השיר, שהסקיצה הראשונה שלו נכתב ב-1985, בעל היסטוריית פיתוח בעייתית של שנתיים, עם שכתובים וניסיונות הקלטה שהופסקו, וכן עזיבת הזמרת המקורית של השיר במהלך הפיתוח, לפני שהושלמו לבסוף באוגוסט 1987. על אף שהסינגל מעולם לא היה סינגל חג המולד בבריטניה, והיה, בשיאו, במקום השני במצעד שירי חג המולד ב-1987 (לפני גרסת הכיסוי של פט שופ בויז ל-"Always on My Mind", השיר הוכיח את עצמו כפופולרי מתמשך: הגעה ל-20 הגדולים בבריטניה ב-18 הזדמנויות נפרדות מאז יציאתו המקורית ב-1987. נכון לספטמבר 2017, נמכרו 1.2 מיליון עותקים פיזיים בבריטניה, ו-249,626 עותקים דיגיטליים, בסך כולל של 1.5 מיליון מכירות משולבות.[2] בדצמבר 2020, השיר זכה לאישור פלטינה מרובעת בבריטניה עבור 2.4 מיליון מכירות משולבות.[3]
בבריטניה, "Fairytale of New York" הוא שיר חג המולד המושמע ביותר במאה ה-21.[4] הוא מצוטט לעיתים קרובות כשיר חג המולד הטוב ביותר בכל הזמנים בסקרים שמתפרסמים בבריטניה ובאירלנד,[5][6] כולל בתוכנית הטלוויזיה הבריטית, The Nation's Favourite (אנג').[7]
על אף שקיימת הסכמה בין חברי הלהקה ש-"Fairytale of New York" נכתבה לראשונה ב-1985, מקורות השיר שנויים במחלוקת. מקגוואן התעקש שהמקור בא כתוצאה מהימור שנערך בין הלהקה למפיק של הפוגס באותה תקופה, אלביס קוסטלו, שהלהקה לא תוכל לכתוב להיט חג המולד, בעוד שמנהלם של הפוגס, פרנק מארי, מתעקש שהוא חשב על הרעיון שהלהקה צריכה לנסות לכתוב שיר חג מולד מאחר שהוא חשב שזה יהיה "מעניין".[8][9] נגן הבנג'ו של הלהקה, ג'ם פינר, הגה את המנגינה והקונספט המקורי לשיר, שהתרחש במחוז קלייר בחוף המערבי של אירלנד, כולל מלח בניו יורק שמשקיף על האוקיינוס ומעלה זיכרונות מהחזרה הביתה לאירלנד.[9] אשתו של פינר, מרסיה, לא אהבה את סיפור הימאות המקורי, והציעה לשכתב את השיר, ולהוסיף שיחה בין בני זוג בחג המולד.[10] בריאיון עיתונאי ל-NME, אמר פינר כי: "כתבתי שני שירים עם מנגינות, לאחד היה לחן טוב ומילים מחורבנות, לשני היה רעיון -ל'Fairytale' אבל הלחן היה פוקסי, נתתי את שניהם לשיין והוא נתן לה מנגינת ברודוויי, וכך זה קרה".[11]
שם השיר, המבנה המוזיקלי והנושא הלירי של שיחה בין בני זוג לא שונו עד לסוף 1985. מקגוואן תיאר, בריאיון עיתונאי ל-Melody Maker, בגיליון חג המולד מ-1985 כי:[12]
התיישבתי, פתחתי שרי, הוצאתי את הבוטנים והעמדתי פנים שזה חג המולד. שמו הדי מרושל היה 'A Fairy Tale of New York', יותר כמו 'A Pair of Brown Eyes' מאשר 'Sally MacLennane', אבל יש גם קטע של צ'יליד (אנג') באמצע שבהחלט אפשר לרקוד. כמו בלדת קאנטרי אירית, אבל כזו שאתה יכול לעשות לה ואלס נמרץ, במיוחד כשיש לך בערך שלושה מהמשקאות האלה בתוכך... אבל השיר עצמו די מדכא בסופו של דבר, הוא על כוכבי הברודוויי האיריים-אמריקאים הישנים האלו שיושבים בחג המולד ומדברים כאילו כל הדברים הולכים כשורה.
המקור באנגלית
I sat down, opened the sherry, got the peanuts out and pretended it was Christmas. It's even called 'A Fairy Tale of New York', it's quite sloppy, more like 'A Pair of Brown Eyes' than 'Sally MacLennane', but there's also a céilidh bit in the middle which you can definitely dance to. Like a country and Irish ballad, but one you can do a brisk waltz to, especially when you've got about three of these [drinks] inside you... But the song itself is quite depressing in the end, it's about these old Irish-American Broadway stars who are sitting round at Christmas talking about whether things are going okay.
מקגוואן החליט לקרוא לשיר על שם הרומן A Fairy Tale of New York (אנג') של ג'יי. פי. דונלוי (אנג') משנת 1973, שפינר קרא באותה תקופה והשאיר באולפן ההקלטות.[9][12] בריאיון עיתונאי של מקגוואן ל-Melody Maker, מקגוואן הביע חרטה על כך שהשיר לא הושלם בזמן כך שיצא בחג המולד באותה שנה, ורמז שהשיר יופיע במיני-אלבום שהפוגס היו אמורים להקליט בקרוב. בינואר 1986, הקליטה הלהקה את השיר במהלך הסשנים עם אלביס קוסטלו, שהפיק את המיני-אלבום Poguetry in Motion, כאשר נגנית הבס קייט או'ריורדן שרה את החלק הנשי של השיר.[13] קוסטלו הציע לשנות את שמו של השיר ל-"Christmas Eve in the Drunk Tank", על פי שורות הפתיחה של השיר. הלהקה התנגדה להצעתו של קוסטלו, כאשר מקגוואן ציין בפני קוסטלו כי לא סביר ששיר עם כותרת כזו יתקבל וינוגן בתחנות רדיו.[8] רוב המילים נכתבו בזמן שמקגוואן התאושש במאלמה, לאחר שנפגע מדלקת ריאות כפולה במהלך סיבוב הופעות של הפוגס בסקנדינביה בסוף 1985. מאוחר יותר הוא אמר כי: "היו הרבה הזיות ודברים אחרים, אז אני יוצא מזה עם לא מעט תמונות טובות".[8] עם זאת, למרות מספר ניסיונות להקליט אותו, הלהקה לא הייתה מרוצה מהתוצאות והשיר נגנז באופן זמני בצד, כדי שיוחזרו אליו במועד מאוחר יותר. הגיטריסט פיליפ שברון אמר מאוחר יותר כי: "זה לא ממש היה שם. היה צריך ביצוע מלא ובטוח מהלהקה, שהיה חסר לה". המפיק של הגרסה הסופית, סטיב ליליוייט, אמר כי הגרסה שהוקלטה עם השירה של או'ריורדן לא "מומשה במלואה".[9] תמציות מהגרסאות המוקדמות של השיר נמצאות במאזר התקליטורים משנת 2008, Just Look Them Straight in the Eye and Say... POGUEMAHONE!!.
במרץ 1986, הפוגס עשו סיבוב הופעות בארצות הברית בפעם הראשונה, כאשר המיקום הראשון של סיבוב ההופעות היה בניו יורק, מקום שריתק את מקגוואן, ונתן לו השראה לשכתוב השיר.[9] בין חברי הקהילה האירית-אמריקאית בעיר שראו את המופע בניו יורק והיו מאחורי הקלעים עם הלהקה לאחר ההופעה היו יוצר הסרט פיטר דאגרטי (אנג'), והשחקן מאט דילון. שניהם מאוחר יותר הופיעו בווידאו קליפ של השיר. השראה נוספת לשיר הייתה סרטו של סרג'ו לאונה, היו זמנים באמריקה, שבו מקגוואן והחבר הלהקה, ספיידר סטייסי (אנג'), היו צופים שוב ושוב באוטובוס. מלבד עיצוב הרעיונות למילים, מקגוואן כתב הקדמה איטית ומבוססת פסנתר ל-"Fairytale of New York" בהשפעת הפרטיטורה של אניו מוריקונה: המנגינה בתחילת השיר אוחדה עם המנגינה המקורית האופטימית יותר כדי ליצור את הגרסה הסופית של השיר.[8]
עם זאת, במהלך שנת 1986, הפוגס נתקלו בבעיות שונות שהביאו להפסקת הקלטת שיריהם. חברת התקליטים שלהם, סטיף רקורדס (אנג'), נקלעה לקשיים כלכליים. כמו כן, חברת התקליטים עדיין החזיקה בזכויות על הקלטות של הפוגס, ולכן היה צריך לנהל משא ומתן על עסקת הפצה עם חברת תקליטים חדשה כדי להוציא כל חומר חדש של הפוגס. מערכת היחסים ההולכת ומתדרדרת של הלהקה עם קוסטלו גרמה לעזיבתו של קוסטלו מהפקת שירי הלהקה. כמו כן, חברת הלהקה, קייט או'ריורדן, שהייתה מעורבת רומנטית עם קוסטלו, עזבה את הלהקה באוקטובר 1986.[14] מאחר שאו'ריורדן עזבה, לא היה ניתן להקליט את השיר מאחר שלא היו מוזיקאיות נשיות אחרות בלהקה.[15]
הבעיות בסטיף רקורדס (אנג') נפתרו בסופו של דבר, והפוגס נכנסו שוב לאולפן הקלטות בתחילת 1987 כדי לעבוד על אלבומם השלישי, בהפקתו של סטיב ליליוייט. דמו של השיר הוקלטה באולפני אבי רוד בלונדון במרץ 1987, כשמקגוואן שר את התפקידים הגברים והנשים כאחד. עם זאת, רק בסט השלישי של מפגשי ההקלטה באוגוסט 1987 באולפני RAK (אנג') הסמוכים הוצע לליליוייט להביא את השיר לאולפן הביתי שלו ולתת לאשתו, קירסטי מק'קול, להוסיף קולות. לאחר שמק'קול עבדה על השירה שלה בקפדנות, ליליוייט החזיר את ההקלטה לאולפן שם הפוגס התרשמו מהשירה של מק'קול והבינו שהיא תהיה הקול האידיאלי לדמות הנשית בשיר.[8][16]
מקגוואן אמר מאוחר יותר כי: "קירסטי ידעה בדיוק את המידה הנכונה לשיר של רשעות, נשיות ורומנטיקה, והיה לה אופי חזק מאוד וזה הגיע בגדול... באופרות, אם יש לך אריה כפול, מה שהאישה עושה זה באמת חשוב. הגבר משקר, האישה אומרת את האמת."[17] מקגוואן הקליט מחדש את השירה שלו לצד הקלטת תרומתה של מק'קול (הצמד מעולם לא הקליט את השיר ביחד באולפן) והשיר הושלם כהלכה עם תוספת של נבל שנוגן על ידי סיובאן שאהאן וקטע מיתרים וקרן יער. קטע המיתרים וקרן היער הוקלטו באולפני טאונהאוס (אנג'), ביום האחרון של הקלטת האלבום If I Should Fall from Grace with God, בעיבודו של פיאצ'רה טראנס (אנג') לאחר שחבר הלהקה, ג'יימס פירנלי, לעג לעיבוד על מקלדת אלקטרונית.[18]
השיר עוקב אחר מהגר אירי בערב חג המולד על החגים שחלפו בזמן שישן בתא מעצר בניו יורק. כאשר זקן שיכור שר קטע מתוך הבלדה האירית "The Rare Old Mountain Dew" (אנג'), המספר (מקגוואן) מתחיל לחלום על מאהב/ת לשעבר.[19] לשאר השיר (שעשוי להיות מונולוג פנימי) יש רצף מוזיקלי של קריאה ותגובה בין בני הזוג, אשר תקוות הנעורים שלהם נמחצות על ידי אלכוהוליזם והתמכרות לסמים, בזמן שהם מעלים זיכרונות ומתקוטטים בערב חג המולד.[15] המילים "Sinatra was swinging" ו-"cars big as bars" נותנות תחושה כי השיר ממוקם בסוף שנות ה-40,[15] אם כי הווידאו קליפ עצמו מתאר בבירור ניו יורק עכשווית משנות ה-80. על השפעת המילים, הלן בראון, מהדיילי טלגרף, כתבה כי:[19]
בטיפול פראי בטווח של מצבי רוח, מרגשני לאופורי, מסנטימנטלי לחילול, מטילטול בוץ ועד למסירה בכנות תוך ארבע דקות מפוארות - זה נראה מתאים באופן מושלם לחג המולד - זמן שמדגיש את הפער העולמי בין היש לאין. מי מאיתנו ברי המזל מבלים את היום עם חברים ומשפחות ליד מדורה נעימה עם בטן מלאה חושבים על הבודדים, חסרי הבית והרעבים. כשהדיאלוג של מק'קול ומקגוואן יורד מהאקסטזה של הנשיקה הראשונה שלהם לתוך ויכוח יותר ויותר עצבני, דבריהם מעמידים את ההתנצחות העונתית של המשפחה הממוצעת לפרספקטיבה. "You're a bum you're a punk/ You're an old slut on junk...", שורת השיר מסתיימת בהבעת אהבה ותקווה (כנגד כל הסיכויים) שכן הבטחתה של הדמות של מקגוואן לדמותה של מק'קול, רחוק מאוד מהריסת חלומותיה, אלא שמירה עליהם עם "Can't make it all alone", הוא מתחנן, "I've built my dreams around you".
המקור באנגלית
In careening wildly through a gamut of moods from maudlin to euphoric, sentimental to profane, mud-slinging to sincerely devoted in the space of four glorious minutes – it's seemed perfectly suited to Christmas – a time which highlights the disparity between the haves and have nots around the world. Those of us lucky enough to spend the day with friends and families by a cosy fire with a full stomach think of the lonely, the homeless and the hungry. As MacColl and MacGowan's dialogue descends from the ecstasy of their first kiss into an increasingly vitriolic argument their words puts the average family's seasonal bickering into perspective. "You're a bum you're a punk/ You're an old slut on junk..." The song's row ends with an expression of love and hope (against all the odds) as MacGowan's character promises MacColl's that, far from wrecking her dreams he has kept them with his own "Can't make it all alone," he pleads, "I've built my dreams around you."
בווידאו קליפ ניתן לראות את קירסטי מק'קול צועדת ברחוב 33 המערבי של מנהטן (בתמונה: הרחוב ב-2009) בנובמבר 1987.
הווידאו קליפ, שבוים על ידי פיטר דאגרטי, צולם בניו יורק בנובמבר 1987.[9] הווידאו קליפ נפתח כשמקגוואן יושב ליד פסנתר ומנגן את הפזמון הפותח של השיר. עם זאת, מאחר שמקגוואן לא היה יכול לנגן כלי בפועל, פסנתרן הלהקה, פירנלי, ניגן על הפסנתר, כאשר הוא עונד את הטבעות של מקגוואן על אבצעותיו. פירנלי אמר מאותר יותר כי החוויה הייתה "משפילה", אם כי אמר שהרעיון שמקגוואן יושב ליד הפסנתר היה רעיון טוב.[20]
חלק מהווידאו קליפ צולם בתוך תחנת משטרה אמיתית בלואר איסט סייד. בווידאו קליפ, השחקן מאט דילון מגלם שוטר שעוצר את מקגוואן ומכניס אותו לתא.[15] דילון נזכר שהוא פחד מלהשתמש בכוח עם מקווגאן, והוא עודד על ידי דאגרטי ומקגוואן. לאורך כל צילום הווידאו קליפ, מקגוואן ושאר חבר הלהקה שתו משקאות חריפים, והמשטרה דאגה מההתנהלות שלהם בתאים. דילון, שהיה מפוכח, נאלץ להתערב ולהרגיע את המשטרה.[8]
הפזמון של השיר כולל את השורה "The boys of the NYPD choir still singing 'Galway Bay'". במציאות, למשטרת העיר ניו יורק אין מקהלה, אלא להקת חמת החלילים והתופים של משטרת העיר ניו יורק (אנג'). חברי הלהקה לא הכירו את "Galway Bay", ולכן שרו שיר שכולם הכירו את המילים שלו - "Mickey Mouse March" (אנג'), מנגינת הנושא לסדרת הטלוויזיה של מועדון מיקי מאוס.[8][21] לאחר מכן, צילומי הווידאו קליפ הואטו וצולמו בחלקים קצרים כדי להסוות את העובדה שלהקת חמת החלילים והתופים של משטרת העיר ניו יורק שרו שיר אחר.[15] מורי נזכר שלהקת חמת החלילים והתופים של משטרת העיר ניו יורק שתו שתייה חריפה לפני שהגיעו, ובזמן שהם הגיעו הם היו אפילו שיכורים יותר מחברי הלהקה, וסירבו לעבוד אלא אם יספקו להם יותר משקאות אלכוהולים.[8]
זה לגמרי מתאים ששיין פטריק ליסגהט מקגוואן נולד ביום חג המולד, כי נראה שהשיר המהולל שלו Fairytale Of New York הוא כמעט קטע המוזיקה החגיגי האהוב על כולם. השיר משנת 1987 של הפוגס - שצונזר פעם על ידי ה-BBC בשל שפתו הגולמית - הוכרז כשיר חג המולד המושמע ביותר של המאה על ידי גוף רישוי המוזיקה PPL.
המקור באנגלית
It's entirely appropriate that Shane Patrick Lysaght MacGowan was born on Christmas Day because his celebrated song Fairytale Of New York seems to be just about everybody's favourite festive piece of music. The 1987 song by the Pogues – once censored by the BBC for its raw language – was announced as the most-played Christmas song of the century by music licensing body PPL.
מרטין צ'ילטון, מהדיילי טלגרף, "Fairytale Of New York is the true of Christmas", דצמבר 2015.[4]
התוכן הלירי של השיר משך תשומת לב מלכתחילה בשל השפה המופיעה בבית השני שלו, שבו דמותו של מקגואן מתייחסת לדמותה של מק'קול כ-"שרמוטה זקנה על זבל" (במקור: "an old slut on junk"), אליה מק'קול מגיבה בתימהון הכוללת את המילים "מתרומם" ו-"תַחַת" (במקור: "faggot" ו-"arse", בהתאמה). לפני הופעתו הראשוני של השיר בטופ אוף דה פופס, ה-BBC ביקש לשנות את המילה "arse" ב-"ass".[22] במהלך הופעה חיה בתוכנית בינואר 1992, השורה הוחלפה ל-"You're cheap and you're haggard". כשקייטי מלואה ביצעה את השיר, יחד עם הפוגס ב-CD:UK (אנג') בדצמבר 2015, רק המילה "arse" צונזרה.[23]
ב-18 בדצמבר 2007, BBC Radio 1 ערך את השיר, והוריד את המילים "faggot" ו-"slut" מהשיר, כדי "להימנע מעלבון". אימה של מק'קול אמרה כי האיסור "מגוחך מדי", והפוגס אמרו כי מצאו את העריכה "משעשעת". בתגובה, ה-BBC הצהיר כי: "אנחנו מנגנים גרסה ערוכה כי חלק מהקהל עלול למצוא את השיר פוגעני".[24] מספר שעות לאחר מכן, ה-BBC הפך את החלטתו.[25] תחנות רדיו אחרות של ה-BBC, כולל BBC Radio 2 השמרני יותר באופן מסורתי, המשיכו להשמיע את הגרסה המקורית לאורך כל תקופת האיסור. גם ערוץ ה-MTV האירי-בריטי ערך את השיר, אך הוריד את המילים "slut", "faggot" ו-"arse" מהשיר.
בדצמבר 2018, שני שדרנים בערוץ המוזיקה האירי, RTÉ2 (אנג'), גרמו למחלוקת באירלנד, לאחר שהסירו את המילה "faggot" מהשיר. רשות השידור האירית הודיעה כי המקרה לא יחזור על עצמו.[26] מספר ימים לאחר המקרה, כותב השיר, שיין מקגוואן, התארח ב-The Tonight Show (אנג'), ואמר כי:[27]
הדמות השתמשה במילה זו כי היא התאימה לדרך הדיבור שלה ולדמותה. היא לא אמורה להיות אדם נחמד, או אפילו אדם בריא. היא אישה מדור מסוים בתקופה מסוימת בהיסטוריה והיא שרויה על מזלה ומיואשת. הדיאלוג שלה מדויק עד למידה שאפשר היה לעשות, והיא לא נועדה לפגוע! היא פשוט אמורה להיות דמות אותנטית, כמו כל דמות אחרת בשיר או בסיפור אחר, שאיננה מלאך או אפילו הוגן ומכובד. לפעמים דמויות בשירים וסיפורים צריכות להיות מרושעות או נבזיות כדי לספר באופן יעיל את הסיפור. אם אנשים לא מבינים שניסיתי לתאר את הדמות בצורה הכי אותנטית שאפשר, אז אני לגמרי בסדר עם צנזור המילה, אבל אני לא רוצה להיכנס לוויכוח.
המקור באנגלית
The word was used by the character because it fitted with the way she would speak and with her character. She is not supposed to be a nice person, or even a wholesome person. She is a woman of a certain generation at a certain time in history and she is down on her luck and desperate. Her dialogue is as accurate as I could make it but she is not intended to offend! She is just supposed to be an authentic character and not all characters in songs and stories are angels or even decent and respectable, sometimes characters in songs and stories have to be evil or nasty to tell the story effectively. If people don't understand that I was trying to accurately portray the character as authentically as possible, then I am absolutely fine with them bleeping the word, but I don't want to get into an argument.
בדצמבר 2019, מגיש הרדיו של BBC Radio Solent, אלכס דייק, הודיע בחשבון הטוויטר שלו שהוא לא ינגן את השיר בתוכנית שלו, וכינה את השיר "שיר מגעיל מאוד" ו-"ערימה פוגענית של צ'אב בילג'". הודעה זו גררה ביקורת על האפליה המעמדית שהביא השדרן.[28] גם עיתונאים אחרים מתחו ביקורת על מילות השיר.[29][30]
בנובמבר 2020, ה-BBC הודיע שוב כי BBC Radio 1 ישמיע גרסה מצונזרת של השיר, עם הסרת המילים "faggot" ו-"slut", בעוד ש-BBC Radio 2 ינגן את המקור, ושדרני BBC Radio 6 Music יחליטו בעצמם איזו גרסה להשמיע.[31] בתגובה, המוזיקאי האוסטרלי, ניק קייב, האשים את ה-BBC ב"השחתה" של השיר, וקבע שהוא "ייגמל מערכו".[32] הפוגס, באמצעות חשבון הטוויטר שלהם, הגיב לקריאתו של שחקן הקולנוע לורנס פוקס להעלות את המקור לראש המצעדים עם ההאשטאג "#DefundTheBBC", וכן "תזדיין עם העליונות הנוראית והקטנה" (במקור: "Fuck off you little herrenvolk shite").[33]
ב-19 בנובמבר 2020, עיתונאי PinkNews, ג'וש מילטון, תיאר את הוויכוח השנתי לכאורה בשאלה האם השימוש במילה "faggot" פוגע או לא כ-"מסורת החגיגית הגרועה ביותר בבריטניה".[34]
בדצמבר 2020, גרסה אלטרנטיבית של השיר עם השורה "you're cheap and you're haggard", נכללה באלבום האוסףTikTok Christmas.[35][36]
Fairytale Of New York, שיצא במקור ב-1987, נחשב לסינגל חג המולד הגדול ביותר שמעולם לא הגיע למקום הראשון של חג המולד; עד כדי כך שהסיפור הלבבי הזה על עודף חגיגי נכנס מחדש ל-מצעד 20 סינגלי חג המולד בכל שנה בשמונה השנים האחרונות.
“
המקור באנגלית
Originally released in 1987, Fairytale Of New York is widely regarded as the greatest Christmas single never to have reached Christmas Number 1; so much so that this heartfelt tale of festive excess has re-entered the Official Christmas Singles Chart Top 20 every year for the past eight years.
השיר יצא לראשונה בבריטניה ובאירלנד בנובמבר 1987, והפך במהירות ללהיט, כאשר הגיע למקום הראשון חמישה שבועות במצעד הסינגלים האירי. ב-17 בדצמבר 1987, הפוגס ומק'קול ביצעו את השיר בתוכנית הטלוויזיה הבריטית טופ אוף דה פופס, והוא הגיע ישירות למקום השני במצעד הסינגלים הבריטי. על אף שהשיר סיים את 1987 בתור השיר ה-48 הנמכר ביותר של השנה למרות מכירות של חודש בלבד, הוא הגיע למקום השני ברשימת שירי חג המולד, אחרי גרסת הסינת'פופ של פט שופ בויז ל-"Always on My Mind".[19] על פי הדיווחים, מקגוואן אמר כי: "ניצחו אותנו שתי מלכות ומכונת תופים".[37] מאוחר יותר אמרה מק'קול שהיא לא הרגישה שהם באמת מתחרים שהגיעו מקום שני אחרי הפט שופ בויז מאחר שהם עושים סוג אחר לגמרי של מוזיקה.
השיר יצא מחדש על ידי הפוגס בבריטניה ב-1991, אשר הגיע, בשיאו, למקום ה-36 בבריטניה. לקראת חג המולד ב-2005, הפוגס הוציאו את השיר מחדש בבריטניה ובאירלנד,[38] אשר הגיע, בשיאו, למקום השלישי בבריטניה.[19] כל ההכנסות מההוצאה ב-2005 נתרמו לטובת ארגוני צדקה לחסרי בית ו-Justice for Kirsty, קמפיין לגילוי האמת מאחורי מותה של מק'קול בשנת 2000.[19] בגלל הורדות מוזיקה מרובות שנעשים בכל דצמבר מאז 2005, יחד עם דחיפה נוספת עדכנית יותר מזרימת נתונים, השיר נכנס מחדש למצעד הסינגלים הבריטי: השיר הגיע ל-20 הגדולים ב-18 פעמים, ולעשרת הגדולים ב-9 פעמים. נכון ל-6 בינואר 2022, 19 ההופעות של השיר במצעד הסינגלים הבריטי מסתכם ל-106 שבועות במצעד. לפיכך, השיר הוא השיר החמישי במצעד הטוב ביותר בכל הזמנים. בסוף 2012, הוכרז כי נמכרו מיליון עותקים של השיר בבריטני,[39] כאשר בארצות הברית הוא נמכר בהרבה פחות.[40]
פעם להקה יצאה לעשות שיר חג המולד. לא על שלג או טיולי מזחלות או דבקון או ניסים, אלא נעורים אבודים וחלומות הרוסים. שיר שבו חג המולד הוא הבעיה באותה מידה שהוא הפתרון. סוג של שיר נגד חג המולד שבסופו של דבר היה, במשך דור, שיר חג המולד. הוא אהוב כי הוא מרגיש יותר "אמיתי" מבחינה רגשית מאשר הגעגועים הביתה של חג המולד הלבן או הבוהמה השורית של חג המולד שמח לכולם, אבל הוא מכיל אלמנטים של שניהם והסיפור שהוא מספר הוא פנטזיה לא אמיתית של ניו יורק של שנות ה-40 שעלתה בלונדון של שנות ה-80.
המקור באנגלית
Once upon a time a band set out to make a Christmas song. Not about snow or sleigh rides or mistletoe or miracles, but lost youth and ruined dreams. A song in which Christmas is as much the problem as it is the solution. A kind of anti-Christmas song that ended up being, for a generation, the Christmas song. It is loved because it feels more emotionally "real" than the homesick sentimentality of White Christmas or the bullish bonhomie of Merry Xmas Everybody, but it contains elements of both and the story it tells is an unreal fantasy of 1940s New York dreamed up in 1980s London.
דוריאן לינסקי, מהגרדיאן, "Fairytale of New York: the story behind the Pogues' classic Christmas anthem", דצמבר 2012[15]
על אף שלא היה שיר חג מולד, השיר הוכרז כשיר חג המולד האהוב על האומה, בתוכנית הטלוויזיה הבריטית, The Nation's Favourite (אנג').[4] השיר הופיע בסקרים ומצעדים רבים בבריטניה:
מקום ראשון במצעד שירי חג המולד הגדול ביותר של VH1 שלוש שנים ברציפות: ב-2004,[41] ב-2005,[42] וב-2006.[43]
מקום 11 ב-100 רגעי חג המולד הגדולים של ערוץ 4 הבריטי.[44]
מקום 27 ברשימת השירים הגדולים שלעולם לא יגיעו למקום הראשון של VH1.[45]
מקום 23 ברשימת השירים בעלי הליריקה הטובה ביותר של VH1.[46]
מקום 96 ב-100 השירים הגדולים בכל הזמנים של מגזין Q.[47]
מספר 84 ברשימת 100 השירים הטובים ביותר בכל הזמנים של BBC Radio 2.[48]
מקום 204 ב-500 השירים הגדולים בכל הזמנים של NME.[49]
ב-2020, הזמר האמריקאי, ג'ון בון ג'ובי, הוציא גרסת כיסוי לשיר, כחלק מהמיני-אלבום A Jon Bon Jovi Christmas.[56] הגרסה זכתה לסיקור נרחב, ותויגה, הן על ידי המבקרים והן על ידי המעריצים, כאחד השירים הגרועים ביותר של 2020.[56][57][58][59] בציוץ של הפוגס, צייצו מחדש את ציוצו של המוזיקאי האירי, רוב סמית' (אנג'), באומרו: "שמעתי את גרסת הכיסוי של בון ג'ובי ל-Fairytale Of New York. זה הדבר הגרוע ביותר שאי פעם קרה במוזיקה, ואני כולל גם את הרצח של ג'ון לנון וגם את קריירת הסולו של בריאן מקפדן. זה יותר גרוע!" (במקור: "I have heard Bon Jovi’s cover of Fairytale Of New York. It’s the worst thing to ever happen music, and I am including both the murder of John Lennon and Brian McFadden’s solo career in there. This is worse!").[60] מפיק הסינגל המקורי, סטיב ליליוייט (אנג'), כתב כי: "הגרסה הגרועה ביותר אי פעם של השיר הזה. סליחה ג'ון... [אבל זה] מביך וחסר טעם".[56] עם זאת, על פי ציוץ של אשתו של שיין מקגוואן (אנג'), ויקטוריה מרי קלארק (אנג'), מקגוואן נהנה מגרסת הכיסוי "המעניין ובעל הנשמה".[60]
אירלנד
הממלכה המאוחדת
ניו זילנד
נורווגיה
שוודיה
סלובניה
הולנד
שווייץ
אוסטרליה
פורטוגל
אוסטריה
יפן
מידע על היצירה "Fairytale of New York" באתר מיוזיק בריינז
מידע על הקומפוזיציה "Fairytale of New York" באתר AllMusic
מידע על היצירה "Fairytale of New York" באתר Discogs
Helen Brown, The Pogues' Fairytale of New York, The Telegraph, 16 December 2009