ٵ (בערבית: ألف بهمزة عالية; באנגלית: Arabic Letter High Hamza Alef) הוא תו בכתב הערבי, המורכב מהאות אַלִיף (ا) ועליה סימן המזה עילית. התו אינו חלק מהאלפבית הערבי התקני, והוא נכלל בתקן יוניקוד לצורך ייצוג נאמן של טקסטים היסטוריים וכתבים שאינם עומדים בכללי הכתיב הערבי המודרני.[1]
צורת התו ٵ מבוססת על גוף האות אליף, שמעליו מוצב סימן המזה בגובה מורם. בניגוד לצורה התקנית أ (אליף עם המזה מעל), שבה ההמזה יושבת ישירות על גוף האות, ב־ٵ ההמזה מוצגת כמרכיב גרפי נפרד ומוגבה.
ההבדל בין הצורות הוא גרפי בלבד, ואינו משקף הבחנה פונטית.[2]
לפי תיעוד בתקן יוניקוד, התו ٵ נוסף לצורך תאימות עם כתבי יד וטקסטים היסטוריים שבהם הופיעו צורות כתיב לא־סטנדרטיות של המזה. התו אינו מצוי בשימוש בערבית מודרנית תקנית, ואינו נחשב לאות עצמאית במערכות כתיב עכשוויות.[4]
התו ٵ אינו נכלל באלפבית הערבי ואינו מופיע בכללי הכתיב הרשמיים של הערבית הקלאסית או המודרנית. הכללתו בתקן יוניקוד נועדה לשימור ולתיעוד מדויק של טקסטים קיימים, ולא לשמש כהמלצה לשימוש שוטף.
בתקן יוניקוד מופיע התו בשם ARABIC LETTER HIGH HAMZA ALEF, והקוד שלו הוא U+0675. הוא משתייך לקבוצת תווי הכתב הערבי שנוספו לצורך תאימות עם מסורות כתיב היסטוריות.
