How To Be Shy

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
How To Be Shy
How to be shy smaller.JPG
אלבום אולפן מאת שי נובלמן
יצא לאור יוני 2001
סוגה רוק
אורך 44:07
חברת תקליטים Noble Tunes
כרונולוגיית שי נובלמן
How To Be Shy
(2001)
Beautiful Life
(2005)

How To Be Shy הוא אלבום האולפן הראשון של הזמר שי נובלמן. האלבום הופק על ידי שי נובלמן ועל ידי גיטריסט להקת רוקפור, ברוך בן יצחק, במימון עצמי. מילות השירים באלבום הן באנגלית.

האלבום זכה בצאתו להד תקשורתי. יוצרו נבחר ל"זמר השנה" על ידי מספר מבקרי מוזיקה, בסיכומי אותו עשור, כמו גם ב"תגלית השנה"[1] וב"אלבום השנה".

How To Be Shy, זכה גם בהישג עולמי, כשמבקרי ה "רולינג סטון" הציבו אותו במקום השישי ברשימת אלבומי השנה העולמיים.[2]

יצירת האלבום[עריכת קוד מקור | עריכה]

את מרבית שירי האלבום כתב נובלמן כשהתגורר בלונדון בין השנים 1996 ל-2000. נובלמן היה דמות פעילה במועדוני הרטרו - סיקסטיז והמודז, וככזה הושפע מהמוזיקה שהוקלטה באנגליה בשנות השישים על כל גווניה. בשנת 1997 כשהגיע לחופשה בישראל הקליט עם חברי להקת רוקפור את שיריו Mr. Kluger (שנכתב אודות ממציא פטנטים סהרורי עמו עבד כשוליה) ו-Nightmare In An Army Camp. בלונדון, הוא הופיע עם להקה שכללה את הבסיסט האנגלי רוברט וויטמור והמתופף הישראלי רן לוי. בהופעות אלו החל לנגן שירים שעתידים להיות מוקליטים לאלבומו הראשון כגון: (Really Have To Go, Spring B# (Stevie Winwood. נובלמן סיפר כי קיבל תמיכה והשראה ממוזיקאי העבר הישראלי, ג'ראר קמינסקי, דמות מובילה בתחום להקות הקצב הישראליות בשנות השישים, שבביתו שכר חדר בתקופה ההיא.[3]

בשנת 1999 הקליטו נובלמן ולהקתו (שנקראה אז Oracle) ביחד עם המתופף האנגלי Mole שהחליף את לוי, את השירים Sad Song Happy Song ו- Lonely Boy. דיסק דמו עם ההקלטות נבחר על ידי המגזין המוזיקלי האנגלי השבועי Melody Maker כסינגל השבוע, דבר שעודד את נובלמן להקליט אלבום שלם משיריו. עוד בטרם שב ארצה הוא צילם קליפ בברלין לשירו Sad Song Happy Song, שביים פלוריאן גיפר, חברו לספסל הלימודים באוניברסיטה.

כשנובלמן שב לישראל בתחילת שנת 2000 הוא החל להופיע כשהוא מלווה עצמו עם גיטרה אקוסטית ופותח באופן קבוע את הופעותיה של להקת רוקפור. על שירי האלבום עבד עם מרבית מחברי להקה זו ובייחוד עם ברוך בן יצחק ששימש יחד עמו כמפיק המוזיקלי. אחד מהדברים המאפיינים את האלבום הוא הניגוד הבולט בין הטקסטים הפסימיים ללחנים האופטימיים. נובלמן הסביר כי זה נבע מהבדידות המסוימת בה חש בלונדון.

האלבום הושפע רבות ממוזיקת שנות השישים ובביקורות שקיבל מאוחר יותר צוינו חלק מההשראות : הביץ' בויז, פול מקרטני, סיד בארט, סקוט ווקר ולהקות פאוור פופ מהסבנטיז דוגמת: באדפינגר, רספבריז וביג סטאר.

שני סינגלים מתוכו יצאו לרדיו: Sad Song Happy Song ו-Lonely Boy, שניהם זכו להשמעות בתחנות רדיו, נכללו לתקופה קצרה ברשימות השידור של תחנת הרדיו "גלגלצ" וקיבלו יחס בעיקר בתוכניותיהם של יואב קוטנר ותוכנית "הקצה" של אייל פרידמן.

ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

How To Be Shy יצא לחנויות בחודש יוני 2001. אבי אפרתי ממקומוני ידיעות אחרונות כתב כי "נובלמן הוא הדבר הכי מאיר ומשמח שקרה בשנה האחרונה בפופ הישראלי"[4] עדי גולד כתב ב ידיעות אחרונות שנובלמן "הוא יוצר שירים מחונן ומהכותבים היחידים כאן שהצליח לפענח את סוד הקסם של השיר בן שלוש הדקות".[5] מעריב לנוער בחרו בו כ"הבטחת השנה"[6] ארי קטורזה מ-ynet )(בסיכומי השנה של אתר המוזיקה "מומה") ודנה קסלר בחרו בו כ"אלבום השנה הישראלי" והאחרונה אף הוסיפה במעריב כי הוא "תקליט פופ מושלם שמהווה הומאז' לכל אותן להקות שעשו את נובלמן למה שהוא וכי אף על פי שהאלבום נשמע משנות השישים, כמעט לגמרי אי אפשר למקם אותו בקטגוריה המגבילה של רטרו, כי אף אחד שחי בעבר אין לו כל כך הרבה חיות ואנרגיה".[7]

בסוף שנת 2001 ערך מגזין המוזיקה האמריקאי "רולינג סטון" את בחירות אלבומי השנה החולפת שלו והמבקר ריצ'י אונטרבגר נימק את הכללתו של How To Be Shy ברשימת עשרת אלבומי השנה: "מחייה פופ סיקסטיז פסיכדלי מישראל, מבלי להיות חקייני". "נובלמן הוא אחד מ25 האומנים הבינלאומיים שיכולים לכבוש את אמריקה" הוסיף בראד קני במגזין האמריקאי.[8]

רשימת השירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. No More (04:04)
  2. Lonely Boy (03:25)
  3. Power Pop Symphony(04:04)
  4. Cats (01:57)
  5. Don't Want To Say Goodnight (04:04)
  6. Sad Song Happy Song (02:56)
  7. Spring B# (Stevie Winwood) (03:20)
  8. Mr. Kluger (03:31)
  9. Fireworks Tonight (03:28)
  10. Nightmare(03:31)
  11. Really Have To Go (03:43)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דורון חלוץ, המנון לדיכאון, מעריב לנוער, 11.7.2001
  2. ^ ‫Rolling Stone, ‏Our Critics' Top Albums of 2001, באתר הרולינג סטון, 26 בדצמבר 2001‬
  3. ^ נעה ידלין, מתנה לשי, כל העיר, 20 ביולי 2001
  4. ^ אבי אפרתי, פופ קורן, עיתון תל אביב, 6.7.2001
  5. ^ עדי גולד, אין מה להתבייש, ידיעות אחרונות, 11.7.2001
  6. ^ דורון חלוץ, המנון לדיכאון, מעריב לנוער. 11.7.2001
  7. ^ דנה קסלר, מתנה לחג, עיתון מעריב, 13.7.2001
  8. ^ ‫Rolling Stone, ‏Our Critics' Top Albums of 2001, באתר הרולינג סטון, 26 בדצמבר 2001‬