Fin de siècle

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

Fin de siècleצרפתית: "סוף המאה" או "קץ המאה", נהגה פֶ‏ן-דְ-סְייֵקְלְ ) הוא מונח המציין, בקירוב, את התקופה שבין 1890 ל-1914, עת פרצה מלחמת העולם הראשונה, ורומז לדקדנס (שקיעה) שנתפס כתוצאה ההכרחית של תקופה משגשגת ופורייה (במקרה זה, הבל אפוק Belle Epoque).

שמה של התקופה אומץ ממחזה באותו השם מאת פרנסיס דה ז'ובנו וה' מיקאר אשר הוצג ב-17 באפריל 1888 בתיאטרון Chateau-d'Eau בפריז.

מבחינה ספרותית, את ספרות הפן דה סייקל (קץ המאה) החליף האקספרסיוניזם, בערך בשנת 1910.

אף שהמושג נטבע בצרפת ומתייחס בעיקר לתחושות שרווחו בה באותה התקופה, הוא משמש גם לתיאור המצב הכללי של הסצנה התרבותית לפני מלחמת העולם הראשונה.

את התקופה מאפיין שינוי תדיר של מצב הרוח בין אווירה של פריצת גבולות, אופוריה באשר לעתיד, חשש בלתי מוגדר מפני העתיד, רגרסיה, חישוב קיצין, מיאוס מהחיים, ולטשמרץ, היקסמות מן המוות, נהנתנות ודקדנס.

בווינה נודעה לתקופת הפן דה סייקל חשיבות מיוחדת, וההתרחשות התרבותית בכל תחומי התרבות בה בתקופה זו הייתה עשירה במיוחד.‏[1] יוצרים שיצירתם מתאפיינת, ולו בחלקה, ברוח הפן דה סייקל:

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Carl E. Schorske, Fin-De-Siècle Vienna: Politics and Culture, New York: Vintage Books, 1981 (באנגלית)
  2. ^ האופרה "רוזנקוואליר" נחשבת לפרודיה על התקופה. על יצירתו המוזיקלית ועל אישיותו כמגלמת טיפוסית של רוח 'קץ המאה' ראו פרק בספרה של ברברה טוכמן, המגדל הגאה - חיבור המוקדש לאפיונה התרבותי של התקופה כולה.