Boy (אלבום)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Boy
U2 Boy.png
אלבום אולפן מאת U2
יצא לאור 20 באוקטובר 1980
הוקלט יולי - ספטמבר 1980
סוגה פוסט-פאנק
שפה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
אורך 42:52
חברת תקליטים איילנד רקורדס
הפקה סטיב ליליוויט
כרונולוגיית U2
ThreeBoy
(1980)
October
(1980)
סינגלים מ-Boy
  1. "A Day Without Me"
    תאריך יציאה: 18 באוגוסט 1980
  2. "I Will Follow"
    תאריך יציאה: 24 באוקטובר 1980
עטיפה אלטרנטיבית
U2 Boy America.png
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

Boy (ילד) הוא אלבום הבכורה של להקת הרוק האירית U2. הוא הופק על ידי סטיב ליליוויט ויצא ב-20 באוקטובר 1980 בחברת התקליטים איילנד רקורדס.

במקור האלבום היה אמור להיות מופק על ידי מרטין האנט. אך בסופו של דבר הוא הוחלף בליליוויט. Boy הוקלט בין יולי לספטמבר 1980 באולפני Windmill Lane שבדבלין. ליליוויט השתמש בטכניקות הפקה חדשניות. למשל, הוא הקליט את מולן ג'וניור מתופף בזמן שהוא נמצא בחדר מדרגות. הוא הקליט גם רעשים מבקבוקים מתנפצים ומזלגות שמקישות על גלגל אופניים מסתובב.[1] חברי הלהקה הרגישו שלליליוויט יש השפעה מאד מעודדת ויצירתית עליהם, ולאחר מכן הוא הפך למפיק קבוע שלהם.

מבחינה תמטית, המילים באלבום עסקו בגיל ההתבגרות, בתמימות ובמעבר לבגרות.[2] נושאים אלו קיבלו ייצוג גם על עטיפת האלבום דרך התמונה של פניו של ילד קטן.[1]

Boy קיבל בעיקר ביקורות חיוביות. האלבום כלל את הסינגל "I Will Follow", שהיה הסינגל הראשון של U2 אשר הושמעה ברדיו האמריקאי. המיקום הגבוה ביותר שאליו הגיע האלבום במצעדי האלבומים באנגליה היה 52, ובמצעדי האלבומים בארצות הברית 63. לאחר צאת האלבום, הלהקה יצאה לסבב ההופעות הבינלאומי הראשון שלה.[3] ב-2003 האלבום נכלל ברשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים של מגזין רולינג סטון במקום 417. ב-2008 האלבום יצא במהדורה חדשה עם סאונד משודרג.

הפקה [עריכת קוד מקור | עריכה]

סטיב ליליוויט הפיק את האלבום, כמו גם את שני האלבומים הבאים של הלהקה. 

במקור המפיק של ג'וי דיוויז'ין, מרטין האנט, היה אמור להפיק את האלבום, אך היה נסער מדי לאחר התאבדותו של סולן ג'וי דיוויז'ן, איאן קרטיס. Boy הוקלט באולפני Windmill Lane שבדבלין, מיולי עד לספטמבר 1980,.[4][5] התופים הוקלטו בחדר המדרגות שליד משרד הקבלה שבאולפן בגלל רצונו של ליליוויט להשיג "את צליל הנקישות המדהים הזה".[6] הם היו חייבים לחכות עד שפקידת הקבלה תלך הביתה בערבים, מכיוון שהטלפון היה מצלצל מדי פעם ומפריע להקלטה.

כמה מהשירים באלבום, למשל "An Cat Dubh" ו-"The Ocean", נכתבו והוקלטו באולפן. רבים מהשירים נבחרו מהרפרטואר של הלהקה שכלל 40 שירים באותה התקופה, למשל "Stories for Boys", "Out of Control" ו-"Twilight". 

הגיטריסט,דה אדג', הקליט את כל השירים עם גיטרת Gibson Explorer.[7] הוא שאב השראה מהמוזיקה שהקשיב לה באותה התקופה, כמו טלוויזיה וסוזי והבנשיז.[8]

נושא[עריכת קוד מקור | עריכה]

האלבום עוסק במעבר מגיל הילדות לגיל הבגרות, עם מילים ומוזיקה שיוצרות אווירה הבוחנת את שחר המיניות ("An Cat Dubh"), הכניסה לגיל ההתבגרות ("Twilight"), תמותה ("Out of Control"), הגלות מן העבר בגלל הזמן שעובר ולא עוצר ("Into the Heart"), הפרעות נפשיות ("The Electrical Co.") ושאפתנות צעירה ("The Ocean").

 "I Will Follow" מתרכז בטראומה שחווה בונו ממותה של אמו, אשר מתה כאשר היה נער צעיר.

ישנן התייחסויות ספרותיות רבות באלבום. שם השיר "Shadows and Tall Trees" מגיע משם פרק בספרו הדיסטופי של ויליאם גולדינגבעל זבוב. בשיר "The Ocean", מוזכר הרומן של אוסקר ויילדתמונתו של דוריאן גריי.

הפצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Boy הופץ לראשונה ב-20 באוקטובר 1980. הילד אשר מופיע על העטיפה של האלבום הוא פיטר רואן, אחיו של חברו של בונו, גוגי. הוא מופיע גם על האלבומים Three, War, The Best of 1980-1990, Even Better than the Real Early Stuff, Early Demos ועוד סינגלים.

הצלם, הוגו מקגינס, ומעצב העטיפה, סטיב אווריל, חבר של הבסיסט אדם קלייטון, עבדו עם U2 על אלבומים נוספים. בהוצאה האמריקאית ובהוצאה הקנדית התמונה שונתה לזו של הלהקה מחשש שהלהקה תואשם בפדופיליה. סנדיי פורטר קיבל קרדיט כצלם של העטיפה האמריקאית. למרות זאת, התמונה של רואן הופיעה בשרוול הפנימי בהוצאה האמריקאית ובהוצאה הקנדית. ב-2008, כאשר האלבום יצא בגרסה מחודשת, העיצוב המקורי עם תמונתו של רואן הופיע על כל המהדורות שיצאו בעולם.  

ב-2008, גרסה מחודשת של האלבום יצאה, אשר כללה שירים שעובדו מחדש, יחד עם בי-סיידס ושירים נדירים. הגרסה המחודשת יצאה בשלושה פורמטים שונים.

סינגלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

"A Day Without Me" ו-I Will Follow" יצאו כסינגלים ב-18 באוגוסט וב-24 באוקטובר 1980. "I Will Follow" הגיע למקום ה-20 במצעד המיינסטרים רוק, והפך ללהיט בתחנות רדיו של קולג'ים. דבר זה יצר באז סביב אלבום הבכורה של הלהקה. לפני האלבום U2 הוציאו מיני-אלבום בשם Three ובו שלושה שירים - "Out of Control", "Stories for Boys" ו-"Boy/Girl".

קבלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההוצאה המקורית של Boy מכרה כמעט מ-200,000 עותקים. המיקום הגבוה ביותר שאליו האלבום הגיע במצעד הבילבורד 200 היה 63, אך לאחר ההצלחה של החומר המאוחר יותר של U2, האלבום נכנס מחדש למצעד לתקופה ארוכה יותר. הוא הגיע למקום 52 בבריטניה. אף על פי שהביקורות על ההופעות החיות של הלהקה טענו שההופעות היו צפויות ושבונו השתמש ב-"יותר מידי הד", ההופעות האלו עזרו להראות את הפוטנציאל של U2, ומבקרים טענו שבונו מאד כריזמטי, מלא תשוקה ומזכיר את רוד סטיוארט. Boy הוא האלבום היחיד של U2 אשר כל שיר ממנו, כולל כל בי-סייד, בוצע בהופעה חיה לפחות פעם אחת.

בבריטניה, הביקורות היו טובות. פול מורלי מה-NME שיבח את האלבום על היותו "ישר, ישיר וייחודי", בעוד שבטי פייג' מה-Sounds כינתה את U2 "משוררים הצעירים של השנה". המלודי מייקר שיבח את ה-Boy כאלבום "עשיר". לינדין ברבר כתב ש-"Boy הוא יותר מאסופה של רצועות טובות המסודרות באופן שרירותי," ושיש באלבום "תום ובלבול של הנעורים." בגרדיאן נכתב שזה הוא "אלבום בכורה חזק" אבל שהוא רק צריך "מנגינות קצת יותר חזקות כדי להיות מרשים."

ההתעסקות עם מיניות באלבום גרמה לכך שהוא התקבל בהתלהבות במועדונים להט"בים בארצות הברית זמן קצר לאחר שיצא.

האלבום דורג במקום ה-18 ברשימת האלבומים הטובים ביותר של בסקר המבקרים לשנת 1981 של Pazz & Joz מהוילג' ווייס. ב-2013, האלבום דורג במקום ה-417 ברשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים של הרולינג סטון. ב-2006, האלבום דורג במקום ה-59 ברשימת 100 אלבומי הבכורה הטובים ביותר של Uncut.

רשימת השירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל השירים נכתבו והולחנו על ידי U2. 

צד א'
מס' שם משך
1. I Will Follow 3:40
2. Twilight 4:22
3. An Cat Dubh 4:46
4. Into the Heart 3:27
5. Out of Control 4:12
צד ב'
מס' שם משך
1. Stories for Boys 3:04
2. The Ocean 1:34
3. A Day Without Me 3:12
4. Another Time, Another Place 4:31
5. The Electric Co. 4:47
6. Shadows and Tall Trees 5:13
משך כולל:
42:52

משתתפי האלבום[עריכת קוד מקור | עריכה]

U2

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 McCormick (2006), pp. 96–100
  2. ^ Jobling (2014), p. 67
  3. ^ de la Parra (2003), pp. 16–17
  4. ^ McGee (2008), p. 32
  5. ^ Green, Jim (מרץ 1982). "U2: Pluck of the Irish". Trouser Press. 
  6. ^ Savage, Mark (18 ביולי 2008). "U2's producer reveals studio secrets". BBC News. BBC. בדיקה אחרונה ב-24 בדצמבר 2016. 
  7. ^ Nolan, Tom (מאי 1982). "On the Edge of Success". U2 Magazine (3). 
  8. ^ Morley, Paul.