It's Alright, Ma (I'm Only Bleeding)‎

"**It's Alright, Ma (I'm Only Bleeding)**"
	שיר בביצוע בוב דילן
	מתוך האלבום Bringing It All Back Home
יצא לאור	22 במרץ 1965
הוקלט	קולומביה רקורדס, ניו יורק, 15 בינואר 1965
סוגה	פולק רוק
שפה	אנגלית
אורך	7:29
חברת תקליטים	קולומביה רקורדס
כתיבה	בוב דילן
לחן	בוב דילן
הפקה	טום וילסון

It's Alright, Ma (I'm Only bleeding) הוא שיר של זמר הפולק רוק האמריקאי בוב דילן. השיר יצא בפעם הראשונה באלבום Bringing It All Back Home ב-22 במרץ 1965. השיר בוצע בידי אמנים רבים והוא אחד משיריו המצוטטים ביותר של דילן. את השורה "מי שלא עסוק בהיוולדות עסוק במוות" (אנגלית: "he's not busy being born/Is busy dying") אהבו פוליטיקאים רבים לצטט, למשל אל גור טען, שזו השורה האהובה עליו.^[1] השיר נשמע גם בפרק הסיום של סדרת הטלוויזיה "הסופרנוס".

סגנון השיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר נכתב בסגנון זרם התודעה והוא אחד השירים הבולטים ביותר של דילן בסגנון זה. השיר, שאורכו כשבע וחצי דקות, הוא רצף ארוך של בתים ללא פזמון קבוע. השיר בנוי מרצפים ארוכים של חרוזים שנותנים לשיר זרימה מאוד ייחודית. הכתיבה משתייכת לסגנון האוונגרד, והיא ניחנת במחאה האופיינית לדילן. התחושה הכללית של השיר היא מאוד מיסטית, בין השאר בזכות בית הפתיחה הכולל ליקוי חמה וליקוי ירח המתרחשים בו זמנית, כמו כן המסטיקה ממשיכה בהמשך השיר; לדוגמה, בשורה "אתה מאבד את עצמך אתה מופיע שוב" (אנגלית: "You lose yourself, you reappear").

אפשר גם לראות את דובר השיר כאדם גוסס, שמדבר עם אמו ברגעיו האחרונים. הדובר נותן דין וחשבון על כל הדברים שהוא יכול לחשוב עליהם בעולם, ולבסוף מת.

סגנון מוזיקלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר הזה הוא מהאחרונים, שהקליט דילן בסגנונו המקורי, הפולקי. טוענים, שאחרי הקלטת השיר הזה הוא הקליט רק עוד שיר אחד בסגנון ועבר להקדיש את עצמו לחלוטין למוזיקה חשמלית, אך טענה זו אינה מוכחת. השיר מופיע באלבום הראשון שבו דילן משתמש במוזיקה חשמלית, והוא דווקא מנוגן אך ורק בגיטרה קלאסית. הפתיחה מזכירה מאוד את הדיסק הראשון של בוב דילן והקטע הזה חוזר בין הבתים. השיר שבא אחרי השיר הזה באלבום הוא It's All Over Now, baby blue שהוא השיר שבו דילן נפרד ממוזיקת הקאנטרי והפולק.

טכניקות ספרותיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר גדוש בטכניקות ספרותיות, כשהבולטת ביותר ביניהן היא האוקסימורון. השיר נתפח באוקסימורון סמלי "חושך בצהריי היום" (אנגלית: "Darkness at the break of noon") וממשיך ברבים נוספים. האוקסימורון נותן את התחושה האקליפטית שפותחת את השיר, וממשיכה לאורכו. אמצעי חשוב נוסף הוא המטפורה. למשל, "מישהו שגר בכספת" או "אדם השר כשלשונו בוערת", אחת המטאפורות הייחודיות בשיר היא "כופף בעזרת הפלייר של החברה" (אנגלית: "Bent out of shape from society's pliers"). כמו כן, דילן שובר מספר מבנים לשוניים כדי לחזק את המסר שלו במשחקי מילים. דוגמה לכך היא "הכסף אינו מדבר, הוא מקלל".

טכניקה נוספת, שמבוצעת ברמה מופתית בשיר זה, היא טכניקת החריזה. כל בית בנוי מחמישה חרוזים זהים ושורה אחרונה המסתיימת בצורה שונה, כל שלושה בתים מתחרזים ביניהם בשורה הפתוחה וגם הפזמון המשתנה מתחרז באותו חרוז. נוסף לכך יש חרוזים פנימיים רבים.

המחאה בשיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיר זה נמנה עם רשימה ארוכה של שירי מחאה של דילן, והוא אחד הבולטים ביניהם. בשיר ישנה מחאה על כמעט כל נושא שאפשר לחשוב עליו, והיא מגוונת מאוד גם מבחינת סגנון, חלק מהמחאה נאמרת בצורה ישירה בעוד חלק נאמרת בצורה יותר חשאית. השיר הוא חשבון נפש של דילן על כל מה שהוא לא אוהב בעולם.

מחאה נגד מלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דילן ידוע מאוד במחאה האנטי מלחמתית שלו, ושיר זה הוא בין השאר שיר כזה. אחד הבתים הבולטים בנושא הזה הוא הבית החמישי בו נאמר (בין השאר) "Disillusioned words like bullets bark As human gods aim for their mark Made everything from toy guns that spark" השיר מוחה נגד השליטה של הגנרלים ושל הצבא על חיהם של האנשים, ועל כוחם. (בדומה לשיר Masters of war מהאלבום השני של דילן The freewheelin' ולשיר Only A Pawn In Thier Game מהאלבום השלישי של דילן The times the are a changin').

מחאה נגד הקפיטליזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

דילן מעביר בשיר ביקורת חריפה על הקפיטליזם האמריקני, דוגמה בולטת היא הבית השישי שבו מדובר על המורים, שמלמדים, שמטרת הידע היא השגת ממון (Teachers teach that knowledge waits Can lead to hundred-dollar plates). דילן מסיים את הבית בכך, שאפילו נשיא ארצות הברית לפעמים צריך לעמוד עירום; כלומר, כל הכסף שבעולם וכל העוצמה לא משנה, כיוון שאדם הוא אדם בכל אופן וכל הקפיטליסטים הם בעצם חסרי כל.

אחת השורות המוכרות ביותר בשיר היא "הכסף אינו מדבר הוא מקלל" שגם היא נמנית עם השורות הסוציאליסטיות בשיר. לשורות אלו מתווספות שורות רבות, כגון בית שלם שמדבר על מערכת הפרסום שמרמה את הקהל שלה.

מחאה כנגד מוסד הדת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשיר יש מספר רמיזות קטנות לדת ולמוסדות הדת ולמחאה כנגדם. שורה בולטת בנושא זה בשיר היא השורה "While preachers preach of evil fates" המדברת על שיטת ההפחדה של הדת, שגורמת לאדם להיות תמיד בפרנויה. מצד שני דילן גם מוחה נגד הוזלת הדת, והצורה שהצרכנות השתלטה עליה. למשל כשהוא שר "flesh-colored Christs that glow in the dark" הוא מוחה כנגד הצרכנות שבמערכת הדתית, שיוצרת פסלונים של ישו שזוהרים בחושך.

בסופו של דבר כל המחאה של דילן בקשר לדת מצטרפת לתחושה הכללית שהוא מעביר בשיר, התחושה של חוסר החשיבות, ההשתלטות של כל הדברים הרעים על הטובים, תחושת ארמגדון באופן כלשהו. הבית החמישי נגמר בכך שקל לראות מבלי להסתכל רחוק, ששום דבר אינו באמת קדוש.

צביעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דילן מותח ביקורת על כל המערכות האמריקאיות, על כך שהן צבועות ושהן מנסות לשלוט באדם הקטן דרך שקרים והבלים. ביקורת זאת קיימת בשורות כמו "false gods" שורות קצרות שמזכירות את כל הצביעות שדילן רואה. הבית העשירי מוקדש כולו לנושא זה, הוא עוסק באנשים, שכל חייהם רק מתלבשים בחליפות כדי ללכת למסיבות או למועדוני יוקרה, ובינתיים הם מעבירים ביקורת על מה שהם רוצים, והם אלה שמחליטים את מי להפוך לגיבור בעיני העם, ואז הם עוד אומרים "שאלוהים יברך אותו" (אנגלית: "god bless him"). כלומר הם מתחזים לאלוהים מרוב שהם נשלטים על ידי כוחם.

בהמשך דילן מדבר על מערכת המשפט, בהשוואות מסוימות לנוח הוא מוציא את השופטות (Old lady judges) כנביאות שקר. הוא טוען שהן דוחפות בכוח ערכים שקריים ומעליבות את האדם הפשוט, גורמות לו להיראות קטן. את הבית הזה מסיים דילן באמירה הגורפת הכול "פרופגנדה, הכול מזויף" (אנגלית: "Propaganda, all is phony").

אקזיסטנציאליזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשיר זה יש השפעה חזקה של זרם האקזיסטנציאליזם. מצד אחד הוא שר על כל הדברים הרעים שבעולם, ועל הפחד והקושי וחוסר החשיבות, אך מצד שני, כשהוא מדבר לאימו (בפזמונים) הוא עוד מנסה להחזיק את עצמו בחיים. הערות כגון "מישהו חושב שהוא באמת מצא אותך" מחזקות את התחושה האקזיסטנציליסטית. הבית התשיעי מדבר כולו על אנשים התקועים בעבודות שאינם אוהבים, מקנאים בחופשיים. אך הוא מדגיש שהם עדיין חיים. מבחינות רבות בית זה מזכיר את כתבי אלבר קמי בספרים הזר והמיתוס של סיזיפוס.

השיר נחתם באמירה : "But it's alright, Ma, it's life, and life only" כלומר "אבל זה בסדר אמא, אלו החיים, והחיים בלבד". אמירה זו כמו רוב האמירות של דילן, יכולה להתפרש לפנים רבות, אך פרשנות הגיונית מאוד לשורה היא פרשנות אקזיסטנציאליסטית, ההקטנה של חשיבותה של החיים. האמירה מקבלת פאן אקזיסטנציאליסטי רק בהקשר לכל השיר, שיר שמתאר התפייסות לעולם למרות הציניות שבו, למרות הצביעות, הקפיטליזם והמלחמות.