21st Century Schizoid Man
| סינגל בביצוע קינג קרימזון | |
| מתוך האלבום In the Court of the Crimson King | |
| יצא לאור | 12 באוקטובר 1969 |
|---|---|
| פורמט | תקליט ויניל |
| הוקלט | 20 - 21 באוגוסט 1969 |
| סוגה |
רוק מתקדם הבי מטאל ג'אז פיוז'ן |
| שפה | אנגלית |
| אורך | 7:20 |
| חברת תקליטים | איילנד רקורדס |
| כתיבה | פיטר סינפילד |
| לחן | קינג קרימזון |
  | |
21st Century Schizoid Man (בעברית: האדם הסכיזואידי של המאה ה-21) הוא שיר של להקת קינג קרימזון, אשר פתח את אלבום הבכורה שלהם In the Court of the Crimson King והיה לפורץ דרך בתחומים רבים, גם בשל המילים שלו אך בעיקר בשל היותו חדשני ומהפכני מוזיקלית.
הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
השיר הוקלט ב-20 באוגוסט 1969, באולפני חברת Island Records הבריטית. השיר יועד להשתחרר קודם כל כסינגל, לפני יציאת האלבום. בניגוד לשירים אחרים באורך זה שמוקלטים בכמה 'סשנים' ויכולים לקחת ימים או אפילו שבועות עד ליצירת ההקלטה המושלמת, "21st Century Schizoid Man" הוקלט בפעם אחת בלבד[1]. יתרה מזאת, בגרסה המקורית שהוקלטה היו עוד שתי דקות שלמות של נגינה אינסטרומנטלית, אך הן הושמטו בשלב העריכה[2]. ב-21 באוגוסט אותה שנה (היום שלמחרת ההקלטה) הקליטו איאן מקדונלד, רוברט פריפ וגרג לייק מספר ערוצים נוספים בהם קולות רקע, גיטרה שנייה, כלי נשיפה ועוד, אך מלבד זאת השיר לא עבר עריכה נוספת[1].
לבסוף השיר יצא כסינגל ב-12 באוקטובר, יומיים לאחר צאת האלבום. השיר זכה להצלחה מרובה, ויצא כתקליט בפני עצמו עם עטיפה ייחודית שבה מופיע ציורו של האדם הסכיזואידי הצורח באימה (שמופיע לכל גודל עטיפת האלבום המלא) בקטן, ומעליו הכיתוב "Epitaph", שמו של סינגל אחר מהאלבום.
מילות השיר[עריכת קוד מקור | עריכה]
השיר, שכתב פיטר סינפילד, מדבר על "האדם הסכיזואידי", דמות של אדם מבולבל ומנותק שחי בעולם של המאה ה-21, שרוי מלחמות ומשברים. השיר מעביר למאזין את עולמו המסויט של האדם הסכיזואידי, שחי בין מתקפה אחת לאחרת, בין מלחמה למלחמה, והוא אינו יודע איך לברוח מכל זה.
המילים בשיר נכתבו בצורה חכמה ולא ברורה, כאשר במשך שלושה בתים המפוזרים בשיר במרווחים גדולים, נותן הטקסט כמה תמונות לא ברורות ("מצעד לוויות של פוליטיקאים / חפים מפשע נאנסו באש נפאלם") המעידות על עולם אפוקליפסטי שבו שורר כאוס תמידי. בכל בית, לאחר שלושה משפטים שלא קשורים זה לזה, מגיע המשפט "האדם הסכיזואידי של המאה ה-21", שבעצם נותן למאזין לנסות להבין בעצמו את משמעות המשפטים על אותה דמות. בבית השלישי והאחרון המילים מתייחסות במפורש לאדם הסכיזואידי, ומעבירות ביקורת על מגוון נושאים כמו תרבות הצריכה ודיכוי האומנות ("זרע המוות, תאוות בצעו של העיוור / משוררים מורעבים, ילדים מדממים / שום דבר שיש לו הוא לא באמת צריך / האדם הסכיזואידי של המאה ה-21"). כך, מבין המאזין כי האדם הסכיזואידי הוא בעצם כל אדם במאה ה-21.
השיר נכתב בשנות השישים כשסינפילד ניסה לתאר יקום פוסט אפוקליפטי וכאוטי שיתרחש בעתיד, על סמך פעולות פוליטיות חברתיות מאותן שנים. מסיבה זו רבים מקשרים את השיר למלחמת וייטנאם, אשר התרחשה באותה תקופה. חברי הלהקה נתנו רמיזות שונות להתייחסות של השיר למלחמה, כמו בשיר המשפט "מצעד לוויות של פוליטיקאים" או התייחסות בבית הראשון לחומר נפאלם, חומר נפץ שהיה בשימוש רחב בצד האמריקאי של המלחמה. כמו כן, בהופעה שניגנו חברי הלהקה באותה שנה, לפני השיר קרא סולן הלהקה גרג לייק אל הקהל "השיר הבא מוקדש לאישיות פוליטית אמריקאית שכולנו אוהבים ומכירים, ספירו אגניו", ובכך רמז כי השיר מדבר על פיקודו של אגניו.
סקירה מוזיקלית[עריכת קוד מקור | עריכה]
השיר נחשב לפורץ דרך מבחינה מוזיקלית משום שהוא מכיל מורכבויות הרמוניות רבות ומשלב מגוון רחב של סגנונות. בשיר כל הכלים משמשים תפקיד קריטי, אפילו בהתחשב בעובדה שלאורכו מנגנים יותר מעשרה כלים שונים. כמו כן נעשה בשיר שימוש רב בסינקופות ושינויי משקלים המדלגים בין ארבעה רבעים לשש שמיניות, חמישה רבעים ואז שוב ארבעה רבעים.
שלא כנהוג ברוב המוזיקה הפופולרית, בשיר זה גיטרת הבס והתופים מנגנים תפקידים מפותחים ומורכבים הרבה יותר משמירה על מקצב אחיד בלבד. אף על זאת, תפקיד הגיטרה בשיר הוא המרכזי ביותר - בעיקר בעקבות היותו של פריפ הכותב המרכזי של הלחן. תפקידו בשיר כולל שימוש במספר טכניקות ייחודיות, וסולו הגיטרה שלו נחשב לפורץ דרך[3]. פריפ אמר בראיון בשנת 1974 כי "כל הרעיון [בסולו] הוא לפרוט מלמטה למעלה. אני מחליק מטה על הביט, ומחליק למעלה על האוף-ביט"[4]. כלי הנשיפה בשיר אף הם משמשים כלי חשוב בהרמוניה, כשהכלי המרכזי מביניהם הוא חלילו של איאן מקדונלד.
השיר מתחיל בסמפול של צליל מכונת צילום, ואז עוברים הנגנים לנגן את הפזמונים, שהם אינסטרומנטליים. לאחר מכן, בתחילת הבית, נשמע רק צלילה של הגיטרה והזמר גרג לייק שר את מילות הבית הראשון תחת אפקט מדוסטרש[דרושה הבהרה] וכמעט מגפוני. באמצע הבית מצטרפים הבס והתופים, עד אשר לייק שר את המשפט "האדם הסכיזואידי של המאה העשרים ואחת" ומיד לאחר מכן כל שאר הכלים (כולל כלי הנשיפה) מצטרפים לפזמון שני. הנוהל הזה חוזר גם בפעם השלישית, אלא שאחרי פזמון זה המוזיקה מאיצה לאט לאט ולאחריה ומתחיל הקטע הבא בשיר, שהוא הרבה יותר אינטנסיבי ומהיר. לאחר מכן, בזמן שכלי הנשיפה נעלמים ורק הבס והתופים ממשיכים באותו קצב, נכנס פריפ עם סולו הגיטרה שלו, שלאחר זמן מה מתחלף בסולו של שני סקסופונים שמנהלים דיאלוג אחד עם השני. אחרי הסולו נכנס קטע ג'אזי שמשחק על דינמיקה עדינה מאוד בין נגינה חלשה לחזקה, שכל הזמן מתגברת ואז צונחת בעוצמה שוב. ניתן לשמוע סקסופון, חליל, גיטרה, בס ותופים בקטע זה. מיד לאחר מכן המוזיקה מתגברת וחוזרים חברי הלהקה לפזמון רביעי. אחריו מגיע הבית השלישי, שאותו שר לייק במלוא כוחו, ולאחריו פזמון חמישי, הפעם ארוך כפליים. אחרי שמסתיים הפזמון הארוך חוזרת הלהקה על הקטע שמגיע אחרי הפזמון השני, בו הכלים מרגע לרגע מאיצים יותר ויותר. כדי להעביר את חוויית הכאוס והאפוקליפסה שחווה האדם הסכיזואידי השיר נגמר בקקופוניה (הרבה רעשים לא קשורים באותו זמן) מוחלטת וחזקה, שבה ניתן לשמוע סמפול של פיצוצים ומהלומות לצד הגיטרה של פריפ, שעליה הוא מנגן כך שהיא נשמעת כמו צרחות גבוהות. המנגינה נפסקת לבסוף בצליל המדמה שבירה של כלי הנגינה.
ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]
השיר, משיצא בין אם באלבום או כסינגל נפרד, זכה לתשואות ולפרסים. על אף שלא הושמע כמעט ברדיו בעקבות אורכו הארוך, הוא היה לשובר שיאים במכירות[1]. השיר זכה לביקורות חיוביות ממגזינים רבים, בהם מגזין הרולינג סטון כתב כי "קינג קרימזון חזו את האימה והכאוס העכשווי כבר בשירם '21st Century Schizoid Man'"[5]. סטיב האני מאתר AllMusic כתב על השיר כי "המוזיקליות הווירטואוזית שלהם [הלהקה] לא הייתה המטרה, אלא שיפרה את התחושה הבלתי מעורערת של המוזיקה. מבחינת התוכן, השיר מעיר עתיד דיסטופי שיש בו דמיון חזק לשנות ה -60 המאוחרות"[6]. סולו הגיטרה של פריפ אחרי הבית השני בשיר מוקם במקום ה-56 ברשימת 100 סולואי הגיטרה הטובים ביותר אי פעם על ידי מגזין 'Classic' Rock'[3], ומגזין Louder Sound דירג את הסולו במקום הראשון ברשימת מאה הסולואים הטובים בכל הזמנים. בשנת 2012 הזמר קניה וסט סמפל את מנגינת השיר בשירו שלו[7].
קרדיטים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גרג לייק - גיטרה בס, שירה
- איאן מקדונלד - כלי נשיפה, חליל וסקסופון בפרט
- רוברט פריפ - גיטרה
- מייקל ג'יילס - תופים, כלי הקשה
- פיטר סנפילד - מילים
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מידע על היצירה "21st Century Schizoid Man" באתר מיוזיק בריינז
מידע על הקומפוזיציה "21st Century Schizoid Man" באתר AllMusic- גרסאות נוספות ל"21st Century Schizoid Man" באתר SecondHandSongs
.svg){kind=logo}
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 50 שנה לאלבום הבכורה של קינג קרימזון, באתר Flight Mode - הבלוג של גיל מטוס, 2019-10-07
- ^ 21st Century Schizoid Man - King Crimson | Songs, Reviews, Credits | AllMusic (באנגלית אמריקאית), נבדק ב-2020-06-06
- ^ 1 2 Classic Rock28 September 2018, The 100 greatest guitar solos of all time, Classic Rock Magazine (באנגלית)
- ^ Jeffries, Stuart (2003-05-07). "Rock on, Tony". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2020-06-06.
- ^ King Crimson: The Power To Believe : Music Reviews : Rolling Stone, web.archive.org, 2009-04-25
- ^ 21st Century Schizoid Man/Mirrors - King Crimson | Song Info | AllMusic (באנגלית אמריקאית), נבדק ב-2020-06-06
- ^ Daniel Kreps, Daniel Kreps, Kanye West Samples King Crimson on Raging New Track “Power”, Rolling Stone, 2010-05-28 (באנגלית)
