תשיעיית האלים

תשיעיית האלים, או האניאדה או האניאדה הגדולה, התשיעייה הגדולה (בתעתיק ממצרית: פסצת) היא קבוצה של תשע אלוהויות במיתולוגיות המצריות. הגרסה הקדומה משתקפת כבר בכתבי הפירמידות, והיא "תשיעיית האלים הגדולה אשר באון (הליופוליס)": אל השמש אתום; ילדיו שו ותפנות; ילדיהם גב ונות; וילדיהם אוסיריס, איסיס, סת ונפתיס.^[1] בווריאציות השונות של התשיעייה משתנה שם האלוהות הראשית: כבר בהליופוליס התמזג בהמשך האל אתום עם האל רע; בממפיס התמזג אליהם האל פתח; מאוחר יותר בנוא-אמון (תבאי), כיום לוקסור, זוהה האל אמון עם האל רע, בשם המשולב אמן-רע, כראש התשיעייה הגדולה; אמון היה גם ראש שמיניית האלים של ח'מנו (הרמופוליס).^[2] האניאדה כוללת לפעמים את הורוס האב, צורה עתיקה של אל הבז, לא בנם של אוסיריס ואיסיס.

מעמד בתוך מצרים העתיקה

אניאדה בכתב חרטומים

האניאדה הגדולה הייתה רק אחת ממספר קבוצות כאלה של תשע אלוהויות במצרים העתיקה. תביעות הבכורה של כוהני הליופוליס שלה לא זכו לכבוד ברחבי מצרים, מכיוון שלכל נום היו בדרך כלל אלוהויות מקומיות משלו, שכוהניהם התעקשו לעמוד בראש כולם;^[3] אפילו בעיר הסמוכה ממפיס, שיחד עם הליופוליס נמצאו בגבולות העיר קהיר המודרנית, החשיבו כוהני האל פתח כעליון באופן מובהק בתשע - בנוסף לכך שלממפיס יש מיתוס בריאה משלה, לעיר העכשווית^{[דרושה הבהרה]} הרמופוליס (אנ') היה סיפור בריאה נוסף, אוגדואד, שהביא את הבריאה הפיזית של היקום על ידי שמונה אלים ראשוניים (שונים).^[3]

שם במצרית, ביוונית ולטינית

השם האנגלי ennead הוא שאילה מהשפה הלטינית של השם היווני enneás (ἐννεάς), שפירושו "התשעה".^[4] המונח היה תרגום שאילה מהשם המצרי, נכתב psḏt (בתעתיק לעברית: "פסצת") ומשמעותו גם "התשעה". ההגייה המקורית שלו אינה ודאית, מאחר שהירוגליפים אינם מתעדים תנועות, אך ייתכן שהיו /piˈsiːcʼat/ במצרית קדומה, /piˈsiːtʼaʔ/ במצרית תיכונה ו-/pəˈsiːtʼə/ במצרית מאוחרת. אגיפטולוגים נוהגים לתמלל^{[דרושה הבהרה]} אותו כ-Pesedjet.

היסטוריה

המצרים הקדמונים יצרו מספר אניאדות כאשר איחודן תחת השושלת הראשונה הביא פולחנים מקומיים רבים במגע זה עם זה. למיתולוגיה המצרית העתיקה היו לעיתים קרובות הסברים רבים ושונים לאותה תופעה. הרעיון הזה הוא ייחודי במיוחד משום שאף סיפור לא היה מדויק יותר מאחר, אלא האמת הייתה שילוב של כולם.^[1] כתבי הפירמידות של השושלות החמישית והשישית מזכירים את "האניאדה הגדולה", "האניאדה הקטנה", "האניאדה הכפולה" ו"שבעת האניאדות". חלק מהפרעונים הקימו אניאדות ששילבו את עצמם כאלים. המקרה הבולט ביותר הוא סתי הראשון מהשושלת התשע-עשרה, שמקדש המתים שלו ברדסיה^{[דרושה הבהרה]} (אנ')^{[דרושה הבהרה]} חגג אירוע^{[דרושה הבהרה]} של שישה אלים עיקריים ושלוש צורות אלוהות שלו עצמו. האניאדה המוזכרת בלוח השנה המצרי של ימי מזל וחוסר מזל,^[5] עשויה להתייחס לפליאדות.^[6]

החשובה ביותר הייתה ה"גדולה" או ה"הליופוליטנית" של און (ביוונית "הליופוליס", במצרית קדומה: I͗wnw, "אונו"), הידועה תחת היוונים והרומאים בשם הליופוליס. היא ביטאה את משפחתו של אל השמש אתום (המכונה לפעמים אתום-רע^[3]) ושגשגה מתקופת הממלכה הקדומה ועד לתקופה התלמית.

התפתחותה נותרה לא ברורה, אם כי נראה שהיא הופיעה לראשונה כאשר פולחן רע - העליון תחת השושלת החמישית - ירד בחשיבותו תחת השושלת השישית. אגיפטולוגים קבעו באופן מסורתי שהכהונה ההליופוליטנית הקימה אותה כדי לבסס את הבכורה של אתום על פני האחרים, תוך שילוב מספר אלים עיקריים בעמדות נמוכות יותר והשמטה מוחלטת של אחרים. הבולט מבין אלוהויות אלה היה אוסיריס, אל הצמחייה והחיים שלאחר המוות, ששולב באניאדה כנינו של אתום. עם זאת, במאה ה-20, מספר אגיפטולוגים מפקפקים בתרחיש כולו. לאחר שהאניאדה הגדולה התבססה היטב, פולחן רע - המזוהה עם אתום - החזיר לעצמו הרבה מחשיבותו עד שהוחלף על ידי פולחן הורוס. השניים שולבו אז בתור רע-הורוס של האופק (Ra-Horus of the Horizons).

מיתולוגיה

על פי סיפור הבריאה של כוהני הליופוליס, העולם נברא במקור ממימי הבריאה הקדומים הבראשיתיים כנו.^[1] מהם עלה התל הראשון על פני האדמה.^[1] על התל ישב האל אתום שהוליד את עצמו, והשתווה לאל השמש רע. אתום התפתח מנו דרך יצירה עצמית.^[1] אתום ירק או אונן, ויצר אוויר שמואנש כשו ולחות המאופיינת כתפנות. האחים שו ותפנות הזדווגו כדי לייצר את כדור הארץ המתגלם כגב ואת שמי הלילה מאוישים כנות.

גב ונות היו הוריהם של אוסיריס, איסיס, סת ונפתיס, שהפכו לזוגות בהתאמה. אוסיריס ואיסיס מייצגים פוריות וסדר, בעוד שסת ונפתיס מייצגים כאוס כדי לאזן את אוסיריס ואיסיס.^[3] הורוס, בנם של אוסיריס ואיסיס, נכלל לעיתים קרובות במסורת הבריאה הזו.^[1] בשל הדואליות של המיתוסים המצריים הקדמונים, זהו רק סיפור בריאה אחד מני רבים.^[3] המצרים האמינו ששום מיתוס ספציפי לא נכון יותר מהאחר, אלא ששילוב כלשהו של מיתוסים אלו הוא הנכון.^[1] סיפור הבריאה הזה, לפי המסורת ההליופוליטנית, הוא סיפור בריאה פיזיולוגי.^[3] מסורות הבריאה העיקריות האחרות הן התאולוגיה הממפית (אנ') ומיתוס הבריאה של אוגדואד ההרמופוליטני (אנ').^[3]

גלריה

גרסאות הירוגליפים שונות עבור האניאדה

^[7](עמוד 1229)

^[7](עמוד 1233)

^[^{דרוש מקור]}

(כַּיָּאוּת

Z16H

)^[7](עמוד 1232)

(כַּיָּאוּת

F37J

, גרסה עם קו רגיל בזווית של 45°)^[7](עמוד 518)

אניאדה דואלית (Psḏty) נכתבת:

^[7](עמוד 1702)

בתרבות הפופולרית

רוב האניאדה מתוארת בסרט "אלי מצרים" (אנ') (משנת 2016); המוקד העיקרי של הסרט הוא הקונפליקט בין האל הגיבור הורוס לעומת האל האנטגוניסט סת.

בפרק הראשון של מיני-סדרת היקום הקולנועי של מארוול משנת 2022, אביר הירח, סטיבן גרנט מצביע על בעיה עם חלק מהחומרים השיווקיים של המוזיאון שנראה כי מתייחסים לאניאדה כאל פנתיאון המורכב משבעה, ולא תשעה, אלים. עם זאת, בפרק 3 הם מכנים את חתחור כחלק מהאניאדה, ומצביעים על סטייה מהפרשנות של הסדרה למיתולוגיה.

באניאדת ה-Manhwa (אנ') BL, שנכתבה ואוירה על ידי מוג'יטו, סת (משתמש בשם Set) הוא הדמות הראשית. הוא נשען רבות על המיתולוגיה המצרית הקלאסית ומתרכז בסכסוך בין הורוס לסת.

הרחבת שרידי תופת (Infernal Relics) למשחק הקלפים השיתופי של גיבורי העל Sentinels of the Multiverse (אנ') הציגה קבוצה של נבלי-על שנקראו ביחד האניאדה. כל אחד מחבריו אוחז בחפץ עתיק המעניק להם את הכוחות והמראה של חבר באניאדה המיתולוגית; ביקום המשחק, רוב הדת המצרית העתיקה מקורה בסיפורים על המחזיקים המקוריים של החפצים הללו.

מראי מקום

Vygus, Mark (April 2015). "Middle Egyptian Dictionary" (PDF). Pyramid Texts Online.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא תשיעיית האלים בוויקישיתוף

הערות שוליים

^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ Dunand, Françoise; Zivie-Coche, Christiane (2004). Gods and men in Egypt : 3000 BCE to 395 CE. Ithaca, NY: Cornell University Press. ISBN 0801488532. OCLC 937102309.
^ אנציקלופדיה מקראית, כרך ה', 1968, טור 266.
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ Clifford, Richard (1994). Creation Accounts in the Ancient Near East and in the Bible. Washington, DC: Catholic Biblical Association. pp. 99–116. ISBN 9780915170258. LCCN 94026565 – via archive.org.
^ "Ennead, n.". Oxford English Dictionary. Oxford, UK: Oxford University Press.
^ Papyrus Cairo 86637.
^ Jetsu, L.; Porceddu, S. (2015). "Shifting milestones of natural sciences: The ancient Egyptian discovery of Algol's period confirmed". PLOS ONE. 10 (12): e0144140. arXiv:1601.06990. Bibcode:2015PLoSO..1044140J. doi:10.1371/journal.pone.0144140. PMC 4683080. PMID 26679699.
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ Vygus, Mark (April 2015). "Middle Egyptian Dictionary" (PDF). Pyramid Texts Online.

[DFZC-1] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ Dunand, Françoise; Zivie-Coche, Christiane (2004). Gods and men in Egypt : 3000 BCE to 395 CE. Ithaca, NY: Cornell University Press. ISBN 0801488532. OCLC 937102309.

[2] אנציקלופדיה מקראית, כרך ה', 1968, טור 266.

[CR-3] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ Clifford, Richard (1994). Creation Accounts in the Ancient Near East and in the Bible. Washington, DC: Catholic Biblical Association. pp. 99–116. ISBN 9780915170258. LCCN 94026565 – via archive.org.

[4] "Ennead, n.". Oxford English Dictionary. Oxford, UK: Oxford University Press.

[5] Papyrus Cairo 86637.

[6] Jetsu, L.; Porceddu, S. (2015). "Shifting milestones of natural sciences: The ancient Egyptian discovery of Algol's period confirmed". PLOS ONE. 10 (12): e0144140. arXiv:1601.06990. Bibcode:2015PLoSO..1044140J. doi:10.1371/journal.pone.0144140. PMC 4683080. PMID 26679699.

[VM-7] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ Vygus, Mark (April 2015). "Middle Egyptian Dictionary" (PDF). Pyramid Texts Online.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]