המלחמה על גבולות, תעלם. העולם יהיה למשפחה אחת. כי לא הטבע ולא אלוהים הם המסמנים גבולות, אלא התשוקות האנושיות.

הפילוסופיה החדשה, התרבות החדשה הופיעה, קודם-כל כדי להבהיר שהאדמה איננה שייכת לאיש. האם זה כל-כך תבונתי לשמור על פיסת אדמה? במציאות אין בידינו לשמור או לשמר דבר. האדמה נשארת כאן ואילו האנשים שהתקוטטו עליה, עוזבים אל העולם הבא! מכאן מגיע הפילוסוף איבנהוב למסקנה שיש איפוא לחדול מן הרצון שגזע אחד, או דת אחת ישלטו בעולם ויכפו את דעותיהם. ראוי וצריך שהכול יצעדו יחדיו לקראת התרבות והאחווה האוניברסליים, כפי שמלמדת אותנו השמש". הספר מתחיל בסקירה של המצב האקולוגי הנוראי שאליו נקלענו. אך הדגש שלו איננו על המצב הפיזי בלבד, אלא על המצב הנפשי של האנושות, שהוא מלוכלך ומזוהם באותה מידה. ולכן כאן חייבים לבצע את העבודה האמיתית, בתוכנו.

איבנהוב מחפש דרכים לפשט את הבנת דבריו. לכן הוא מציג את האדם כמי שניתן לחלק אותו לשני סוגי טבע, "הטבע האנושי והטבע האלוהי" (ספר נוסף של המחבר). הטבע האנושי הוא הנחות ומקרב את התשוקות האנושיות לרמת הליכלוך האקולוגי שתואר קודם. ואילו הטבע האלוהי הוא המחבר את האדם אל הטהור והקדוש שבתוכו, והוא מראה לעולם האלוהי. וכדי לחזק את הצד הזה, העצמיות, על מנת שישלוט בצד האנושי, הוא מביא ציטוט מתוך ספר תהילים, פרק פ"ב, פסוק ו'

אֱלֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם.

כדי לחזק בתוכנו את העצמיות, מול האישיות התאוותנית, והדורשת הכל עבור האגו שלה... איבנהוב מביא, אם כן דרך חדשה להתגבר על האגו, ומלמד אותה בספרו זה, שהוא למעשה שני כרכים מצורפים לספר אחד. הוא טוען שהמהפכה האמיתית תתבצע בצורת חיים חדשה, אחוותית, קולקטיבית ואוניברסלית. שבה האדם יהיה מחובר לטבע, לשמש, לאלוהים, ויבין מה רבה חשיבותה של השמש כמרכז האנושות. ולא האדם עם האגו האכזר. לשם כך יש צורך בהבנת היכולות של המורה לחנך, אולי אפילו להעביר תורה חניכותית, הכוללת בה ניסיונות ותרגול מתמידים. מיכאל מוצא גם בשמש את נציגיו של אלוהים הנוצרי, האב, הבן ורוח הקודש. אך הוא טוען שכל הנביאים בתנ"ך זכו לביקור רוח הקודש, על מנת לעזור לאנשים להתגבר על האגו ולתעל אותו למעשים טובים ולמצוות. והעבודה עם השמש היא עבודה יומיומית של התבוננות, מדיטאציה, במיוחד עם זריחת השמש בטבע ולא בתוך מקדשים או בתי כנסיות ומסגדים.

בעתיד כל האנושות תעריץ את הטבע כמרכיב חשוב באלוהות ולא את הבתים הקרים שבנו האנשים. לשם כך על האדם להעביר דרכו את האור הזה, ללמוד אותו היטב, ואף לתרגל זאת באמצעות המנסרה המשולשת, המקרינה מאור השמש, את שלל צבעי הקשת בענן. אדם שמסוגל להקרין את הצבעים הללו בצורתם המקורית, הבסיסית, ומפיק מהם צבעים מדויקים, מקדם את עצמו אל האלוהות. אדם כזה חשב להיות מודע לכל מילה שיוצאת מפיו. עוצמתה של המילה, ענקית, ועלינו להיזהר בדברינו, כדי לעשות טוב ולעזור לסביבה. עלינו אם כן להתחזק בעבודת האדמה, לתרגל ספורט, להתבשל במדיטאציות, ולחזק את גופנו הפיזי, ולא רק הרוחני. בניגוד לאוניברסיטאות שמעניקות ידע אך לא מאפשרות לתלמיד לטעום מהתפוח. דהיינו לממש את הידע באופן מעשי. בעוד שתורת החניכות המובאת כאן, היא החיבור בין הלב והמוח, למען מימושם בחיי יום יום.

יש חוקים ביקום ועל האדם להיות מודע לחוקים אלה, כדי לא לחטוא ולהימנע ככל הניתן מטעויות. וחלק מכך הוא לא להיות חלש, לא לחוש קורבן ולילל כל הזמן. לדעת שהרכוש והעושר לא יביאו לנו בהכרח את האושר. וכך גם בתחום הנישואים, יש להרחיב את תפיסת הזוגיות, כך שהאדם (אישה כגבר) יידע שבת הזוג שלו איננה שייכת לו, אלא לאלוהים. ולכן לשנות את היחס אליה. היא יצור אלוהי כמוני כמוך, ועלינו לקדש את היחסים הזוגיים, כמרכיבים של הניצוץ האלוהי.

תפקידה של האישה, אם כן מכריע, יש ביכולתה לממש את התרבות החדשה, השמשית והאוניברסלית. רעיון שהיא יכולה לקחת אותו לתוכה ולהפוך אותו למציאות, בדיוק כפי שהיא מביאה את ילדיה לעולם ואחראית על חינוכם. האישה תנהל את העולם, לא משום שהיא תהיה חזקה יותר מהגברים, חכמה יותר, וכו', לא. אלא משות שהיא תביא לעבודתה את האהבה, הרכות, אינטליגנציה רגשית... אך זהירות, אם נשים תנסינה כוחן על פי הסגנון הגברי העכשווי, ההרס יימשך, כפי שהוא כיום.

זהו ספר ללימודי פילוסופיה מצד אחד, ומצד שני ספר שמחבר את הדתות למען אחדות עולמית, אשר ביסודה הרצון להביא שלום ושלווה לאנושות כולה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]