תרבות פרימונט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תחום ההתפשטות של תרבות פרימונט על רקע קווי הגבול של המדינות של ימינו
"בקתת מוקי" טיפוסית השוכנת בנקיק בצוק

תרבות פרימונטאנגלית: Fremont culture) או בני פרימונט (Fremont people) הייתה תרבות חומרית פרה-קולומביאנית במערב ארצות הברית של ימינו. בני פרימונט ישבו במדינת יוטה של ימינו ובחלקים קטנים של אריזונה, נבדה, איידהו, ויומינג וקולורדו בתקופה שבין 1,550–600 שנים לפני זמננו (בערך שנת 400 לספירה ועד בערך שנת 1350).[א] תרבות זו הייתה סמוכה לתרבות אנשי הפואבלו הקדומים ששכנו מדרום, והתקיימה פחות או יותר במקביל אליה. את הכינוי לתרבות זו טבע ב-1931 נואל מורס (Noel Morss), סטודנט לאנתרופולוגיה, על שם הנהר פרימונט ביוטה שלידו הוא גילה את האתרים הראשונים של תרבות זו.[1] הנהר עצמו קרוי על שם חוקר הארצות והפוליטיקאי האמריקני ג'ון פרימונט.

אורח חיים ומאפייני התרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

צלמיות חרס מתרבות פרימונט מתוך תצוגה במוזיאון הפרהיסטוריה של אוניברסיטת המדינה של יוטה מזרח (USU Eastern Prehistoric Museum)

החוקרים חלוקים בשאלה האם תרבות פרימונט מייצגת קבוצה מגובשת יחידה, הדוברת שפה אחת, שבניה ממוצא משותף, ואורח חייהם זהה. על פי הממצאים הארכאולוגיים נקטו בני תרבות פרימונט במגוון של אסטרטגיות השגת מזון שללא ספק היו שונות ממקום למקום ומתקופה לתקופה. הם תרו אחר מקורות מזון מהבר, אבל גם גידלו לפחות שלושה זנים של תירס. עדויות לכך מצויות בערימות הפסולת במרבית אתרי הכפרים ומחנות הקבע שכללו מקבצים של עצמות, בעיקר של איילים וארנבות, שרוסקו, בושלו ואז הושלכו, קלחי תירס חרוכים כשהגרגירים שלהם הוסרו, ושרידים של צמחי בר אכילים. בין זני התירס שגידלו בני פרימונט היה "פרימונט דנט" (Fremont dent) המצטיין בעמידות לבצורת, כפור, וטמפרטורות קיצון ומבשיל בתקופה קצרה.[3] בני פרימונט גידלו את התירס בחקלאות בעל שהסתמכה על השיטפונות בנחלי האכזב בקיץ, אם כי קיימות גם עדויות לשימוש בהשקיה בעזרת הקמת סכרים קטנים.[4]

בני פרימונט לא בנו פואבלו מורכבים, שלא כמו שכניהם מדרום כדוגמת אנשי הפואבלו הקדומים. הם התגוררו בבתים קטנים שלעיתים קרובות קובצו לכפר קטן. לעיתים הם עשו שימוש במערות או במחסה סלעים. על הרמות כללו כפרי בני הפרימונט מבני אחסון ומעט בתים חפורים.[ב] שכוסו במוטות ומעליהם הונח סבך צמחייה. עבור המבנים השתמשו בני פרימונט באבן לא מסותתת, שהונחה בדרך ככל ללא טיט מחבר. הם גם השתמשו בלבני חמר.[4]

מרבית בני פרימונט חיו ביחידות קטנות של משפחה מורחבת שכללו כפרים, ובהם בין שניים לתריסר מבנים של בתים חפורים, שרק מעטים מהם היו מיושבים בפרק זמן מסוים. עם זאת, קיימים יוצאי דופן לכלל זה (סיבה חלקית מדוע בני פרימונט זכו למוניטין של עם שקשה מאוד להגדירו), כולל כפר גדול במידה יוצאת דופן בעמק פרוואן (Parowan) בדרום-מערב יוטה, הכפר הגדול שנחפר בצורה מקיפה ברכס פייב פינגר (Five Finger Ridge) בפארק המדינתי האינדיאני פרימונט (ראו בהמשך) ואחרים. כולם יוצאי דופן בכך שהתקיימו במשך זמן רב, או שהתגוררו בהם תושבים רבים, 60 או יותר בכל רגע נתון, או שניהם.

כמה היבטים משותפים של תרבותם החומרית מחזקים את ההשערה שבני תרבות זו היו בני קבוצה אתנית אחת:

  • קליעת סלים – בני פרימונט נהגו לקלוע סלים מענפי ערבה, יוקה, אסקלפיאס (Asclepias) וסיבים טבעיים אחרים[2] בטכניקה המכונה "מוט אחד וחבילה" (one-rod-and-bundle basketry).[5][6] סגנון קליעת סלים זה כה ייחודי לבני פרימונט עד שהוצע להשתמש בו כבסיס להגדרת תרבות פרימונט. טכניקה זו שונה בצורה ניכרת מהטכניקה של בני הפואבלו הקדמונים שחיו במקביל להם או מהטכניקות של השבטים המאוחרים יותר שישבו באותו שטח כמו היוט והשושוני.[1]
  • מוקסינים - בני פרימונט נעלו מוקסינים שסגנונם ייחודי שנתפרו מקרסול של אייל או כבש גדול-קרניים. מוקסינים אלו שונים מאוד מהסנדלים הארוגים מיוקה של אנשי הפואבלו הקדומים.
  • סגנון אמנותי – לבני פרימונט היה סגנון אמנותי ייחודי שהתבטא בתלת ממד בצלמיות חרס בלתי שרוף, של דמויות אנושיות שגופן טרפזי או משולש, שערן קצר וקלוע בצמות קטנות רבות והן עונדות מחרוזות לצוואר. אותו סגנון התבטא בדו ממד באמנות סלע: בפיקטוגרפים ובפטרוגליפים. בנוסף לדמויות אנוש נהגו בני פרימונט לצייר ולפסל בעלי חיים (בעיקר כבש גדול-קרניים) וצמחים.[4] משמעות הציורים והצלמיות אינה ידועה.[1]
  • קדרותכלי החרס של בני פרימונט היו דקים ואפורים ונעשו בשיטה של עיצוב סליל ארוך וליטוש הדפנות החיצוניים. כלי החרס לא עברו שריפה. כלי חרס אלו לא שונים בהרבה מכלי חרס שיצרו תרבויות אחרות בדרום-מערב ארצות הברית של ימינו, הן בצורה והן בתכנון. הייחודיות של כלי החרס היא בחומרים ששימשו להכנתו, ועל פיהם מסווגים החוקרים את כלי החרס של בני פרימונט לחמישה סגנונות עיקריים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פטרוגליפים של תרבות פרימונט בפער פרוואן
פטרוגליף של תרבות פרימונט, המונומנט הלאומי דינוזאור
פטרוגליף של תרבות פרימונט, הפארק הלאומי קפיטול ריף בדרום יוטה

האתרים העתיקים ביותר של בני פרימונט שוכנים בעמק פרוואן (Parowan) בדרום-מערב יוטה, והם מתוארכים סביב שנת 450 לספירה. הם כוללים מספר מבנים גדול יחסית (בין 10 ל-20) בהשוואה לכפרי פרימונט אחרים מאוחרים יותר. המבנים כוללים בתים חפורים קרובים שנחפרו לעומק של 60 סנטימטרים מכוסים בסבך שכוסה בטיח, ומבני אחסון מלבני חמר.

סביב שנת 650 לספירה, כבר שכנו בני פרימונט באזור שהוא כיום המונומנט הלאומי דינוזאור והופיעה קבוצה חדשה של בני פרימונט ביוטה וקולורדו המכונה קבוצת יואינטה (על שם הרי יואינטה). האתרים שלהם שוכנים במקומות גבוהים על רכסים. ייחודם בכך שלא ייצרו צלמיות אנושיות. הם עסקו מעט בחקלאות, אבל הסתמכו בעיקר על ציד ולקטנות. סביב שנת 800 לספירה עברה קבוצת יואינטה שינויים משמעותיים: כפרים גדולים יותר שכללו עד 20 מבני מגורים ואחסון מאבן או מלבני חמר שנבנו סמוך לעמקים גדולים שאפשרו חקלאות נרחבת.

סביב שנת 700 לספירה הופיעה קבוצה חדשה של בני פרימונט המכונה קבוצת סן רפאל (על שם קמר סן רפאל) שבניה שכנו ביוטה וקולורדו. בכפרים של קבוצה זו היו בתים חפורים שרוצפו בלוחות אבן, מבני אבן שכללו מספר חדרים ואסמים בנויים לבני חמר בצורת כיפה. קבוצה זו שמה דגש על יצירת דמויות אנוש הן בצלמיות החרס והן באמנות הסלע. הדמויות כוירו וצוירו תוך הקפדה על פרטים כדוגמת הבעות פנים, סגנון שיער, תכשיטים וביגוד, וניתן להבדיל בין דמויות גברים ונשים.

סביב שנת 780 לספירה עקרו בני פרימונט לאזור הנהר סווייר ביוטה ונבדה. הם חיו בכפרים קטנים על מניפות סחף בסמוך למקורות מים קבועים. בנוסף לכפרים הם הקימו מחנות ארעיים שימשו לציד ולליקוט צמחי בר. עובדה המוכיחה שכמו בני תרבות פרימונט אחרים הם לא הסתמכו על חקלאות בלבד.

התרבות והמסורות של בני פרימונט נעצרה סביב שנת 950 לספירה בצפון-מזרח יוטה. הגורם לכך היה שינוי האקלים באזור שבני פרימונט לא היו מסוגלים להסתגל אליו בקלות ופגע במחייתם שהתבססה חלקית על חקלאות. התרבות מצאה אז בית חדש והמשיכה לשגשג בחלק הצפון-מערבי של יוטה.[7]

סביב שנת 1000 התפתחה תרבות פרימונט בקניון ריינג' קריק בדרום-מזרח יוטה. נתגלו בו צלמיות חרס באורך 15 סנטימטרים שגופן טרפזי ומהן ניתן ללמוד כי הנשים קלעו את שערן בצמות קטנות מגולגלות ולבשו סינרים והגברים לבשו אזור חלציים. מהצלמיות גם ניתן להסיק שהגברים והנשים נהגו לצבוע את פניהם. את היבול נהגו התושבים לאחסן באסמים שנבנו בנקיקים בקירות הקניון בגובה של יותר מ-30 מטרים. האסמים הוסוו באמצעות בניה מלבני חמר אדומות שהשתלבו בגוון של קירות הקניון. בני הפאיוט הדרומיים שהתיישבו במקום שנים אחר-כך האמינו שננסים בנו את האסמים וכינו אותם "בקתות מוקי" (Moki Huts), כשמוקי הוא ננס בשפתם,[8] כינוי מקובל באזור למבנים אלה גם כיום.

מבני המגורים בריינג' קריק היו בתים חפורים גבוה בקירות הקניון. קרקעית הבית נחפרה לעומק של 60 סנטימטרים. במרכזו הוצבו ארבעה מוטות מאשוח או אשוחית, שלקצותיהם חוברו קורות במאוזן אליהם חוברו מוטות באלכסון ועליהם הונחו בולי עץ, ענפים וסבך צמחייה והכל כוסה בטיט. צורת הבית הייתה חרוטית כשבגג היה חור ששימש הן לכניסה לבית באמצעות סולם והן כארובת עשן.

סביב 1200 הקימו בני פרימונט כפר גדול של בתים חפורים עגולים או כמעט רבועים ברכס פייב פינגר ביוטה. הם גם חרתו ציורים רבים על קירות הסלע.

סביב שנת 1250 החלו בני פרימונט להתיישב במערת מנטל (Mantle's Cave) בצפון-מערב קולורדו. בתוכה הם בנו כ-40 חדרי אחסון, אסמים מאבן, בתים חפורים שרצפתם מרוצפת באבן. בין השאר נתגלה כיסוי ראש עשוי מ-370 נוצות של נקר.

החל בשנת 1250 החלה תרבות פרימונט להיעלם באזור ריינג' קריק. בתקופה זו החל שינוי אקלים אקלימי המכונה "תקופת הקרח הקטנה" שבאזור זה התבטא בבצורת ממושכת. הממצאים הארכאולוגים מתחילים לגלות קדרות, חודי חצים וסגנון סלים שדומים לבני השבטים דוברי השפות הנומיות: יוט, פאיוט ושושני שהיגרו למקום מהמערב. ב-1350 נעלמה תרבות פרימונט לחלוטין מאזור ריינג' קריק.

בקולורדו הוחלפה תרבות פרימונט על ידי בני היוט שעקרו לקולורדו מאזור המישורים הגדולים סביב שנת 1300 לספירה. בני פרימונט גורשו או נטמעו בקרבם.[9]

מה עלה בגורלם?[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקרים אחרונים הראו שבני פרימונט היו בין אבותיהם הקדמונים של כמה שבטי אינדיאנים של ימינו במערב ארצות הברית, אבל לאן נעלמו וכיצד הם השתלבו במסורות אחרות הן שאלות שהתשובות הנוכחיות עליהן הן בגדר ספקולציות. ייתכן שחלק מאנשי פרימונט עקרו לדרום-מרכז איידהו, בעוד שאחרים היו אולי בין האבות הקדמונים של תרבות דיסמל ריוור (Dismal River culture) המאוחרת יותר בנברסקה וקנזס. אלו שחיו קודם בדרום יוטה אולי היגרו דרומה והצטרפו לקהילות אנשי הפואבלו הקדמונים, שגם הם כבר היו במצוקה. אחרים אולי נטמעו בחבורות הציידים-לקטים דוברי השפות הנומיות שהיגרו לאזור מדרום-מערב.[7]

אתרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרידי כפר של תרבות פרימונט בקניון ניין מייל

בין האתרים הבולטים של תרבות פרימונט מצויים:

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Traces of Fremont: Society and Rock Art in Ancient Utah (2010). Text by Steven R. Simms, photographs by Francois Gohier. ISBN 978-1-60781-011-7
  • Snow, Dean R. (2009). Archaeology of Native North America. Prentice Hall. pp. 269–270. ISBN 0-13-615686-X.
  • Snow, Dean R. (2009). Archaeology of Native North America. Prentice Hall. עמ' 269–270. ISBN 0-13-615686-X. 

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תרבות פרימונט בוויקישיתוף

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תחילת תקופת תרבות פרימונט מוגדרת במקורות שונים בצורה שונה, חלקם מקדימים אותה סביב שנת 500 לפני הספירה,[1] וחלקם מאחרים אותה לשנת 600 לספירה.[2]
  2. ^ באנגלית pit-house, בית מקורה שחלקו חפור בקרקע

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]