תרו תעשייה רוקחית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תרו תעשייה רוקחית בע"מ
Taro logo.jpg
סוג חברה ציבורית, NYSETARO
מייסדים משפחות לויט ומורוס
שנת הקמה 1950
משרד ראשי חיפה
ענפי תעשייה פרמצבטיקה
מוצרים עיקריים תרופות גנריות
שווי שוק 6.23 מיליארד דולר (אוגוסט 2014)[1]
הכנסות 670.95 מיליון דולר (2013)
אנשי מפתח (מנכ"ל), דיליפ שאנגווי (יו"ר)
עובדים 1,294 (2013)
www.taro.com
אחד מבנייני המפעל בחיפה

תרו תעשייה רוקחית בע"מ, או בקיצור, תרו (השם תרו נגזר מצירוף האותיות הראשונות של המילים תעשייה רוקחית), היא חברת תרופות ישראלית. מניותיה נסחרות ברשימה הראשית של הבורסה לניירות ערך בניו יורק (NYSE), תחת הסימול TARO. חברת תרו מייצרת ומשווקת קשת רחבה של מוצרים, החל מתרופות ללא מרשם ותוספי תזונה, וכלה בתרופות לטיפול בסרטן.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברת תרו הוקמה בחיפה בשנת 1950 על ידי משפחות לויט ומורוס.

בשנת 1982 הונפקו מניות החברה בבורסת נאסד"ק. ב-1984 נכנסה תרו לשוק הצפון-אמריקאי על ידי רכישת החברה הקנדית "קיי-ליין". בשנת 1990 הגיעו מכירות החברה ל-13 מיליון דולר. ב-1998 נכנסה תרו לשוק הבריטי.

ב-2004 נסחרה החברה בבורסת נאסד"ק לפי שווי שוק של כמיליארד דולר. אולם ב-2005 התגלו ליקויים בדוחות הכספיים של החברה לשנים 2003–2004; החברה נאלצה לערוך את הדוחות מחדש. לאחר שלא הגישה את הדוחות לשנת 2005 עד דצמבר 2006, החליטה הנהלת נאסד"ק למחוק את החברה ממסחר בבורסה. בסופו של דבר הצליחה החברה לערוך את הדוחות הכספיים של 2005 והשנתיים שקדמו. אלא שאז הסתבר כי הרווח של 11 מיליון דולר לשנת 2004 עליו דיווחה החברה במקור, הפך להפסד שנתי של 32 מיליון דולר. גם הרווח לשנת 2005 הצטמצם בדוחות המתוקנים לעומת הדוחות המקוריים.[2]

מכירת השליטה ל"סאן"[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקב המשבר בחברה נזקקה תרו למזומנים וחיפשה משקיעים. חברת התרופות ההודית "סאן" שבבעלות דיליפ שאנגווי הגישה הצעה לסיוע חירום והזרימה לקופת תרו 60 מיליון דולר במאי 2007, בתמורה לכ־24% מהון המניות של החברה (במקביל, שיעור האחזקה של משפחות לויט ומורוס ירד ל־41%). נוסף על כך, הסכימה תרו להצעת רכש של סאן ל־100% ממניותיה במחיר של 7.75 דולרים למניה.[3]

כעבור שנה, במאי 2008, בעקבות שיפור במצבה הכלכלי, ביקשה תרו לבטל את הסכם המיזוג עקב המחיר הנמוך, לטענתה. סאן הציעה לעדכן את הצעת הרכש למחיר של 10.25 דולרים למניה, אך בתרו התנגדו. כאן החל המאבק. סאן ביקשה לממש את הסכם המיזוג המקורי, ולרכוש את מניות משפחות לויט ומורוס בתרו ב־7.75 דולרים למניה. תרו פנתה לבית המשפט המחוזי בניסיון למנוע את המהלך, וטענה כי מימוש האופציה סותר את חוק החברות. תרו והדירקטורים בה טענו כי אין די בהסכם שנחתם, ועל סאן להגיש הצעת רכש מיוחדת. סאן טענה מנגד כי היא פטורה מהגשת הצעת רכש מיוחדת. עקב כך החל מאבק משפטי שנמשך שלוש שנים שהגיע עד בית המשפט העליון, שבסופו פסק בית המשפט לטובת סאן.[4]

תחת "סאן" חזרה החברה לשגשג, המכירות והרווחים של החברה צמחו ובשנת 2012 מניות החברה החלו להיסחר בבורסה לניירות ערך של ניו יורק,[5] וב-2014 הגיע שוויה ל-6 מיליארד דולר.[6]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]