AEI

AEI
	סמליל AEI
	בניין AEI ליד כיכר דו פונט בוושינגטון די.סי.
מדינה	ארצות הברית
מטה הארגון	וושינגטון די.סי.
מייסדים	Lewis H. Brown
תקופת הפעילות	1938–הווה (כ־86 שנים)
	www.aei.org

סגן הנשיא דיק צ'ייני בנאום ב-AEI, בנובמבר 2005

AEI או American Enterprise Institute for Public Policy Research הוא מכון מחקר פוליטי אמריקאי בעל השפעה, שלמרבית חוקריו דעות שמרניות ונאו-קונסרבטיביות. המכון נוסד ב-1943 ומקום מושבו בוושינגטון. תקופת נשיאותו של ג'ורג' בוש (הבן) נחשבת לתקופה בה הייתה למכון השפעה מיוחדת במינה על מדיניות החוץ האמריקאית ואחד מהחוקרים במכון, פרדריק קגן, אף נחשב לאחד הגורמים שהביאו לשינוי המדיניות האמריקאית בעיראק וכתוצאה מזה לשינוי פני מלחמת עיראק ב-2007.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה-AEI נוסד ב-1943, כמעין שלוחת המשך של התאחדות בעלי עסקים ניו יורקית בשם American Enterprise Association - AEA, שנוסדה חמש שנים קודם לכן. מטרתה של אותה התאחדות הייתה למנוע ככל האפשר התערבות ממשלתית בכלכלה וה-AEI אכן מציב כאחת ממטרותיו עד היום, קידום יזמות עסקית חופשית ותחרותית.

אחד מתומכיו הראשונים של המכון בתוך מוסדות השלטון האמריקאים היה ציר הקונגרס דאז ולימים נשיא ארצות הברית ג'רלד פורד. הנשיא פורד הפך לאחר פרישתו מהנשיאות לאחד מחוקרי המכון.

בין החוקרים שפעלו במסגרת המכון במהלך השנים מאז היווסדו ניתן למצוא את הכלכלנים מילטון פרידמן זוכה פרס נובל לכלכלה לשנת 1976, ארתור ברנס יו"ר הבנק הפדרלי האמריקאי במשך שמונה שנים בשנות השבעים, פול מקראקן יו"ר המועצה הכלכלית של ריצ'רד ניקסון, רוברט בורק, שהיה מועמדו של רונלד רייגן לבית המשפט העליון של ארצות הברית אך הובס על ידי הרוב שהיה אותה עת לאנשי המפלגה הדמוקרטית בקונגרס, ג'יימס מילר שר האוצר בממשלו של רייגן, דייוויד גרגן לימים עורך ה-U.S. News & World Report, אירווינג קריסטול הנחשב על ידי רבים לאבי הנאו-קונסרבטיזם, ג'ין קירקפטריק לימים שגרירת ארצות הברית לאו"ם בימי רייגן, מלקולם פרייזר ראש ממשלת אוסטרליה לשעבר, דניאל פטריק מויניהאן השגריר לאו"ם וסנטור, ועוד.

חוקרי המכון זכו למישרות בכירות בממשלים רפובליקניים במהלך כל השנים שלאחר מלחמת העולם השנייה והתבלטו במיוחד בממשלי ג'רלד פורד, רונלד רייגן, וג'ורג' בוש (האב). הנשיא רייגן למשל, אמר שה-AEI עמד במרכז המהפכה הרעיונית שלו. עם זאת, לשיא ההשפעה הגיע ה-AEI בממשלו של ג'ורג' בוש (הבן). בממשלו הראשון כיהנו במישרות ייעוץ וניהול בכירות למעלה מעשרים מחוקרי המכון^[1].

בינואר 2007 כתב פרדריק קגן, חוקר בכיר ב-AEI, בתמיכת אשתו קימברלי קגן ו"המכון לחקר המלחמה", דו"ח על עיראק, הנקרא "לבחור בניצחון: תוכנית להצלחה בעיראק". הדו"ח הזה נחשב לרב השפעה ביותר וככזה ששינה את כיוון פני המלחמה בעיראק במהלך 2007. הדו"ח נכתב כתגובה לדו"ח שהגיש ג'יימס בייקר שר החוץ וראש מטה הבית הלבן לשעבר, יחד עם חבר הקונגרס הדמוקרטי מאינדיאנה לי המילטון, באותו נושא, בדצמבר 2006, ואשר טען שארצות הברית איננה יכולה לנצח בעיראק בכוח הזרוע, אלא נדרשת גישה פוליטית במקום הגישה הכוחנית. דו"ח בייקר - המילטון המליץ להוציא בהדרגה את הכוחות האמריקאים בעיראק מכלל פעילות צבאית שם ולהעביר את נטל הלחימה בטרור לכוחות המקומיים. בניגוד להם המליץ דו"ח קגן דווקא להכניס עוד כוחות אמריקאים לעיראק ולהגביר את הלחימה הצבאית הישירה של האמריקאים שם.

נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש (הבן) העדיף את המלצות קגן על פני המלצות בייקר - המילטון, ובהתאם לכך תיגבר את הכוחות האמריקאים הלוחמים בעיראק בינואר-מאי 2007, במה שכונה לאחר מכן ה-"Surge". המהלך הזה נתמך על ידי הזרם הנאו-קונסרבטיבי בארצות הברית, אך נתקל מראשיתו בהתנגדות פוליטית עזה, בעיקר מהכיוון השמאלי של המפה הפוליטית האמריקאית, אך גם מהשמרנים שהיו להם כמובן כוח והשפעה רבה על הנשיא ובתוך המפלגה הרפובליקנית.

בסופו של דבר, ה-Surge שינה את פני הלחימה בטרור בעיראק לטובת ארצות הברית ואיפשר את תחילת נסיגת הכוחות האמריקאים משם^[2]^[3].

ה-AEI כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשיא המכון החל מה-1 בינואר 2009 הוא ארתור ברוקס, סופר ולשעבר פרופסור למינהל עסקים ולממשל באוניברסיטת סירקיוז. במטה המכון נמצאים כיום כ-190 חוקרים ובנוסף להם משויכים אליו עוד כמה עשרות חוקרים באוניברסיטאות שונות ברחבי ארצות הברית. למחקר שלושה כיוונים: א. מדיניות כלכלית. ב. חברה ופוליטיקה. ג. מדיניות חוץ והגנה. השפעתו על ממשלו הדמוקרטי של אובמה נמוכה ואחדים מראשי החוקרים הנאו-קונסרבטיבים עזבו אותו ועברו למכוני מחקר אחרים.

בין החוקרים כיום במסגרת המכון: לין צ'ייני אשתו של דיק צ'ייני סגן הנשיא שהיה בעצמו חוקר במכון, ניוט גינגריץ' יו"ר בית הנבחרים האמריקאי לשעבר, פול וולפוביץ' סגן שר ההגנה לשעבר, גרטרוד הימלפרב, פרדריק קגן, סמואל הנטינגטון, אירווינג קריסטול, ריצ'רד פרל, ג'ון בולטון השגריר לאו"ם לשעבר, אייאן חירסי עלי חברת הפרלמנט ההולנדי לשעבר ולוחמת פמיניסטית כנגד האסלאם הקנאי, לאון קס, ועוד.