Khush (סרט)
 | |
| הפוסטר של הסרט Khush | |
| מבוסס על | חיי קהילת הלהט"ב בהודו בדגש על לסביות |
|---|---|
| בימוי | פרטיבה פרמאר (אנ') |
| עריכה | פרטיבה פרמאר (אנ') |
| מדינה | בריטניה |
| הקרנת בכורה |
1991  |
| שפת הסרט | אנגלית |
| סוגה |
סרט להט"בי, סרט תיעודי |
| פרסים |
|
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
Khush הוא סרט בריטי קצר באורך 26 דקות, משנת 1991[1] בבימויה של הבמאית והמפיקה, ילידת ניירובי, קניה פרטיבה פרמאר (אנ'). הסרט מציג לסביות והומואים מהודו ובחלקים אחרים של אסיה.[2] שדנים ביציאה שלהם מהארון, הקבלה שלהם וחיבוק המיניות שלהם.[3] הסרט דן גם בהומוסקסואליות בפזורה ההודית.[4]
הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסרט כולל ראיונות ויש בו קטעי ריקוד ויצירות אמנות.[2] בשפת האורדו,[1] "Khush" פירושו "הנאה, אקסטזה משולהבת, של התעלות נמשכת ומצב רוח של שמחה מוקצנת והגנה מדומיינת". המושג khush לבני קהילת הלהט"ב באשר הם. בהודו, בבריטניה, בצפון אמריקה ובדרום אסיה, מכיל את המורכבויות המבורכות של להיות מוזר וצבעוני.
זהו סרטה השביעי של פרמאר. גוונדולין אודרי פוסטר (אנ'), סופרת ובמאית סרטי נשים כתבה במילון הביקורתי הבינלאומי, ש- Khush הוא "אחד הסרטים הידועים ביותר של פרמאר שבמרכזם לסביות."
הבמאית פרמאר אמרה ש- Khush נכתב כ"דיאלוג" אודות פזורת הלהט"ב בדרום אסיה.
אי. אן קפלן (אנ'), מחברת הספר 'מחפש אחר האחר: פמיניזם, קולנוע וחברי קהילת הלהט"ב' - Looking for the Other: Feminism, Film and the Imperial Gaze, אמרה ש- Khush "מתייחס להיווצרות הכפולה של הקולוניאליזם כפטריארכית והומופובית - הומופוביה שלא נמצא לה הד בתוך התרבות ההודית עצמה".
אורך הסרט 26 דקות, הוא מציג את רעיונותיו בשיטת ראיון. שהמיוחד בו שהמרואיינים מדברים למצלמה והמראיין אינו מושמע. פרמאר אינה משתמשת בקריינות בראיונות, ולכן המרואיינים מסבירים את העניינים בעצמם.[3]
הסרט כולל ראיונות תיעודיים עם סצנות דרמטיות. בזמן שפרמאר ערכה את הסרט היא הוציאה את "ההומואים" ממנו ובמקום הגברים, היא מציגה נשים שצופות ברקדנית. היא משתמשת בשיטת "סרט בתוך סרט".
פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הסרט זכה ב"סרט התיעודי הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים והווידאו ב-1991 בסן פרנסיסקו.
- הפרס הציבורי "של פסטיבל סרטי הנשים הבינלאומי בשנת 1991 במדריד.
- בפרס" הסרט הזר הטוב ביותר "בשנת 1992 בפסטיבל סרטי הנשים ב-Creteil שבפריז, ופרסים אחרים.[3]
- הסרט הוצג בפסטיבל הקולנוע הגאה ולסביות בתיאטרון דובי.[2]
- הוא שודר בערוץ הרביעי בבריטניה והיה אחד הסרטים הראשונים בנושא הלהט"ב שעשה זאת.[5]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Farr, Daniel and Jennifer Gauthier. "Screening Queer India" in Pratibha Parmar's Khush (Chapter 12). In: Pullen, Christopher. LGBT Transnational Identity and the Media. Palgrave Macmillan. 29 February 2012. ISBN 0230353517, 9780230353510. Start: p. 197.
- Renninger, Bryce J. "Documenting the Queer Indian: The Question of Queer Identification in Khush and Happy Hookers" (Chapter 11). In: Pullen, Christopher. LGBT Transnational Identity and the Media. Palgrave Macmillan. 29 February 2012. ISBN 0230353517, 9780230353510.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Farr and Gauthier, p. 197.
- ^ 1 2 3 Baumgarten, Marjorie. "Two by Pratibha Parmar: A Place of Rage, Khush" (Archive). Austin Chronicle. Friday 21 February 1992. Retrieved on 28 August 2015.
- ^ 1 2 3 Farr and Gauthier, p. 198.
- ^ Bravmann, Scott. Queer Fictions of the Past: History, Culture, and Difference. Cambridge University Press, 9 October 1997. ISBN 0521599075, 9780521599078. p. 110.
- ^ Farr and Gauthier, p. 197-198.