דיכלורו מונואוקסיד

**דיכלורו מונואוקסיד**
שם סיסטמטי	Dichlorine monoxide
שמות נוספים	Dichlorine oxide
כתיב כימי	Cl2O
מסה מולרית	86.9054 גרם/מול
מספר CAS	7791-21-1
צפיפות	3.22 גרם/סמ"ק
מצב צבירה	גז
מסיסות	143 גרם ל-100 מ"ל, עובר הידרוליזה
ממסים	CCl4
טמפרטורת היתוך	-120.6 °C ; 152.55 K
טמפרטורת רתיחה	2.0 °C ; 275.15 K
אנתלפיית התהוות סטנדרטית	80.3 קילוג'ול למול
NFPA 704	4 OX 3 3

דיכלורו מונואוקסיד (Dichlorine monoxide) הוא תרכובת אי אורגנית שנוסחתה Cl₂O. בטמפרטורת החדר החומר הוא גז חום-צהוב המסיס הן במים והן בממסים אורגנים. מבחינה כימית Cl2O שייך למשפחת תחמוצות כלור דוגמת כלור דו-חמצני ClO₂ והוא אנהידריד של חומצה תת-כלורית. החומר הוא מחמצן חזק.

מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדומה למים המולקולה מכופפת בשל זוגות האלקטרונים הלא קושרים על אטום החמצן וחבורת הסימטריה C₂v. זווית הקשר 110.9° גדולה מזווית הקשר בחמצן בשל ההפרעה הסטרית שבין אטומי הכלור.

הכנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיטת ההכנה הראשונה בה השתמשו לייצור החומר היה תגובה של גז כלור עם תחמוצת כספית לקבלת Cl₂O וכספית כלורית

$HgO_{(s)}+Cl_{2(g)}\rightarrow HgCl_{2(s)}+Cl_{2}O_{(g)}$ דרך זו אינה בשימוש בשל המחיר והסכנה שבהרעלת כספית.

דרך בטוחה ונוחה יותר היא תגובת גז כלור עם נתרן פחמתי ומים

${\ce {2Cl_2 + 2Na_2CO_3 + H_2O -> Cl_2O +2NaHCO_3 + 2NaCl}}$

נתרן בי קרבונט שנוצר בתגובה ממשיך להגיב

${\ce {2Cl_2 + 2NaHCO_3 -> Cl_2O + H_2O + 2CO_2 +2NaCl}}$

כך שהתגובה הכוללת

${\ce {2Cl_2 + Na_2CO_3 -> ClO_2 + CO_2 + 2NaCl}}$

ניתן לבצע את התגובה ללא מים אבל דרך זו מחייבת חימום ל 150°-250°, כיוון שדיכלורו מונואוקסיד אינו יציב בטמפרטורה זו יש להוציא באופן רציף את התוצר מהמערכת למניעת פירוק תרמי.