BK virus
 BK virus
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| קבוצה: | קבוצה I (נגיפי dsDNA) |
| משפחה: | Polyomaviridae |
| סוג: | Polyomavirus |
| מין: | BK virus |
| שם מדעי | |
 Human polyomavirus 1
| |
BK virus (בקיצור: BKV) הוא נגיף השייך לסוג נגיפי Polyomavirus. הנגיף בודד לראשונה בשנת 1971, מדגימת שתן של חולה מושתל כליה, שראשי התיבות של שמו היו BK.
הנגיף חולק דמיון מולקולרי וגנטי רב לשני נגיפים נוספים במשפחה: JC virus ו-SV40.
פתוגנזה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הנגיף נפוץ במיוחד בקרב ילדים עד גיל 10. ההדבקה הראשונית נטולת תסמינים מיוחדים, ברוב המקרים, אף כי לעיתים מחולל הנגיף דלקת בדרכי הנשימה העליונות, מצב המצביע על העברתו כתרסיס באוויר.
אחרי ההדבקה הראשונית נודד הנגיף לכליות ושם הוא נותר לאורך כל החיים במצב רדום (לטנטי). אצל רוב הנשאים נותר הנגיף במצבו הרדום, אך אצל 3 אחוזים מהנשים בשליש האחרון להריונן, ואצל כמחצית ממושתלי הכליות הוא מתפרץ ועלול לגרום למחלות דלקתיות כגון נפרופתיה, העלולה לגרום לכשל כליתי.
אבחנה וטיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]
הנגיף מופרש בשתן ולכן בידוד ותירבות הנגיף בהדבקת תאי פיברובלסט, או בדיקת סרולוגיה בשיטת ELISA למציאת נוגדנים מסוג IgM ו-IgG כנגד אנטיגנים נגיפיים, הן שיטות נפוצות לזיהוי הנגיף. שיטות מקובלות אחרות הן שיטת PCR, המכוונת לאשר את נוכחות BKV על ידי זיהוי ה-DNA שלו בדם החולה; ושיטת Real Time PCR, שאף מכמתת את הנגיף ביחידת נפח מוגדרת (בדרך כלל מספר עותקי DNA למ"ל דם).
חולים בקבוצות סיכון להתפרצות הנגיף, כמו מושתלי כליה, מטופלים בהזרקה בתרופה האנטי-ויראלית סידוֹפוֹבִיר (Cidofovir). התרופה היא אנלוג מבני לנוקלאוטידים, וגורמת לעיכוב בפעילות האנזים הנגיפי DNA פולימראז, מה שמשבש את יכולת השכפול וההתרבות של הנגיף בתאי הפונדקאי.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- David O.White, Frank J. Fenner, Medical Virology fourth edition, 1994.