Don't Let the Sun Go Down on Me

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
"Don't Let the Sun Go Down on Me"
עטיפת ה-B-side בו פורסם השיר לראשונה
עטיפת ה-B-side בו פורסם השיר לראשונה
עטיפת ה-B-side בו פורסם השיר לראשונה
סינגל בביצוע אלטון ג'ון
מתוך האלבום Caribou
יצא לאור 20 במאי 1974
פורמט תקליט, תקליטור, קלטת שמע
הוקלט ינואר 1974
סוגה רוק קל
שפה אנגלית
אורך 5:35
חברת תקליטים MCA Records, DJM Records, The Rocket Record Company, Phonogram Inc.
כתיבה ברני טופין עריכת הנתון בוויקינתונים
לחן אלטון ג'ון עריכת הנתון בוויקינתונים
הפקה גאס דאג'ן
כרונולוגיית סינגלים של אלטון ג'ון
"Candle in the Wind"
(1974) 		"Don't Let the Sun Go Down on Me"
(1974) 		"The Bitch Is Back"
(1974)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

"Don't Let the Sun Go Down on Me" הוא שיר שהולחן ובוצע על ידי הזמר האנגלי אלטון ג'ון למילותיו של הפזמונאי ברני טופין. השיר הוקלט לראשונה בשנת 1974 על ידי אלטון ג'ון לאלבום האולפן השמיני שלו, "Caribou". השיר יצא כסינגל מתוך האלבום והגיע למקום השני במצעד בילבורד הוט 100 ולמקום ה-16 במצעד הסינגלים הבריטי. השיר זכה לפרסום מחודש בשנת 1991 כשהוקלט כגרסה חיה בביצועם של אלטון ג'ון וג'ורג' מייקל.[1] גרסה זו הגיעה לראש מצעדי הפזמונים בממלכה המאוחדת ובארצות הברית.

רקע והצלחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר נכתב על ידי ג'ון וטופין יחד עם שאר שירי האלבום "Caribou", במהלך עשרה ימים בינואר 1974. השיר יצא לאור כסינגל ראשון מהאלבום ב-20 במאי 1974 בממלכה המאוחדת, וב-10 ביוני 1974 בארצות הברית. לאורך השיר מנגנים דל ניומן בכלי נשיפה, ריי קופר ונייג'ל אולסון בכלי הקשה, די מוריי בגיטרה בס, דייבי ג'ונסטון בגיטרה חשמלית ודייב הנטשל במלוטרון. בנוסף, שרים קולות רקע הזמרים קארל וילסון וברוס ג'ונסטון מ-The Beach Boys והזמרת טוני טניל. במקור, היו צריכים להשתתף בפזמון גם קט סטיבנס, דני היוטון, גרי בקלי, דאסטי ספרינגפילד ובריאן וילסון.[2] בגרסאות שונות של הסינגל לעיתים הוצמדו לו גם השירים "Sick City", "Song for Guy" ו-"Sorry Seems to Be the Hardest Word".

השיר הגיע למקום השני במצעד בילבורד הוט 100 ולמקום ה-16 במצעד הסינגלים הבריטי. ב-6 בספטמבר השיר קיבל מעמד זהב על ידי איגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי. בקנדה הגיע השיר לראש מצעד הפזמונים והיה שירו החמישי של ג'ון להגיע להישג זה.[3]

השיר היה מועמד בשנת 1975 לשני פרסי גראמי - פרס גראמי להקלטת השנה ופרס גראמי לשיר השנה.[4]

אלטון ג'ון הוציא שתי גרסאות נוספות לשיר במשך השנים – גרסת הופעה חיה שערך עם התזמורת הסימפונית של מלבורן ב-14 בדצמבר 1986 (גרסה זו נכללת באלבומו "Live in Australia with the Melbourne Symphony Orchestra"), וגרסה אקוסטית שהוקלטה ב-17 במאי 1990 במסגרת תוכנית הטלוויזיה MTV Unplugged.[5]

מיקומי שיא[עריכת קוד מקור | עריכה]

‏
‏‏  מצעדים ודירוגים (1974)
מדינה מצעד מיקום שיא
אוסטרליה מצעד הסינגלים האוסטרלי 13
אירלנד מצעד הסינגלים האירי 17
ארצות הברית בילבורד הוט 100 2
בריטניה מצעד הסינגלים הבריטי 16
הולנד מצעד 40 הסינגלים ההולנדיים 30
קנדה קנדה הוט 100 1

נתוני מכירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקום תארים מכירות
ארצות הברית (RIAA) זהב 1,000,000

הגרסה של אלטון ג'ון וג'ורג' מייקל[עריכת קוד מקור | עריכה]

עטיפת הסינגל

אלטון ג'ון וג'ורג' מייקל הופיעו לראשונה בביצוע השיר במופע הצדקה לייב אייד ב-1985. ב-1991 השיר נכנס לסט השירים של מייקל בסיבוב ההופעות שלו "Cover to Cover", ובמופע הסיום בארנה של ומבלי, ג'ון הגיע להופיע עמו בביצוע השיר. הקלטת ההופעה החיה, שיצאה לאור באותה השנה, הפכה להצלחה גדולה גם באירופה וגם בצפון אמריקה והייתה לגרסה המוצלחת ביותר מבחינה מסחרית של השיר. בדצמבר 1991 הסינגל הגיע למקום הראשון במצעד הסינגלים הבריטי ובפברואר 1992 הגיע למקום הראשון בבילבורד הוט 100 ובמצעד ה-Adult contemporary music של המגזין.[6] הסינגל גם היה מועמד לפרס גראמי. הוא נכלל בהמשך בשלושה מאלבומיו של ג'ון: Duets (אנ') ‏(1993), Love Songs (אנ') ‏(1995) ו־Greatest Hits 1970–2002 (אנ') ‏(2002). הכנסותיו נתרמו לעשרה ארגוני צדקה שונים לטובת ילדים בסיכון, התמודדות עם מחלת האיידס וחינוך.

הקטעים המופיעים בוידאו קליפ של הסינגל צולמו בהופעה חיה של מייקל בשיתוף ג'ון בשיקגו בפני 70,000 צופים וכן בהאנגר ששימש אותו לחזרות בברבנק שבקליפורניה. אנדי מורהאן ביים את הקליפ.[7]

יחד עם השיר, יצאו בגרסותיו השונות של הסינגל גם שירים נוספים של מייקל בהופעה חיה - "I Believe", "Last Christmas", "If I Were Your Woman", "Fantasy" ו-"Freedom! '90".

מיקומי שיא[עריכת קוד מקור | עריכה]

‏
‏‏  מצעדים ודירוגים (1911–1992)
מדינה מצעד מיקום שיא
אוסטריה Ö3 אוסטריה טופ 40‏ 2
אוסטרליה מצעד הסינגלים האוסטרלי 3
אירופה אירופה הוט 100 1
איטליה מצעד הסינגלים האיטלקי 1
אירלנד מצעד הסינגלים האירי 2
ארצות הברית בילבורד הוט 100 1
בריטניה מצעד הסינגלים הבריטי 1
גרמניה GfK – טופ 100 4
דנמרק היטליסטן 2
הולנד מצעד 40 הסינגלים ההולנדיים 1
נורווגיה VG-lista 1
ניו זילנד המצעד הניו זילנדי הרשמי 4
פולין ZPAV 11
צרפת SNEP 1
קנדה קנדה הוט 100 1
שוודיה סוורייטופליסטן 2
שווייץ המצעד השווייצרי 1

נתוני מכירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקום תארים מכירות
אוסטרליה (ARIA) זהב 35,000
צרפת (SNEP) כסף 125,000
בריטניה (BPI) כסף 200,000
ארצות הברית (RIAA) זהב 500,000

גרסאות כיסוי נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "George Michael: 20 Essential Songs". Rolling Stone. 7 January 2018.
  2. ^ Elliott, Brad (1982). Surf's Up ! The Beach Boys On Record 1961-1981. Ann Arbor, Michigan, USA: Pierian Press. p. 287.
  3. ^ "Item Display - RPM - Library and Archives Canada". Collectionscanada.gc.ca.
  4. ^ "Grammy Awards: Best Pop Vocal Performance - Male". rockonthenet.com.
  5. ^ Elton John - Don't Let The Sun Go Down On Me (MTV Unplugged 1990). סרטון ביוטיוב.
  6. ^ Whitburn, Joel (2002). Top Adult Contemporary: 1961-2001. Record Research. p. 169.
  7. ^ Garcia, Alex S. "mvdbase.com - George Michael - "Don't let the Sun go down on me"". Music Video DataBase.
  8. ^ Parker, Lyndsey (23 October 2019). "MVPs of Horror: 'The Lost Boys' star Kiefer Sutherland talks 'violent and gross' deleted scene, channeling Billy Idol, and inventing the mullet". Yahoo! Entertainment.
  9. ^ https://www.officialcharts.com/artist/26042/oleta-adams/
  10. ^ קליפ השיר ביוטיוב
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=Don%27t_Let_the_Sun_Go_Down_on_Me&oldid=38259658"