Exile in Guyville

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Exile in Guyville
אלבום אולפן מאת ליז פייר
יצא לאור 22 ביוני 1993
הוקלט 1992-93
סוגה אינדי רוק • לו-פיי
שפה אנגלית
אורך 55:51
חברת תקליטים מטדור רקורדס
הפקה ליז פייר, בראד ווד
כרונולוגיית אלבומים של ליז פייר
Girly-Sound
(1991) 		Exile in Guyville
(1993) 		Whip-Smart
(1994)
סינגלים מ-Exile in Guyville
  1. "Never Said"
    תאריך יציאה: 1993
  2. "Stratford-on-Guy"
    תאריך יציאה: 1993

Exile in Guyville הוא אלבום הבכורה של זמרת האינדי רוק האמריקאית ליז פייר. האלבום יצא ביוני 1993 לשבחי המבקרים וזכה להצלחה מסחרית, ועדיין מופיע ברשימות רבות של האלבומים הטובים ביותר. הוא גם נחשב אבן דרך במוזיקת הרוק האלטרנטיבית, ובשנת 2020 דורג במקום ה־56 ברשימת 500 האלבומים הגדולים של כל הזמנים של מגזין המוזיקה רולינג סטון. עד יולי 2010 מכר האלבום 491,000 עותקים.[1]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקיץ של 1991 כתבה פייר והקליטה שירים בקלטות שמע, שאותן הפיצה בכינוי Girly-Sound בשיקגו. החברים מסצנת המוזיקה שלהם נתנה את הקלטות העתיקו אותן והפיצו אותן הלאה, והיא פיתחה מעגל אוהדים מקומי.[2][3]

ג'ון הנדרסון, הבעלים של לייבל האינדי Feel Good All Over, שמע את הקלטות והחליט להוציא אלבום לפייר. היא עברה לגר בדירתו והתחילה וניגנה לו את שיריה. הנדרסון הביא את המפיק בראד ווד כדי לעזור לפתח את ארבעת הדמואים הקיימים לשירים שלמים. אי־הסכמות התפתחו בין פייר להנדרסון. הוא רצה שהסאונד שלה יהיה מינימליסטי ומדויק, ובהשתתפות מוזיקאים חיצוניים, ואילו פייר רצתה צליל מלא יותר, כאשר נגינתה במרכז. היא לא הסכימה לשנות את הסגנון או את החזון שלה, והנדרסון הדיר את רגליו מן האולפן. לפיכך עזבה פייר את דירתו והמשיכה לעבוד באופן בלעדי עם ווד על מה שהיה עתיד להפוך לאלבום Exile in Guyville.

כשהקלטה של Girly-Sound הגיעה לידיו של מנכ"ל מטדור רקורדס, הוא מייד התלהב ממה ששמע. למרות הכישלון של מאמציהם המשותפים קודם לכן, גילה הנדרסון לווד שמטדור מעוניינים בפייר. מטדור החתימו את פייר ב־1992, במהלך יוצא דופן, מבלי לפגוש אותה או לשמוע אותה פנים אל פנים.[4]

בזמן ההקלטות לפני החתימה על החוזה עם מטדור נטו ווד ופייר לגישה ניסיונית, כדי לראות מה הם "מגלים". אך הקשו על עבודתם חזרתה של פייר לבית הוריה בפרברים, רחוק מן האולפן, והצורך של ווד להשלים את הכנסתו בעבודת תחזוקת בניין. אך כאשר החתימה מטדור את פייר היא שכרה לעצמה דירת סטודיו קרוב לאולפן, והעבודה התקדמה.

פייר אמרה בראיונות שהאלבום שלה הוא תגובת שיר־שיר[5] לאלבום Exile on Main Street של הרולינג סטונז משנת 1972.

פייר גם לקחה על עצמה את עיצוב עטיפת האלבום, אך הרעיון המקורי שלה, קולאז' שלו קראה "אורגיית בובות ברבי בבריכה", לא התקבל על דעת הלייבל. לבסוף הופיע על העטיפה תצלום חתוך של פייר בחזה חשוף שצילם נאש קייטו.

קבלה וביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

דירוגים מקצועיים
ציוני ביקורות
מקור ציון
Allmusic [6]
Blender [7]
Chicago Sun-Times [8]
Christgau's Consumer Guide A[9]
Entertainment Weekly A[10]
Los Angeles Times [11]
פיצ'פורק 9.6/10[12]
Rolling Stone [13]
The Rolling Stone Album Guide [14]
Spin [15]

האלבום יצא ב־1993 וזכה מייד לתשבחות. הוא דורג במקום ראשון ברשימות האלבומים הטובים של השנה של מגזין המוזיקה Spin ושל וילג' וויס.[16]

Exile in Guyville זכה גם להצלחה מסחרית מתונה. הקליפ של השירים "Never Said" ו"Stratford-On-Guy" שודרו ב־MTV, ועד אביב 1994 כבר נמכר האלבום ביותר מ־200,000 עותקים, כפי עשרה מאלבומי רוק אינדי המוצלחים של התקופה, ולכן נחשב במעגלים אלו להצלחה מסחררת. בבילבורד 200 הגיע האלבום למקום 196, ההצלחה הגדולה ביותר של מטדור רקורדס עד כה. ב־1998 העניק ה־RIAA ל־Guyille מעמד של אלבום זהב, המציין מכירות של חצי מיליון עותקים.

הפמיניזם של פייר באלבום גם הכה גלים; זו הייתה תקופת השיא של רוק נשים וריוט גירל, אך המילים והמסרים שלה היו שונים, גם ברמת הבוטות וגם בזעם הגלום בהם ("אני רוצה לזיין אותך כמו כלב/לקחת אותך הביתה, לגרום לך לאהוב את זה"), להבדיל מהצהרות של אידאולוגיה והעצמה שהיו נפוצות יותר בתקופה.[17]

ההצלחה הייתה חוויה מעורבת מבחינת פייר. היא הופתעה מהגישה כלפי האלבום כחדשני; בעיניה היה זה "משהו פשוט ומובן מאליו". מה שהיא ראתה כאישי התפרש כהצהרות פוליטיות־חברתיות. לאור ההצלחה היא גם יצאה לסיבוב הופעות לקידום האלבום, מה שעורר את פחד הבמה שלה, שעימו נאלצה להתמודד.

האלבום נתן השראה לכמה חקיינים, ולעיתים קרובות ציינו מבקרים את צליל ה־lo-fi ואת הכנות הרגשית במילותיה של פייר כמעלות יוצאות דופן שלו. Guyville עדיין מופיע ברשימות מבקרים של האלבומים הטובים ביותר. המגזין Spin דירג אותו במקום ה־15 ברשימת "100 האלבומים הגדולים, 1985–2005". VH-1 מנה את Guyville כמספר 96 ברשימת האלבומים הגדולים של כל הזמנים.[18] בשנת 2003 דורג האלבום במקום מספר 328 של רשימת רולינג סטון, "500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים", וכשיצאה רשימה מעודכנת ב־2012 הוא עלה מקום אחד, ל־327.[19] ברשימה שראתה אור ב־2020 זינק האלבום למקום ה־56.[20] ב־1999 דירג פיצ'פורק את Guyville כאלבום החמישי בטיבו של שנות ה־1990.[21] עם זאת, כשיצאה רשימה מעודכנת ב־2003 ירד האלבום למקום 30.[22]

הוצאה מחודשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ 2008 חתמה פייר על חוזה הקלטות חדש עם ATO רקורדס, והודיעה שהאלבום הראשון שתוציא מכוחו יהיה מהדורה מיוחדת של Exile in Guyville לרגל 15 שנה לצאתו, אשר תכלול שלוש רצועות בונוס מן ההקלטות המקוריות לאלבום, וכן DVD על יצירתו. כשיצא ביוני אותה שנה היה האלבום זמין על תקליטור ועל תקליט, ולראשונה בפורמט דיגיטלי. רצועות הבונוס כללו את "Ant in Alaska", את "Say You" ורצועה אינסטרומנטלית ללא כותרת שבה פייר מנגנת בגיטרה (הידועה לרוב בכינוי "Standing"). הקלטה של גרסה לשיר "Wild Thing" (המבוססת על הלחן לשיר של The Troggs) הייתה צפויה להיכלל אבל הושמטה ברגע האחרון; השיר נכלל מאוחר יותר באלבום Funstyle.[23]

ה־DVD הנלווה, Guyville Redux, מספר את סיפור יצירת האלבום במקור, בתחילת שנות ה־90, בסביבת מוזיקת האינדי בשיקגו שנשלטה בידי גברים. מופיעים בו פייר וכל האנשים המעורבים בהפקת האלבום. בין המרואיינים: ג'רלד קוסלוי וכריס לומברדי ממטדור רקורדס; מפיק האינדי סטיב אלביני; איירה גלאס מתוכנית הרדיו הציבורי This American Life; ג'ון הנדרסון; בראד ווד; ג'ון קיוזאק (אשר הקים בשיקגו את קבוצת התיאטרון האוונגרדית New Crime Productions) והלהקה Urge Overkill, שחבריה היו חברים של פייר, ושם האלבום נשאב משם של אחד משיריהם.

רשימת השירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל השירים נכתבו והולחנו על ידי ליז פייר. 

מס' שם משך
1. 6′1 3:05
2. Help Me Mary 2:16
3. Glory 1:29
4. Dance of the Seven Veils 2:29
5. Never Said 3:16
6. Soap Star Joe 2:44
7. Explain It to Me 3:11
8. Canary 3:19
9. Mesmerizing 3:55
10. Fuck and Run 3:07
11. Girls! Girls! Girls! 2:20
12. Divorce Song 3:20
13. Shatter 5:28
14. Flower 2:03
15. Johnny Sunshine 3:27
16. Gunshy 3:15
17. Stratford-On-Guy 2:59
18. Strange Loop 3:57
משך כולל:
 55:51


הוצאה מחודשת, 2008
מס' שם משך
19. Ant in Alaska (previously unreleased) 5:48
20. Say You (Lynn Taitt and The Jets cover, previously unreleased) 3:25
21. Instrumental (previously unreleased) 3:29

משתתפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ליז פייר – גיטרה, פסנתר ("Canary"), זמרה, מחיאות כפיים ("Mesmerizing")
  • קייסי רייס – גיטרה ראשית ("Mesmerizing", "Divorce Song"), מצילה ("Shatter"), קולות, מחיאות כפיים ("Mesmerizing")
  • בראד ווד – גיטרה בס ותופים (various songs), אורגן ("Glory", "Mesmerizing"), סינתיסייזר, ("Explain It to Me"), כלי הקשה, תופי בונגו ("Explain It to Me"), כלי הקשה ("6′1""), מרקאס ומחיאות כפיים ("Mesmerizing"), קולות רקע ("Say You"), פידבק וזמזום ("Shatter"), "sick guitar" ("Gunshy"), גיטרה ("Say You")
  • טוני מרלוטי – ("Johnny Sunshine", "Say You"), קולות ("Say You")
  • ג'ון קייסי – מפוחית פה ("Soap Star Joe", "Divorce Song")
  • טוטי ג'קסון – קולות רקע ("Soap Star Joe")

במצעדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה מצעד מקום
1993 Billboard Heatseekers 12
1994 US Billboard 200 196

הסמכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארגון סטטוס תאריך
איגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי (RIAA) זהב 6 במאי 1998

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Ask Billboard: Kylie 'Fever'". Billboard. 2010-07-16.
  2. ^ "Liz Phair Biography". Matador Records. אורכב מ-המקור ב-2013-06-15. נבדק ב-2017-11-21.
  3. ^ Reilly, Dan (8 ספט' 2010). "Liz Phair Releasing Rare Girly-Sound Demos With 'Funstyle' LP". Spinner. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ Wild and Unwise - The Liz Phair Story
  5. ^ "He Said, She Said: How Liz Phair Took the Rolling Stones to 'Guyville'". Rolling Stone. 2010-05-21.
  6. ^ Exile in Guyville – Liz Phair, Stephen Thomas Erlewine, AllMusic
  7. ^ Shawty is a 10, Rob Sheffield, Blender, June 4, 2008
  8. ^ The Next Big Things On Local Rock Scene, Jim DeRogatis, Chicago Sun-Times, September 5, 1993
  9. ^ Christgau, Robert (2000). "Liz Phair: Exile in Guyville". Christgau's Consumer Guide: Albums of the '90s. Macmillan Publishers. ISBN 0-312-24560-2.
  10. ^ Aaron, Charles (4 ביוני 1993). "Exile in Guyville". Entertainment Weekly. {{cite journal}}: (עזרה)
  11. ^ Liz Phair 'Exile in Guyville' Matador, Lorraine Ali, Los Angeles Times, August 1, 1993
  12. ^ Dahlen, Chris (23 ביוני 2008). "Liz Phair: Exile in Guyville [15th Anniversary Edition]". Pitchfork. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ Liz Phair: Exile in Guyville, Greg Kot, Rolling Stone, June 10, 1993
  14. ^ The New Rolling Stone Album Guide, Greg Kot, Liz Phair, Simon & Schuster, 2004
  15. ^ Reissues, Andrew Hultkrans, Spin, July 2008
  16. ^ "The 1993 Pazz & Jop Critics Poll". The Village Voice. 1 במרץ 1994. {{cite news}}: (עזרה)
  17. ^ Girly Show: The Oral History of Liz Phair’s ‘Exile In Guyville’, Jessica Hopper, Spin, June 24, 2013
  18. ^ 2001 VH1 Cable Music Channel All Time Album Top 100
  19. ^ "Acclaimed Music Forums • View topic - NEW Rolling Stone Top 500 Albums of All Time". Acclaimed Music.
  20. ^ The 500 Greatest Albums of All Time, Rolling Stone, ‏22 בספטמבר 2020
  21. ^ Pitchfork's original "Best Albums of the '90s" list
  22. ^ Pitchfork's 2003 "Best Albums of the '90s" list
  23. ^ Erlewine, Stephen Thomas. ""Funstyle" overview". AllMusic. RhythmOne.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=Exile_in_Guyville&oldid=37080526"