לוקהיד AC-130

לוקהיד AC-130
AC-130 Spectre / Spooky / Stinger II / Ghostrider

לוקהיד AC-130H משגר נורי הטעיה
לוקהיד AC-130H משגר נורי הטעיה
מאפיינים כלליים
סוג	Gunship (ספינת תותחים אווירית לסיוע אווירי קרוב), מטוס תקיפה, מטוס מטען.
ארץ ייצור
יצרן	לוקהיד קורפוריישן לוקהיד מרטין בואינג
טיסת בכורה	1966 (דגם AC-130A)
תקופת שירות	1968–הווה (כ־56 שנים)
צוות	13 (ראו פירוט בסעיף מפרט)
יחידות שיוצרו	47 (כל הגרסאות)
משתמש ראשי	חיל האוויר של ארצות הברית
מחיר	דגם AC-130H: ‏132.4 מיליון דולר. דגם AC-130U: ‏190 מיליון דולר.
ממדים  אורך 29.79 מטר גובה 11.73 מטר מוטת כנפיים 40.41 מטר שטח כנפיים 162.16 מ"ר משקל טעון 55,520 ק"ג משקל המראה מרבי 70,307 ק"ג
ביצועים  מהירות מרבית 300 מייל/שעה (480 קמ"ש) טווח טיסה מרבי 2,200 מייל ימי (2,500 מייל, 4,100 ק"מ) סייג רום 39,000 רגל (12,000 מטר)
חימוש  תותחים מגוון תותחים אוטומטיים טילים ראו סעיף חימוש פצצות ראו סעיף חימוש רקטות ראו סעיף חימוש
הנעה  4 מנועי Allison T56-A-15 טורב-פרופ, ‏4,910 כ"ס (3,660 kW) כל אחד.
תרשים

Lockheed AC-130 Spectre הוא מטוס תקיפה, מטוס מטען ומטוס מסוג "ספינת תותחים" שמיוצר על ידי לוקהיד מרטין ובואינג לחיל האוויר של ארצות הברית. המטוס מבוסס על ה-C-130 הרקולס.

AC-130H

פיתוח

מקור

במהלך מלחמת וייטנאם, המטוס Lockheed AC-130 נבחר להחליף את המטוס Douglas AC-47 Spooky כדי לשפר ולהגדיל את נשיאת התחמושת.

שדרוגים אחרונים ותכנונים

בשנת 2007, יזם פיקוד המבצעים המיוחדים של חיל האוויר של ארצות הברית פרויקט שישדרג את כמות החימוש במטוס ואת כלי הנשק, ישפר את מפרט המטוס ועוד.

תכנון והנדסה

גחון המטוס

המטוס מבוסס על מטוס התובלה C-130 הרקולס. המטוס בעל מכ"מים רבים, חלקם מסוגי APG-63 ו-APG-70 ובעל מכ"ם מפתח סינתטי. קיבולת התחמושת שלו גבוהה וכמו כן קיבולת מכלי הדלק, דבר המאפשר טיסה לטווח של עד 2,200 ק"מ ברצף. לצורכי ניווט, המטוס מצויד במערכת ניווט אינרציאלית ו-GPS.

המטוס חמוש בתותח אוטומטי בקליבר 105 מ"מ מדגם הוביצר M102, תותח אוטומטי בופורס 40 מ"מ ותותח גאטלינג בקליבר 20 מ"מ מדגם M61A1 וולקן.

גרסאות

המטוס במהלך חימושו

• AC-130A
• AC-130E
• AC-130H
• AC-130U
• AC-130J
• AC-130W

מפרט

המטוס בזמן התקפה

• צוות: 13
  • קצינים: 5 (טייס, טייס משנה, נווט, קצין בקרת ירי, קצין לוחמה אלקטרונית)
  • חוגרים: 8 (מהנדס טיסה, מפעיל טלוויזיה, מפעיל מערכת גילוי אינפרה-אדום, פקח העמסה, 4 תותחנים אוויריים).
• אורך: 29.8 מטרים
• מוטת כנפיים: 40.4 מטרים
• גובה: 11.7 מטרים
• שטח כנפיים: 162.2 מטרים ריבועיים
• משקל מלא: 55,520 ק"ג
• משקל המראה מרבי: 69,750 ק"ג
• מנוע: 4 מנועי Allison T56
• מהירות מרבית: 480 קמ"ש
• טווח טיסה: 2,200 ק"מ
• גובה טיסה מרבי: 9,100 מטרים

חימוש

ה-AC-130 חמוש במגוון תותחים אוטומטיים מהירי-ירי כאשר הרכב החימוש משתנה מדגם לדגם.

AC-130A Project Gunship II

• 4 תותחי GAU-2/A "מיניגאן" בקליבר 7.62x51 מ"מ נאט"ו
• 4 תותחי גאטלינג M61A1 וולקן בקליבר 20 מ"מ

AC-130A Surprise Package, Pave Pronto, AC-130E Pave Spectre

• 4 תותחי GAU-2/A "מיניגאן" בקליבר 7.62x51 מ"מ נאט"ו
• 4 תותחי M61A1 וולקן בקליבר 20 מ"מ
• 2 תותחי תותח בופורס 40 מ"מ מדגם L/60

AC-130E Pave Aegis

• 2 תותחי M61A1 וולקן בקליבר 20 מ"מ
• 2 תותחי תותח בופורס 40 מ"מ מדגם L/60
• 1 תותח הוביצר M102 בקליבר 105 מ"מ

AC-130H Spectre

בעבר:

• 2 תותחי M61A1 וולקן בקליבר 20 מ"מ
• 2 תותחי תותח בופורס 40 מ"מ מדגם L/60
• 1 תותח הוביצר M102 בקליבר 105 מ"מ

בהווה:

• 1 תותחי תותח בופורס 40 מ"מ מדגם L/60
• 1 תותח הוביצר M102 בקליבר 105 מ"מ

AC-130U Spooky II

• 1 תותח גאטלינג GAU-12 אקוולייזר בקליבר 25 מ"מ
• 1 תותחי תותח בופורס 40 מ"מ מדגם L/60
• 1 תותח הוביצר M102 בקליבר 105 מ"מ

AC-130W Stinger II

• תותח ATK GAU-23/A בקליבר 30 מ"מ
• תותח הוביצר M102 בקליבר 105 מ"מ
• משגרי טילי AGM-176 גריפין ופצצות GBU-44/B
• כנות על הכנפיים לשיגור טילי AGM-114 הלפייר
• כנות על הכנפיים הנושאות פצצות קוטר קטן מדגמי GBU-39 ו-GBU-35/B

משתמשים

חיל האוויר של ארצות הברית

• פיקוד האווירי הטקטי של חיל האוויר של ארצות הברית 1967–1983
• פיקוד הרכבת האווירית הצבאית של חיל האוויר ארצות הברית 1983–1990
• פיקוד המבצעים המיוחדים של חיל האוויר של ארצות הברית 1990–עדיין בשימוש
• שלוחה 2, כנף הקומנדו מס' 14 1967–1968
• כנף מטוסי הקרב הטקטיים מס' 8 1968–1974
  • הטייסת למשימות מיוחדות מס' 16
• הכנף למשימות מיוחדות מס' 1, בסיס חיל האוויר האלבארט, פלורידה 1975–1993, 2006–עדיין בשימוש
  • הטייסת למשימות מיוחדות מס' 4 2006–עדיין בשימוש
  • הטייסת למשימות מיוחדות מס' 8 1975 בלבד
  • הטייסת למשימות מיוחדות מס' 16 1975–1993, 2006–2009
  • הטייסת למשימות מיוחדות מס' 19 2006–עדיין בשימוש
• הכנף למשימות מיוחדות מס' 16, בסיס חיל האוויר האלבארט, פלורידה 1993–2006
  • הטייסת למשימות מיוחדות מס' 4 1995–2006
  • הטייסת למשימות מיוחדות מס' 16
  • הטייסת למשימות מיוחדות מס' 19 1996–2006
• הטייסת למשימות מיוחדות מס' 27, בסיס חיל האוויר קנון, ניו מקסיקו
  • הטייסת למשימות מיוחדות מס' 16 2009–עדיין השימוש
  • הטייסת למשימות מיוחדות מס' 73 2008–עדיין השימוש
  • הטייסת למשימות מיוחדות מס' 551 2009–עדיין השימוש
• פיקוד המילואים של חיל האוויר ארצות הברית
  • הטייסת למשימות מיוחדות מס' 919, שדה התעופה דוכס, פלורידה 1975–1995
    • טייסת המשימות מיוחדות מס' 711
• פיקוד הלוגיסטיקה של חיל אוויר של ארצות הברית
  • כנף הניסויים מס' 6510, בסיס חיל האוויר אדוארדס, קליפורניה 1989–1992
    • טייסת הניסויים מס' 6518
• פיקוד הציוד של חיל האוויר של ארצות הברית
  • כנף הניסויים מס' 412, בסיס חיל האוויר אדוארדס 1992–עדיין בשימוש
    • טייסת הניסויים מס' 418

ראו גם

• C-130 הרקולס
• C-130J סופר הרקולס
• A-10 ת'נדרבולט

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא לוקהיד AC-130 בוויקישיתוף

• ניצן סדן, מלאך האש: כך הפך ההרקולס ממטוס תובלה לספינת תותחים מעופפת, באתר כלכליסט, 5 ביולי 2019
• עובדות על הרכב באתר של חיל האוויר האמריקאי (באנגלית)
• ההיסטוריה של המטוס (באנגלית)
• רשימת הדגמים של המטוס (באנגלית)
• המטוס באתר GlobalSecurity.org (באנגלית)
• מידע על המטוס באתר NPR.org (באנגלית)
• סרטון שמראה איך המטוס תוקף (באנגלית)
• הדאגות של ה-Gunship (באנגלית)
• מידע נוסף על המטוס (באנגלית)