תרזה מקרטחנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תרזה מקרטחנה (1425 - ?) הייתה נזירה קתולית בספרד במאה ה-15, בת למשפחת מומרים מאנוסי ספרד, ואחת מחלוצות המחשבה הפמיניסטית בעולם.

חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הביוגרפיה המדויקת של תרזה לוטה בערפל, אך ידוע לנו כי הייתה נכדתו של שלמה הלוי מבורגוס, אשר המיר את דתו לנצרות ב-1390 ובת למשפחת סנטה-מריה-קרטחנה – משפחת המומרים בעלת ההשפעה הגדולה ביותר בספרד של ימי-הבינים המאוחרים. לאחר שהוטבל לנצרות, נודע סבה בשם פבלו דה-סנטה-מריה, ובשנת 1412 הפך לבישוף של בורגוס. בשנת 1440 הצטרפה תרזה למסדר הפרנסיסקני בבורגוס כנזירה, אך נאלצה לעבור בין מנזרים שונים, בשל העוינות של חלק מחברי המסדר כלפי נזירים ונזירות בעלי עבר של מומרים. בין השנים 1453-1459, איבדה את שמיעתה והפכה לחירשת, כנראה בעקבות מחלה.

כתביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החיבור הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרזה כתבה את החיבור הראשון שלה Arboleda de los enfermos ("חורשת החלשים באמונתם"), שנים לאחר התחרשותה, ובחיבור היא מצביעה על החרשות כסוג של מתת-אל אשר אפשר לה לחיות בבדידות כמעט מוחלטת. בהינתן לה השקט המוחלט, היה באפשרותה לשמוע את דברי-האל. הטקסט כולו מופנה לקהל נשי, ובמהלכו פונה תרזה אל "הגברת החסודה", שהייתה כנראה חואנה דה-מנדוזה, אשתו של המשורר והפוליטיקאי הספרדי גומז מנריק (Gómez Manrique). ה- Arboleda נקרא במיוחד בין הגברים אנשי המנזרים והמסדר (למרות ניסיונה של תרזה "לנטרל" את קוראיה הגברים), וזכה לביקורות צוננות: רבים הופתעו מעצם יכולתה של נזירה חרשת לכתוב, במיוחד מאחר שבאותן שנים, חרשות נחשבה בעולם הנוצרי כמקבילה לפיגור. אחרים לא האמינו שאישה יכולה לכתוב ברמה כזו, והאשימו אותה בהעתקה (ואולי גם עברה כבת למשפחת מומרים, היה חלק מהעניין).

החיבור השני[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתגובה לביקורות, כתבה תרזה את חיבורה השני Admiracion operum Dey ("הערצה לפעולות האל"). בהקדמה לספר, פונה תרזה שוב אל הגברת החסודה, ומסבירה כי אין שום סיבה שאלוהים, אשר נתן לגברים את יכולת הכתיבה, ימנע את אותה יכולת מן הנשים; העובדה שגברים מרגישים שהכתיבה טבעית להם, נובעת רק מן המסורת. לימוד ותרגול הכתיבה לנשים, יוכיחו כי זו פעולה טבעית גם עבורן. כהגנה על אשמת הפלגיאריזם, הצהירה תרזה כי אלוהים בלבד הוא הלוחש על אוזנה:

.. Rather, this alone is the truth: that God of all knowledge, Lord of all virtues, Father of mercy, God of everyconsolation, He who consoles us in all our tribulation, He alone consoled me, He alone taught me, He alone read (to) me. He inclined His ear to me when I, besieged with great anguish and adrift in a deep sea of misfortunes, called upon Him with the Prophet, saying, “Save me, O God: for the waters are come in even unto my soul” [Psalm 68:2]. (Seidenspinner-Núñez, 102-3)

ב- Admiracion, מדגישה תרזה את כוחן של נשים ואת הטוהר, העומק והרוחניות דווקא בחייהן בבית, שהרי הפנימי תמיד נעלה על החיצוני, הטפל והלוחמני של הגברים. תרזה דוחה את הטענה שהנשים הן מין חלש או נחות, ואף נותנת דוגמאות מכתבי הקודש (היא הייתה כנראה הראשונה שהשתמשה בדוגמה של יהודית, אשר הצליחה לחסל את האויב שצבא שלם של גברים לא יכול לו). כתביה של תרזה נערכו על ידי המעתיק הספרדי פדרו לופז דל-טריגו, בשנת 1481. הוא גם זה שפרסם את זהות "הגברת החסודה", אך לא סיפר לנו אם תרזה עדיין הייתה בחיים בעת פרסום חיבוריה.

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

:The Writings of Teresa de Cartagena: Translated with Introduction, Notes, and Interpretive Essay. Trans. Dayle Seidenspinner-Núñez. Cambridge: D.S. Brewer, 1998

http://www.ub.edu/duoda/diferencia/html/en/primario12.html

http://home.infionline.net/~ddisse/cartagen.html