Caru' cu Bere

Caru' cu Bere
מידע כללי
סוג	מסעדה
כתובת	Str. Stavropoleos 5 sector 3, municipiul București
מיקום	בוקרשט
מדינה	רומניה
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1879
תאריך פתיחה רשמי	1879
סגנון אדריכלי	התחייה הגותית
קואורדינטות	44°25′56″N 26°05′53″E / 44.4321°N 26.0981°E
	http://www.carucubere.ro/en/ האתר הרשמי
	(למפת בוקרשט רגילה) Caru' cu Bere

Caru' cu Bere (בעברית: העגלה עם בירה) היא מסעדה נודעת ופאב ברחוב סטברופולוס, במרכז ההיסטורי של בוקרשט, בירת רומניה, הקיימת שם מאז 1879 ושוכנת בשני בניינים סמוכים וצמודים. המקום מוכרז אתר היסטורי ואדריכלי^[1].

המבנים כוללים מרתף, קומת קרקע, קומה ראשונה, קומה שנייה ועליית גג. בקומת הקרקע יש אולם אוכל שגובהו שבעה מטרים ושתי חנויות רחבות ידיים. אולם האוכל מעוטר בסגנון נאו-גותי עם עמודים, תבליטי תקרה, נברשות וציורים. בין הקומות יש גרם מדרגות ראשי שיש וגרמי מדרגות עשויים מעץ אלון מגולף.

מעל הכניסה לאולם המסעדה מוצב פסל של גיצה הזקן, מי שהיה הממונה על מרתף היינות, הוא מפוסל עם פנס בידו, כמו שהיה יורד למרתף להביא משם יינות משובחים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

איש בשם Ion Căbăşanu (יון קבשאנו) קנה ברחוב סטברופולוס מבנה מוזנח ופתח בו פאב בירה עבור השחקנים הגרמנים, שהופיעו בסמוך בקרקס שנבנה מקרשים. השחקנים הגרמנים היו חובבי בירה ידועים. כשנעצרה במקום עגלת האספקה עם חביות בירה, החליט הבעלים לקרוא למקום "העגלה עם הבירה" וברומנית Caru' cu Bere.

מ-1886 יש למקום בעלים חדשים, האחים ניקולאה, איגנאט וויקטור מירצ'אה (Mircea), הנכדים של המייסד (בני בנותיו) והם בונים מבנה חדש ב-1888, לפי תוכניותיו של האדריכל האוסטרי Siegfrid Kofczinsky (זיגפריד קופצ'ינסקי), תוך פירוק גמור של המבנה הישן^[2]. התוצאה הייתה מפוארת וקרול הראשון, מלך רומניה ביטא את התפעלותו בהענקת אותות כבוד לבעלים, ניקולאה מירצ'אה קיבל את כוכב רומניה וכתר רומניה.

המקום הצליח ואחד האחים נפרד ופתח במקום אחר פאב דומה וגם הוא הצליח. אח נוסף החליט לפתוח פאב במקום אחר ועשה זאת עם הוצאות כבדות, תוך לקיחת הלוואת, להן ערב האח השלישי. הפעם העסק לא הצליח והמקום פשט רגל בתקופת המשבר הכלכלי של 1929. האח השלישי, שערב להלוואות אחיו, הגיע למצוקה קשה והטיל את עצמו ארצה מגג המסעדה.

המסעדה עברה לבעלות חדשה ובימי מלחמת העולם השנייה זכתה לפופולריות רבה בקרב הקצינים הגרמנים של הורמכט. בסוף המלחמה הגיע הכיבוש של הצבא האדום וקציניו לא אהבו את הכיתובים הגרמנים, לכן צבעו אותם באדום ואת התבליטים סיידו. לאחר מותו של סטלין ב-1953 ויציאת הצבא האדום מרומניה, העדיפו הרומנים, גם הקומוניסטים, את המצב הקודם, ניקו את הצבע האדום ואת הסיוד וניסו לשפץ את המקום ככל האפשר. הלאמת המקום בשנים 1948 - 1949 הובילה לשינוי באופי המסעדה, נפסקה הגשת המאכלים לאניני הטעם ועברו לתפריט יותר עממי.

מצב זה נמשך עד 1986, כאשר תחת פיקוחו של הצייר ניקולאה גאורגה החלו עבודות שיפוצים, שהשיבו למקום את יופיו ומעמדו.

תפריט, מוזיקה וריקודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהתחלה תפריט המסעדה היה מוטה לכיוון המטבח הגרמני, אך לאחר שהמקום נרכש ונבנה על ידי האחים מירצ'אה, נטה המקום לכיוון המטבח הצרפתי עם השפעות מקומיות דוגמת, מחית אפונה יבשה, ממליגה והמנה בה המסעדה מתמחה ומתגאה, צ'ולאן (סוג של אוסובוקו) ופפנש ותוספת מיוחדת, צנון שחור.

את הארוחות מלווים משקאות, בעיקר הבירות, אך גם יינות משובחים וגולת הכותרת, יין לקרימה כריסטי.

בנוסף לאוכל, בארוחות צהריים וערב יש נגנים וזמרים ובערב גם ריקודים^[3].