A-10 ת'נדרבולט II

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Incomplete-document-purple.svg
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
פיירצ'יילד רפבליק A-10 ת'נדרבולט
Fairchild Republic A-10 Thunderbolt II
A-10 / OA-10 Thunderbolt II
מטוס A-10 ת'נדרבולט II יורה בתותח 30 מ"מ
מטוס A-10 ת'נדרבולט II יורה בתותח 30 מ"מ
מאפיינים כלליים
סוג מטוס תקיפה וסיוע אווירי קרוב
ארץ ייצור ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
יצרן פיירצ'יילד-רפבליק
טיסת בכורה 10 במאי 1972
תקופת שירות מרץ 1977 – הווה (כ־45 שנים)
צוות 1
יחידות שיוצרו 716
משתמש ראשי USAF seal.pngחיל האוויר של ארצות הברית
מחיר 11.8 מיליון $
חימוש 
תותחים תותח גאטלינג 30 מ"מ GAU-8/A אוונג'ר
טילים 2 טילי AIM-9 סיידוויינדר או 6 טילי AGM-65 מאבריק
פצצות מגוון פצצות כולל פצצות שימוש כללי, פצצות JDAM, פצצות מצרר נגד שריון CBU-97 ופצצות מונחות-לייזר
רקטות 4 כוורות רקטות הידרה 70 או 4 כוורות רקטות CRV7 או 6 כוורות רקטות זוני 127 מ"מ
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
הנעה 
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
תרשים
FAIRCHILD REPUBLIC A-10A THUNDERBOLT II.png

פיירצ'יילד רפבליק A-10 ת'נדרבולט IIאנגלית: Fairchild Republic A-10 Thunderbolt II; ידוע בכינוי Warthog, בעברית: חזיר יבלות) הוא מטוס תקיפה סילוני חד-מושבי שפותח על ידי פיירצ'יילד-רפבליק בתחילת שנות ה-70.

משימתו העיקרית של ה-A-10 היא סיוע אווירי קרוב (CAS) לכוחות היבשה באמצעות תקיפת טנקים, רכב קרבי משוריין ומטרות קרקע נוספות בעלי הגנה אווירית מוגבלת. משימה נוספת של ה-A-10 היא לספק בקרה אווירית קדמית מוטסת המנחה מטוסים אחרים נגד מטרות קרקעיות.

משימותיו של המטוס מקבילות למשימותיהם של מסוקי קרב, דוגמת האפאצ'י. יתרונו על מסוקי הקרב הוא בשרידות גבוהה, טווח טיסה, וכושר נשיאת חימוש רב, כבד ומגוון יחסית.

בעזרת מגוון גדול של שדרוגים הוארכה תקופת השירות של ה-A-10 עד שנת 2040. למרות הרצון של חיל האוויר האמריקני להוציא את המטוס מהשירות, כדי לפנות את הבסיסים וצוותי התחזוקה שלו ל-F-35, החליט הקונגרס על המשך שירותו, לאחר שהתברר שהשימוש במטוס לצורך סיוע אווירי קרוב זול ויעיל מכל חלופה אחרת במספר היבטים, כמו עלות חימוש המטוס, עלות שעות טיסה ועלות האחזקה.

היסטוריית פיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפיתוח של מטוסי תקיפה בארצות הברית נעצר לאחר מלחמת העולם השנייה, כאשר מאמצי התכנון של מטוסים טקטיים מהירים כמו מקדונל F-101 וודו וF-105 ת'נדרצ'יף. כאשר צבא ארצות הברית נכנס למלחמת וייטנאם, מטוס התקיפה הקרקעי העיקרי שלו היה A-1 סקייריידר שהיה מבוסס על תכן וטכנולוגיה משנות ה-40. כלי טיס עם מטען גדול יחסית ובעל יכולת לשייט באוויר לאורך זמן, התכנון מונע המדחף היה איטי יחסית ופגיע לאש קרקעית. חיל האוויר והצי האמריקאי איבדו 266 מטוסי A-1 בפעולה בווייטנאם, בעיקר מאש מנשק קל. גם ל-A-1 היה כוח אש גרוע וכושר נשאת חימוש נמוך.

היעדר יכולת תקיפה מודרנית עורר קריאות למטוס תקיפה מיוחד. שר ההגנה הורה לחיל האוויר האמריקני לפתח שני מטוסים טקטיים, האחד לתפקיד התקיפה ארוכת הטווח, והשני מתמקד במשימת מפציץ קרב. הראשון היה ה-Tactical Fighter Experimental (TFX) שנועד עבור החיל האוויר והצי האמריקני, אשר הופיע כ-F-111 ארדוורק, ואילו השני היה מולא על ידי גרסה של הצי האמריקני, F-4 פנטום II. בעוד שהפנטום המשיך להיות אחד מעיצובי הקרב המוצלחים ביותר של שנות ה-60 והוכיח את עצמו כמפציץ קרב מוצלח, חוסר זמן השהות באוויר שלו היה בעיה גדולה, ובמידה פחותה, הביצועים הגרועים שלו במהירות נמוכה. זה היה גם יקר לקנייה ולתפעול.

לאחר סקירה רחבה של מבנה הכוח הטקטי שלו, החליט חיל האוויר האמריקני לאמץ מטוס בעלות נמוכה כתוספת ל-F-4 ול-F-111. הוא התמקד תחילה בנורת'רופ F-5, בעל יכולת אוויר-אוויר. מחקר עלות-תועלת משנת 1965 העביר את הפוקוס מ-F-5 לגרסה הזולה יותר של A-7 קורסייר II, וחוזה הוענק. עם זאת, מטוס זה הכפיל את עלותו עם דרישות למנוע משודרג ואוויוניקה חדשה. בסוף של דבר חיל האוויר האמרקני הבין שהוא צריך מטוס ייחודי למשימות אלו וב-8 בספטמבר 1966 הוציא מכרז לפיתוח מטוס לסיוע אווירי קרוב. במאי 1970 הוציא חיל האוויר בקשה שונה ומפורטת יותר להצעות למטוסים. שהאיום של כוחות שריון סובייטיים ומבצעי תקיפה בכל מזג אוויר הפכו למוחשים יותר. הדרישות כללו כעת כי המטוס יתוכנן במיוחד עבור התותח הסיבובי 30 מ"מ. ה-RFP גם ציין מהירות מרבית של 740 קמ"ש, מרחק המראה של 1,200 מ', עומס חיצוני של 7,300 ק"ג, רדיוס משימה של 460 ק"מ, ועלות יחידה של 1.4 מיליון דולר (9.8 מיליון דולר כיום). ה-AX יהיה המטוס הראשון של חיל האוויר שתוכנן באופן בלעדי לסיוע אווירי צמוד. למכרז הוגשו שתי הצעות ה-A-10 וה A-9 לבסוף זכה ה-A-10.

תרשים חתך של מטוס A-10.

תכונות המטוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

המטוס תוכנן בסוף שנות ה-60 ונועד להתמודד עם האיום של כוחות שריון סובייטיים בזירת אירופה, שלפי התחזיות של הצבא תכלול אלפי טנקים, נגמ"שים ונ"מ נייד. ולכן נבנה ה-A10 כך שישרוד כמה שיותר בשדה הקרב. זה מתחיל בצורה שלו: המנועים נמצאים מעל לגוף, בזווית בה מי שירה על המטוס מלמטה ומהחזית יפגע בגחון ולא במנוע. המנועים ותא הטייס צוידו במיגון טיטניום כזה שיעצור גם פגיעה ישירה של פגז 23 מ"מ - כמו של סוללות השילקה. מסגרת הזנב עוצבה כך שתסתיר את גזי הפליטה ותקשה על נעילת טילים מונחי חום, מארזי נורים נגד טילים הוצבו גם בגוף וגם בכנפיים, ובהם מספר כפול של נורים מסוגים שונים, ובמערכת ההידראולית (זו שמאפשרת שליטה במטוס) ל-A10 היו כמה מערכות מקבילות בתוספת מערכות גיבוי ומצב ידני לתרחיש בו כולן קרסו. אפילו הגלגלים לא נכנסים עד הסוף לגוף, כדי שבמקרה של נחיתת גחון יגרם פחות נזק לשלדה ואפשר יהיה להשמיש את ה-A10 ולשלוח אותו להילחם שוב.[1]

שימוש מבצעי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחמת המפרץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

סימון פגיעות על מטוס A-10 שהשתתף במלחמת המפרץ
פגז של תותח ה־A-10 ליד קליע .30-06 ספרינגפילד

המטוסים שימשו לראשונה במלחמת המפרץ הראשונה, וביצעו בה למעלה מ-8,775 גיחות מבצעיות. המטוסים תקפו מטרות מגוונות והשמידו בין היתר בהצלחה רבה כ-1,600 משאיות, 987 טנקים, 923 תותחים, 501 נגמ"שים, 96 מתקני מכ"ם, 50 עמדות נ"מ, עשרה מטוסים על הקרקע ואף רשמו לזכותם הפלה של כשני מסוקים בעזרת התותח שבחרטום המטוס.

תפקיד חשוב נוסף שמילא המטוס במלחמה היה בציד סקאדים שנורו לעבר ישראל וערב הסעודית ממערב עיראק. שם, הצליחו מטוסים מדגם זה להשמיד כ-51 משגרים, ככל הנראה. עם זאת, הדבר שנוי במחלוקת, בין השאר כי היו פזורים במערב עיראק מספר רב של משגרי דמה.[2]

במהלך המלחמה הוכיח המטוס כי הוא יכול לבצע את משימתו נאמנה, ופגע במטרות באחוזים גבוהים מאוד. המטוסים הצליחו לבצע כ-95.7% ממשימותיהם, ארבעה מטוסים הופלו על ידי מערך הנ"מ העיראקי, בעזרת טילי קרקע אוויר.

ההפעלה המוצלחת של המטוס, בנוסף לתועלת ולתרומה הרבה במלחמה, גרמה לביטול התוכנית להחלפת המטוס בגרסת סיוע קרוב של ה-F-16 פייטינג פלקון.

מלחמת אפגניסטן[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחמת עיראק[עריכת קוד מקור | עריכה]

התקיפה הצבאית הבינלאומית בלוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבצע נחישות טבועה (תקיפות מדינות הקואליציה נגד דאעש)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניסיון להחלפה ב-F-35[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת העשור הקודם[דרושה הבהרה], הכריז הפנטגון שה-F-35 יחליף את ה-A-10. בעקבות הכרזה זו פרצה סערה באינטרנט. לוחמים לשעבר ובתפקיד העידו שה-A-10 הציל את חייהם וחיי חבריהם, ואמרו שהם לא מוכנים להפקיד את חייהם בידי ה-F-35. הם טענו שה-F-35 דומה יותר למטוסי הסילון ממלחמת קוריאה, מהיר מדי ומוגבל בתמרון במהירות איטית, לא זריז מספיק בגובה נמוך, לא נושא מספיק חימוש ושהראות ממנו פחות טובה.[3]

לאחר מאבק בהובלת סנטורים מהמפלגה הרפובליקנית, בהם ג'ון מקיין, מרתה מקסאלי וקלי איוט, ביחד עם גנרלים, הפנטגון משך את החלטתו. ב-2019 נודע שה-A10 יקבל תקציב שישדרג את גופו המיושן.[3]

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא A-10 ת'נדרבולט II בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ניצן סדן, ה-A10 האגדי תפור על ישראל; למה צה"ל לא קונה אותו?, כלכליסט - www.calcalist.co.il, ‏2021-01-09
  2. ^ "עולם הולך ונעלם" בטאון חיל האוויר, 1 באוקטובר 1997
  3. ^ 1 2 ניצן סדן, A10: החזיר המעופף שהפך למלאך שומר וכוכב ברשת, כלכליסט - www.calcalist.co.il, ‏2017-11-03