מנזר סטלה מאריס

מנזר סטלה מאריס
Monastère Stella Maris

חזית המנזר ובקדמתה הפירמידה שהוקמה כמצבה לחיילי נפוליאון
מידע כללי
סוג	מנזר
כתובת	הכרמל
מיקום	חיפה
מדינה	ישראל
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1828
תאריך פתיחה רשמי	1828
קואורדינטות	32°49′36″N 34°58′13″E
(למפת חיפה מוגדלת)   מנזר סטלה מאריס (למפת חיפה רגילה)   מנזר סטלה מאריס (למפת הגליל המערבי רגילה)   מנזר סטלה מאריס (למפת הגליל המערבי מוגדלת)   מנזר סטלה מאריס

מנזר סטלה מאריס הוא מנזר גברים בשכונת סטלה מאריס שבחיפה. המנזר משתייך למסדר הכרמליתי ומשמש כמרכזו העולמי של המסדר. הבניין בן שלוש הקומות נבנה כחומה בצורה עם פתחים קטנים, בשל הצורך להתגונן מהתנכלויות שהיו מנת חלקם מיום שהוקם. צורתו של המבנה כשל ריבוע ובחלקו המזרחי חצר פנימית גדולה.

אטימולוגיה

המנזר מהאוויר, ינואר 2022

צילום אווירי של המנזר, 2016

מפת סטלה מאריס

המנזר ב-1934

כיפת הכנסייה

האזור הקדוש ובו פסל המדונה והילד, ומתחתיו הסורג והמערה ובה המזבח

פסל אליהו על המזבח במערה

קפלת הלב הקדוש

דרך הצלב במנזר

שמו של המנזר ושמה של השכונה בחיפה בה הוא שוכן - "סטלה מאריס" ("Stella Maris", היינו "כוכב הים" בלטינית) - הוא אחד מכינויה של מרים, אם ישו, שבהקשר זה מוצגת כמגוננת על יורדי ים, מלחים ודייגים. יש הטוענים שהשם הוא שיבוש הביטוי "סטילה מריה", כלומר "טיפת הים" או "טיפת מרים", שכן על פי מסורת כרמליתית מרים וישו עברו במקום. שם המקום נקבע בשנות העשרים של המאה ה-20 על ידי קונסול ספרד בעת הקמת המגדלור החדש. לאור המסורת הנוצרית, אומץ השם בידי הכרמליטים כשמו של המנזר. שמו המלא של המנזר הוא "מנזר גבירתנו מהר הכרמל", בדומה לשמו של מנזר הנשים הכרמליתי השוכן בכרמל צרפתי.

תולדות המנזר

המסדר הכרמליתי נוסד על הר הכרמל לאחר מסע הצלב השלישי ב-1192, בידי נזירים שחיו במערות בנחל שיח בהשראת אליהו הנביא. המסדר שגשג והתרחב משם לרחבי אירופה. לאחר כיבוש עכו הצלבנית בידי הממלוכים בשנת 1291, גורשו הנזירים מן הכרמל.

בשנת 1631 החלו הכרמליתים במאמץ לשוב ולהתיישב במקום בו נוסד מסדרם. בתיווכו של קונסול צרפת, חתם האב פרוספר על הסכם רכישה עם שליט הכרמל באותה תקופה, האמיר אחמד טורבאי, על מנת להשיב את המסדר אל הכרמל. האב פרוספר הקים מנזר ליד מערת אליהו, אך גורש ממנו ב-1767 בלחצם של המוסלמים בידי שליט עכו (ובונה חיפה החדשה) דאהר אל-עומר. ב-1769 זכו הכרמליתים בפירמאן שבו אישר הסולטאן העות'מאני מוסטפא השלישי חסות צרפתית על האזור ועל אנשי המנזר. מאז נקרא הרכס וסביבותיו בשם "הכרמל הצרפתי".

ב-1767 החל האדריכל ג'מבטיסטה די סנט אלסיו בבניית המנזר החדש, אך נאלץ לעזוב את הארץ ב-1774 בטרם הספיק לסיים את הקמת המבנה. ב-1799 החל נפוליאון במצור על עכו, והבניין הוסב לבית חולים עבור חולי הדבר מקרב חייליו. כשנסוג נפוליאון מארץ ישראל הושארו חלק מהחולים במנזר, וככל הנראה נרצחו על ידי חייליו של אחמד אל-ג'זאר. המנזר עצמו נהרס בפקודת אל-ג'זאר, והנזירים גורשו ממנו בטענה ששיתפו פעולה עם הצרפתים. האב יוליוס, שחזר למקום ב-1803, אסף את עצמותיהם של 15 חיילים שהיו מפוזרות בחורבות המנזר, וקברן בקבר אחים. גופות חיילים נוספים נמצאו פזורות על מדרון הכרמל מתחת למנזר, וייתכן שהיו אלה חיילים שניסו לצעוד בעקבות הכוחות הנסוגים וכך מצאו את מותם. מצבה לזכרם בצורת פירמידה הוקמה במנזר מספר שנים אחר כך.

ב-1821 פוצץ עבדאללה פאשא, שליט עכו, את שאריות המבנה, והשתמש באבניו על מנת להקים לעצמו בית קיץ. ב-1826 החל האב קאסיני (Cassini), חבר המנזר ואדריכל, לבנות את המנזר מחדש על פי קווי יסוד שהותוו על ידי שארל העשירי מלך צרפת. הכנסייה נפתחה ב-1836, והבנייה הושלמה ב-1853. המקום שימש כמנזר, בית חולים ואכסניה. ב-1839 העניק האפיפיור גרגוריוס השישה עשר תואר כבוד של "בזיליקה מינור" לכנסייה, כאות לכך שהיא נחשבת ל"כנסיית האם" של המסדר. עם הנזירים במנזר נמנה שמואל אוסוואלד רופאייזן שנודע בשם "האח דניאל".

בתקופת המנדט הבריטי המנזר שימש כמפקדה חטיבתית של הבריטים (חטיבת הרגלים ה-1 הבריטית ומינואר 1947 הדיוויזיה המוצנחת ה-6) שהייתה אחראית על אזור הצפון.

הכנסייה

הכנסייה מוקדשת ל"גבירתנו של הר הכרמל" וצורתה כשל צלב יווני. קירותיה מכוסים בלוחות שיש שהותקנו בה ב-1931, לרגל חגיגות 300 שנה לשובם של הכרמליתים אל הכרמל. האזור הקדוש והאפסיס בכנסייה שוכנים מעל מערה שנודעה בימי הביניים בשם "מערת אלישע", להבדיל ממערת אליהו שלמרגלות ההר, אך המסורת הכרמליתית מייחסת את שתיהן לאליהו. במערה מזבח ועליו פסל אליהו.

במרכז האפסיס שמעל המערה ניצב פסל המדונה והילד, ובמהלך מלחמת העולם הראשונה, עת חששו הנזירים מהתנכלות המוסלמים לפסל, הוא הוחבא באחד מבתי העיר. לאחר כיבוש חיפה על ידי הבריטים הוחזר הפסל למקומו, ומאז, בכל יום ראשון השני שלאחר חג הפסחא, נערכת תהלוכה שבה נישא העתק הפסל מכנסיית המשפחה הקדושה בעיר לכנסיית המנזר, לציון החזרת הפסל. בסורג שתוחם את האזור הקדוש קבועות נורות קטנות המייצגות מקומות בעולם בהם ישנה נוכחות כרמליתית.

כיפת הכנסייה צוירה בשנים 1926–1928 בידי הנזיר האמן לואיג'י פוג'י. היא נחלקת לשמונה פלחים שבהם נראים אליהו הנביא עולה בסערה השמימה ומשליך את גלימתו לעבר אלישע, דוד המלך פורט בנבל, נביאים, קדושים כרמליתים, ביקור המשפחה הקדושה בכרמל ועוד. בארבע פינות הכיפה נראים ארבעת המבשרים לצד האטריבוטים שלהם, ובבסיס הכיפה מופיעים פסוקים בכתב מוזהב הקשורים בכרמל, הנחשב לפרפיגורציה של מרים: "כבוד הלבנון ניתן לה הדר הכרמל והשרון" (ישעיהו, ל"ה, ב') ו"ראשך עליך ככרמל, ודלת ראשך כארגמן מלך אסור ברהטים" (שיר השירים, ז', ז').

בארבע פינות הכנסייה קבועים תבליטים על ארבעה לוחות, המתייחסים לארבעה קדושים בני המסדר:

• תרסה מאווילה - נזירה ממוצא יהודי שחיתה כנוצרייה. היא כתבה את הספר "המצודה הפנימית" המסמלת את ההגנה שבחיפוש האמת הפנימית מפני הרוע שבחוץ. בתבליט נראית המצודה הפנימית שנמצאת באווילה ומעליה יונה המסמלת את רוח הקודש.
• יוחנן מהצלב - בלוח המייצג אותו נראה הר שאליו מובילות מספר דרכים, אך רק אחת מהן מובילה אל הצלב שבראשו, ועליה הכיתוב "כלום, כלום, כלום". המשמעות היא שרק בהשגת האינות המוחלטת ניתן להגיע אל הפסגה.
• אדית שטיין - יהודיה ודוקטור לפילוסופיה שחיתה בגרמניה. לאחר שקראה את "המצודה הפנימית" מאת תרסה מאווילה, היא התנצרה והצטרפה למנזר הכרמליתי. היא נרצחה באושוויץ שכן לפי חוקי הגזע נחשבה יהודיה. בלוח המוקדש לה נראה הספר "המצודה הפנימית" על רקע גדר תיל, צלב ומגן דוד. שטיין הוכרה כקדושה ולפי המסורת ביצעה ניסים רבים.
• מרים בוארדי הייתה נזירה לבנונית שגרונה שוסף בהיותה בת 13, אך היא נרפאה בידי אחות אותה זיהתה כבתולה. היא הקימה את מנזר הכרמלתיות בבית לחם ושם חוותה התגלות שבעקבותיה זיהתה את אמאוס של הברית החדשה באמאוס ניקופוליס. מעיין מרים בכפר אעבלין קרוי על-שמה, והיא מכונה גם בכינוי "פרח המזרח". הפרח מופיע בלוח המוקדש לה, לצד דמויות רוחניות המרחפות בין עצים.

• 
  תרסה מאווילה - "המצודה הפנימית"
• 
  יוחנן מהצלב - "העלייה אל הכרמל"
• 
  אדית שטיין - "לימודי הצלב"
• 
  מרים בוארדי - "פרח המזרח"

בחדר שמימין לכניסה מוצגים פריטים ארכאולוגיים שנמצאו בעיקר באתר בו שוכן מגדלור סטלה מאריס, ואשר בו ניצב מנזר ביזנטי ולאחר מכן מצודה צלבנית. עם המוצגים נמנים כף רגלו של פסל גדול עם הכיתוב "זאוס הליוס של הכרמל". עוד מוצג בחדר מיצג שהכינו הנזירים ב-1958 המתאר את לידת ישו.

אגפי המנזר האחרים

אחד מאגפי המנזר משמש כבית מלון לצליינים, ובכניסה אליו ישנה שדרה המשקפת את הוויה דולורוזה שבירושלים. השדרה הושחתה עם השנים ונסגרה לקהל הרחב. בפתח המלון נמצא פסלה של הקדושה תרזה הקדושה מליזייה, נזירה כרמליתית שהלכה לעולמה בגיל 23, ושאת רוב חייה הבוגרים עשתה במטבח ("ואת האל מצאתי בין הסירים ומחבתות").

הבנייה בתוך חצר המלון מאוחרת יותר (1909) וגם בה מוטיבים של מבצר. בפנים בית המלון שוכנת כנסייה נוספת. לכנסייה זו הובאו תחריטים ממנזר הנשים הכרמליתי ששכן בבת גלים, ואשר פונה על ידי שלטונות המנדט עם הקמת בית החולים רמב"ם. עוד שוכנת במנזר ספרייה.

בקפלת תרסה מאווילה שמחוץ למנזר, שוכן מבנה קבורה, שאליו הוכנסו גופות הנזירים לקבורה ראשונית, ולאחר מכן פונו עצמותיהם אל חדר קטן במנזר, הנמצא מאחורי מזבח הכנסייה. בקיר הפרוזדור המוביל אל החדר קבועים לוחות שיש המונים את שמות הנפטרים. סביב המנזר מספר מבנים נוספים המשמשים את הנזירים.

במורד השביל המוליך אל מערת אליהו, שוכנת קפלת הלב הקדוש שנבנתה תחילה כטחנת רוח מכספי תרומות של עולה רגל מאלזס. טחנת הרוח שמעולם לא הופעלה (ויש הטוענים שכלל לא הושלמה), משמשת להתבודדות נזירים.

קבר אלישע

המערה במנזר סטלה מאריס אותה מתארים עולי הרגל כ"מערת אלישע" בראשית המאה ה-13

ערך מורחב – קבר אלישע

על פי מסורת יהודית מראשית המאה ה-13, קברו של אלישע שכן במערה בראש הר הכרמל מעל מערת אליהו, ב'מר אליאס', כיום במערה בתחום מנזר סטלה מאריס.

ראו גם

• מנזר גבירתנו של הכרמל

לקריאה נוספת

• מדריך לאתרים נוצריים בישראל, הוצאת אריאל 85-87, אפריל 1992, עמ' 250.
• דוד רפ, הכנסיות היפות בישראל, הוצאת מפה, 2011, ISBN 9789655211221, עמ' 76.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מנזר סטלה מאריס בוויקישיתוף

• סטלה מאריס באתר תור חיפה.