High-level Data Link Control

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סיווג פרוטוקולים על פי מודל ה-OSI
שכבת יישום HTTP, SMTP, FTP, RTP, IRC, SNMP, SIP, DNS, DHCP
שכבת ייצוג MIME, ASCII, Unicode, SSL
שכבת שיחה ASP, PPTP, SSH, NFS, RPC
שכבת תעבורה TCP, UDP, SCTP, DCCP
שכבת רשת IP (IPv4, IPv6), ICMP, IPX , ניתוב
שכבת קו Ethernet, Token ring, FDDI
שכבה פיזית E1, 10Base-T, RS-232, DSL, SONET

High-level Data Link Controlראשי תיבות: HDLC) הינו פרוטוקול תלוי סיביות (Bit Oriented) שפותח על ידי ארגון התקינה הבינלאומי ומגדיר שיטה לעטיפת נתונים (Data encapsulation) ברמת שכבת הקישוריות של מודל ה־OSI ומודל ה־TCP/IP.

הבדלים בין HDLC ל־SDLC[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. HDLC תומך במנגנון Checksum באורך של 32 סיביות.
  2. HDLC אינו תומך בטופולוגית LOOP או טופולוגית Hub Go ahead, אשר נתמכים על ידי SDLC.
  3. HDLC תומך ב־3 סוגי העברה, לעומת SDLC התומך בסוג אחד בלבד. סוגי התעבורה של HDLC הם:
    • NRM - סוג התעבורה הנתמך גם ב־SDLC. במצב זה, תחנות המשנה אינן יכולות לתקשר עם התחנה הראשית, אלא אם כן היא פנתה אליהם.
    • ARM - במצב זה, תחנות הקצה יכולות לשלוח נתונים לתחנה הראשית, מבלי לקבל רשות לפני כן.
    • ABM - במצב זה, עוברים נתונים בין מספר צמתים משולבים, כלומר כאלו היכולים לשמש גם כתחנה הראשית וגם כמשנית. וכל תחנה יכולה ליזום משלוח נתונים, מבלי לבקש רשות לפני כן.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]