ٶ (בערבית: واو بهمزة عالية) הוא תו בכתב הערבי, המורכב מהאות ואו (و) ועליה סימן המזה עילית (ء). התו אינו חלק מהאלפבית הערבי התקני, והוא נכלל בתקן יוניקוד לצורך ייצוג מדויק של טקסטים היסטוריים וכתבים שאינם עומדים בכללי הכתיב הערבי המודרני.[1]
צורת התו ٶ מבוססת על גוף האות ואו, שמעליו מוצב סימן המזה בגובה מורם ביחס לצורה התקנית ؤ (ואו עם המזה מעל). ההבדל בין הצורות הוא גרפי בלבד, ואינו משקף הבחנה פונטית.
המזה העילית מופיעה כמרכיב גרפי נפרד, ואינה “יושבת” ישירות על גוף האות כפי שנהוג בכתיב התקני.[2]
לפי תיעוד בתקן יוניקוד, התו ٶ נוסף לצורך תאימות עם כתבי יד וטקסטים היסטוריים שבהם הופיעו צורות כתיב לא־סטנדרטיות של המזה. התו אינו מצוי בשימוש בערבית מודרנית תקנית, ואינו נחשב לאות עצמאית במערכות כתיב עכשוויות.[4]
התו ٶ אינו נכלל באלפבית הערבי ואינו מופיע בכללי הכתיב הרשמיים של הערבית הקלאסית או המודרנית. הכללתו בתקן יוניקוד נועדה לשימור ולתיעוד נאמן של טקסטים קיימים, ולא לשמש כהמלצה לשימוש שוטף.
בתקן יוניקוד מופיע התו בשם ARABIC LETTER HIGH HAMZA WAW, והקוד שלו הוא U+0676. הוא משתייך לקבוצת תווי הכתב הערבי שנוספו לצורך תאימות עם מסורות כתיב היסטוריות.
