Heil Honey I'm Home!
| סוגה | קומדיית מצבים |
|---|---|
| כותבים | ג'ף אטקינסון |
| בימוי | ג'ולייט מיי |
| ארץ מקור |
 בריטניה |
| מספר עונות | 1 |
| מספר פרקים | 8 (שבעה מתוכם לא שודרו) |
| שידור | |
| רשת שידור | גלקסי |
| תקופת שידור מקורית |
30 בספטמבר 1990 – 30 בספטמבר 1990  |
| קישורים חיצוניים | |
| דף התוכנית ב-IMDb | |
  | |
Heil Honey I'm Home! היא קומדיית מצבים בריטית שעלתה לשידור ב-1990 ובוטלה אחרי פרק אחד בלבד. הסדרה עסקה באדולף היטלר ואווה בראון, החיים בשכנות עם זוג יהודים בברלין של שנת 1938[1]. הסדרה שאבה השראה מקומדיות המצבים האמריקאיות של אמצע המאה ה-20, ובתחילתה מופיעה כתובית מפוברקת על כך שמדובר בסדרה אבודה שהופקה בארצות הברית ונשכחה עם השנים. מיד עם שידורה גררה הסדרה ביקורת רבה, ואף זכתה לכינוי "קומדיית המצבים הכי חסרת טעם בכל הזמנים"[2].
עלילת הפרק היחיד ששודר[עריכת קוד מקור | עריכה]
עלילת הפרק הראשון, שבדיעבד התברר גם כפרק הסיום, מתרחשת בברלין ב-1938, בה מתגוררים אדולף היטלר ואווה בראון, בסמוך לזוג יהודי, ארני ורוזה גולדנשטיין. להיטלר ולבראון יש מעט מן המשותף עם עמיתיהם ההיסטוריים, ומתנהגים יותר כמו הבעל והאישה הסטריאוטיפיים מהסיטקומים האמריקאיים. היטלר, למשל, מופיע בסוודר גולף ועניבה - ביגוד שאפיין הרבה מהגברים שהופיעו בסיטקומים השונים. שכניהם מתוארים כדמויות נדושות באופן דומה, כאשר ארני מעיר הערות מזלזלות תכופות על חמותו ובשלב מסוים אף מבצע הצדעה רומית בלעג. ברוח זו, השחקנים זוכים למחיאות כפיים בכל פעם שהם מגיעים לסט, ובמחווה ל"לוסי אהובתי", מדברים באנגלית במבטא ניו יורקי[1].
היטלר ובראון מתכוננים לביקורו של ראש ממשלת בריטניה, נוויל צ'מברלין, בביתם. היות שהיטלר לא רוצה ששכניו יפריעו לביקור, הוא מורה לבראון לשמור את על כך בסוד אך היא לא מצליחה לעשות זאת ומספרת לרוזה גולדנשטיין. הגולדנשטיינים מגיעים לבית של היטלר ובראון, במטרה לשדך לצ'מברלין את אחייניתם רות. היטלר, שמנסה לסלק את הגולדנשטיינים מביתו, משכר אותם אך הם לא עוזבים. הפרק מסתיים כשצ'מברלין, בראון וארני גולדנשטיין רוקדים מסביב לסלון, בזמן שהיטלר מחביא את הסכם "שלום בדורנו" במקרר[3].
ביקורות וביטול הסדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחרי שידור הפרק הראשון, החלו להגיע תגובות נזעמות על הטעם הרע של התוכנית. חיים פינר, יו"ר ועד שליחי הקהילות, תקף את הסדרה ואמר כי "אנחנו מתנגדים בתוקף לטריוויאליזציה של מלחמת העולם השנייה, היטלר או השואה, וזוהי ללא ספק טריוויאליזציה. הסדרה היא חסרת טעם ופוגענית"[1]. חלק מהמבקרים טענו שהסדרה נכשלה כקומדיה, משום שחרגה בגסות מגבולות האירוניה[4].
בעקבות הביקורות הוחלט על ביטול הסדרה באופן מיידי. בשבעת הפרקים שצולמו ולא עלו לשידור, היו אמורים להשתתף גם דמותיהם של הרמן גרינג, יוסיף סטלין וריינהרד היידריך. שאר הפרקים שהוזמנו על ידי הרשת לא השלימו את צילומיהם. פרק הפיילוט לא שודר שוב בטלוויזיה, אך כיום ניתן למצוא אותו וחלקים מפרקים נוספים באתרי אינטרנט שונים. גם שנים אחרי שידורה, נחשבת הסדרה לאחת מנקודות השפל של הטלוויזיה הבריטית מאז ומעולם[5].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
"Heil Honey I'm Home!", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"Heil Honey I'm Home!", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- אורי מינץ, כשהיטלר הפך לסיטקום: סיפורה של הסדרה "הייל האני, איים הום", באתר מעריב אונליין, 18 באפריל 2020
שגיאות פרמטריות בתבנית:יוטיוב
'סוג: פרק מהפודקאסט "מה יש בזה"' אינו ערך חוקי
פרק 184 - הסיטקום של היטלר, פרק מהפודקאסט "מה יש בזה" באתר יוטיוב
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 ג'ף קיי, The Fuehrer in Britain : New Satellite Service Pins Its Hopes on ‘Dangerous’ Hitler Sitcom, באתר לוס אנג'לס טיימס, 23 באוקטובר 1990
- ^ מריאן קלבארו, Zap! A Brief History of Television, באתר גוגל ספרים
- ^ אלון גור אריה, מתחת לשפם, צוחקים על היטלר, באתר ynet, 14 באוגוסט 2016
- ^ דייוויד הוקס, Comedy: A Geographic and Historical Guide, באתר גוגל ספרים
- ^ The 100 Greatest TV Moments from Hell, באתר DVDfever.co.uk, 29 באוקטובר 2000