L-39 אלבטרוס

**אארו L-39 אלבטרוס**
**Aero L-39 Albatros**
	מטוס L-39ZA של חיל האוויר הצ'כי בטיסה
	מטוס L-39ZA של חיל האוויר הצ'כי בטיסה
מאפיינים כלליים
סוג	מטוס אימון
ארץ ייצור	צ'כוסלובקיה
יצרן	אארו וודוכודי
טיסת בכורה	4 בנובמבר 1968
תקופת שירות	28 במרץ 1972 – הווה (52 שנים)
צוות	2 – מדריך וחניך
יחידות שיוצרו	2,900
משתמש ראשי	חיל האוויר הסובייטי; חיל האוויר הצ'כוסלובקי;
אורך	12.13 מטר
גובה	4.77 מטר
מוטת כנפיים	9.46 מטר
שטח כנפיים	18.8 מטר רבוע
משקל ריק	3,455 קילוגרם
משקל המראה מרבי	4,700 קילוגרם
מהירות מרבית	750 קילומטר בשעה (400 קשר) ב-5,000 מטר (16,400 רגל)
קצב נסיקה	21 מטר/שנייה (4,100 רגל/דקה)
טווח טיסה מרבי	(בכיוון אחד) 1,100 קילומטר (עם דלק פנימי בלבד) 1,750 קילומטר (עם מכלים נתיקים)
שהות באוויר	שעתיים וחצי (דלק פנימי בלבד) שלוש שעות ו-50 דקות (עם מכלים נתיקים)
סייג רום	11,000 מטר (36,000 רגל)
מטען ייעודי	עד 284 קילוגרם חימוש בארבע תחנות חיצוניות בכנפיים.
	איוואצ'נקו AI-25 המפיק 16.87 קילו-ניוטון (3,790 ליברות דחף)
תרשים

אארו L-39 אלבטרוס (בצ'כית: Aero L-39 Albatros) הוא מטוס אימון סילוני תת-קולי מתוצרת חברת אארו וודוכודי שבצ'כוסלובקיה בזמנו. המטוס שימש לאימון ראשוני ומתקדם ואף שימש כמטוס תקיפה קל. למרות שהמטוס יוצר ושירת בברית ורשה, הוא מעולם לא קיבל קוד דיווח נאט"ו.

זהו מטוס האימון הסילוני הנפוץ בעולם, עם 2,900 מטוסי L-39 ששירתו בלמעלה מ-30 חילות אוויר שונים.

המטוס היווה בסיס לפיתוח מספר מטוסים ביניהם ה-L-59 סופר אלבטרוס וה-L-159 ALCA. כמו כן דגם מתקדם של המטוס המכונה L-39NG נמצא ביצור החל מ-2015.

פיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1964 פותח מכרז שקרא לפיתוח מטוס אימון סילוני להחלפת מטוסי האירו L-29 דלפין המתיישנים וכונה C-39 (ה-C לקוחה מהמילה הצ'כית Cvičný – אימון). ב-4 בנובמבר 1969 מטוס האב-טיפוס הראשון ביצע את טיסת הבכורה שלו. בשנת 1971 החל הייצור הסדרתי למטוס שכונה L-39C. במהלך שנת 1972 המטוס הוכר על ידי מרבית המדינות החברות בברית ורשה כמטוס האימון המועדף עליהם ולכן החלו הזמנות גדולות למטוסים אלו. בשנת 1974 ראשון מטוסי ה-L-39 נכנס לשירות בחיל האוויר הצ'כוסלובקי.

לאחר כניסתו לשירות של המטוס פותחו לו גם תתי-דגמים נוספים. L-39V (המריא לראשונה ב-1972) היה מטוס גורר מטרה ייעודי. L-39ZO (המריא לראשונה ב-1975) היה מטוס אימון ותקיפה קל שכלל כנפיים וכני נסע מחוזקים וארבע תחנות חימוש מתחת לכנפיים. ה-L-39ZA (המריא לראשונה בשנת 1977) ושימש כמטוס תקיפה קל עם תותח GSh-23 בגחון המטוס, בנוסף על ארבעת התחנות מתחת לכנפיים.

במהלך שנות ה-80 מכירת המטוס היוותה נדבח משמעותי מהיצוא הצבאי הצ'כי. לאחר התפרקות ברית המועצות, חברת אירו החלה לחפש שותפים בינלאומיים לפיתוח חבילות אוויוניקה מתקדמות לדגמים מתקדמים שהיא תכננה לפתח. באותו הזמן חברת אירו יצרה שותפות עם חברת אלביט מערכות הישראלית שביצעה מספר שדרוגים אוויוניים בישראל טרם מסירת המטוסים לתאילנד.

עם זאת, מכירת המטוסים הצטמצמה משמעותית, עקב התפצלות השוק המזרח אירופאי. זאת בשילוב קשיים כלכליים גרם לסגירת פס הייצור למטוסי L-39 בשנת 1996.

באותו שלב חברת אירו הציעה לפתח את ה-L-159 ALCA כשדרוג למטוסים הקיימים. במקור החברה התכוונה לפתח את המטוס בשותפות עם חברת אלביט, אבל משרד ההגנה הצ'כי בחר בחברת רוקוול קולינס למטרה זאת. המטוס הביא הצלחה מועטה בלבד ולכך ב-2014 אירו הכריזה כי היא מפתחת דגם מתקדם של ה-L39, ה-L-39NG המיועד להתחרות עם האלנייה איירמאקי M-346 והבריטיש איירוספייס הוק. טיסת הבכורה של ה-L-39NG התבצעה בדצמבר 2018 והמטוס הסדרתי הראשון היה צפוי לטוס בסוף שנת 2022.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה-L-39 הוא מטוס סילון דו-מושבי הכולל מבנה אלומיניום אחוד למחיצה בעל כנפיים ישרות ושפידיות בהתקנת גחון עם מכלי דלק בקצה הכנף בנפח 100 ליטר. תכן המטוס הוא פשטני למדי ונועד להיות סלחני לשגיאות טייס במהלך כל שלבי הטיסה. רכיבי האוויוניקה של המטוס תוכננו להיות פשוטים ועמידים ככל הניתן, אבל עדיין הקנו למטוס יכולת טיסה בתנאי ראות ובתנאי מכשירים. כמו כן כני הנסע של המטוס נועדו להיות קשיחים ועמידים יחסית למשקל המטוס ואפשרו למטוס לפעול ממסלולים ארעיים וקצרים יחסית.

מבנה המטוס חולק לשלושה חלקים עיקריים – מבנה קדמי, מבנה מרכזי, ומבנה אחורי.

המבנה הקדמי כלל את אף המטוס, כן הנסע הקדמי, ותאי האוויוניקה. המבנה המרכזי כולל את תאי הטייסים המדוחסים, את תאי הדלק הפנימיים בנפח של 1,100 ליטר, כונסי האוויר של המנוע, ואת תושבת המנוע. את המבנה האחורי שהיווה את עיקר בית המנוע ניתן היה לנתק לטובת גישה לרכיבי המנוע. כמו כן המבנה האחורי כלל את מייצבי הגובה והכיוון.

היסטוריית שירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבחזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מלחמת אבחזיה, כוחות אבחזים בדלנים קיבלו לידם מספר מטוסי L-39 מרוסיה וצ'צ'ניה שהשתתפו במשימות נגד הכוחות הגיאורגים. במהלך שנת 1993 אבדו שני מטוסים כאשר אחד הופל בתקרית ירי דו-צדדי עם סוללת נ"מ רוסית, והשני הופל על ידי ירי של כוחות גיאורגים קרקעיים.

במהלך ההסלמה שהובילה למלחמת גאורגיה-רוסיה בשנת 2008 הופלו מספר כטמ"מים גאורגים. בתקרית אחת נטען שמטוס L-39 אבחזי הפיל מטוס הרמס 450 גאורגי, אבל תצלומים מהימנים הוכיחו שהמטוס הבלתי מאויש הופל על ידי מטוס מיג-29 רוסי.

אפגניסטן[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטליבאן הצליח להניח את ידיו על מטוסי L-39C שנשארו מהרפובליקה האפגנית הדמוקרטית, ועם סיוע של צוותים וטייסים מחו"ל הצליחו להביאם למבצעיות ואלו השתתפו במלחמת האזרחים האפגנית נגד כוחות הברית הצפונית. ב-2001 לקראת הפלישה האמריקאית לאפגניסטן, הוערך שרק שני מטוסי L-39 היו מבצעיים. לאחר הפלישה לאפגניסטן מספר מטוסי L-39 הוספו לחיל האוויר האפגני.

אזרבייג'ן[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר רב של מטוסי L-39 ו-L-29 שימשו בצורה נרחבת את הכוחות האזרים במלחמת נגורנו-קרבאך הראשונה בשנות ה-80 וה-90. מספר מהמטוסים הללו הופלו, על פי דיווחים. בספטמבר 2015 ניסתה למכור כמות גדולה של מטוסי L-39 לאזרבייג'ן שבתקופה זאת מצבתה של מטוסי L-39 השמישים לטיסה עמד על 24.

צ'צ'ניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרפובליקה של צ'צ'ניה בשנת 1992 מצאה את עצמה בבעלות של עשרות מטוסי L-39 ונוספים אחרים שנותרו בבסיסים בחנקלה ו-קלינובסקיה. מרבית המטוסים הללו ננטשו, לא תוחזקו ולא היו במצב שמיש לטיסה, אבל בתקופת הלחימה בין הלאומנים והפרו-רוסים באוגוסט–נובמבר 1994 מספר מטוסי L-39 טסו במשימות תקיפה וסיור על כוחותיו של ג'וחר דודייב. על פי דיווחים מטוס אחד הופל במהלך פעילות זאת.

לקראת תחילת מלחמת צ'צ'ניה הראשונה מטוסי ה-L-39 וכל שאר המטוסים במדינה הופצצו על ידי מטוסי Su-25 רוסים מחשש שאלה יוכלו להוות מטרד במהלך הפלישה הרוסית. כמו כן היה חשש שהכוחות האיסלמיסטים ישתמשו במטוסים בתקיפות קמיקזה על מפעלי הכוח הגרעיניים ברוסיה.

עיראק[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיראק הייתה ללקוח הייצוא הראשון מחוץ לגבולות ברית ורשה. באמצע שנות ה-70, חיל האוויר העיראקי כלל מספר משמעותי של מטוסים אלו, ומרבית מתוכנית האימון וההכשרה עברו למטוס זה. במהלך הפלישה האמריקאית לעיראק ב-2003, מטוסי L-39 שעל פי דיווחים הותאמו לנשיאת חימוש, הופצצו בבסיס תיכרית.

לוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוב רכשה 180 מטוסי L-39ZO בשנת 1978 ויחד עם הסוקו G-2 גאלב היוו את עיקר מסלול ההכשרה בחיל האוויר הלובי. המטוסים השתתפו בסכסוך לוב-צ'אד ופרסו לבסיס אוואדי דאום. בשנת 1987 הבסיס נכבש על ידי כוחות צ'אדים ונתפסו 11 מטוס L-39 ומספר מערכות נ"מ. מאוחר יותר התגלה שארבעה מהם הופלו או נהרסו.

בשנת 1983 בברזיל נתפסה מכולה שכללה מטוס L-39 (הראשון מתוך 17) שיעוד לניקרגואה כסיוע למלחמתה במחתרת שנתמכה על ידי ארצות הברית. לבסוף המטוס הוחזר ללוב. במהלך שנות ה-90 וה-2000, לוב מצאה את עצמה במחסור חמור בחלפים למטוסי L-39 שלה בגלל האמברגו שהוטל עליה עקב החלטה מספר 748 של מועצת הביטחון של הא"ם . על פי דיווחים בשנת 2001 הלובים יכלו להחזיק רק במחצית ממטוסי ה-L-39 שלהם במצב שמיש.

רוסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי התפרקות ברית המועצות וביסוסו של חיל האוויר הרוסי בשנת 1991, החיל מצא את עצמו מחזיק במאות מטוסי L-39 שלא נדרשו יותר לצורכי החיל. על פי דיווחים בשנת 2005 רוסיה חיפשה למכור 800 מטוסים שקיבלו אחזקה בסיסית אחת לחודש עד שהוחלט על גורלם. כמו כן ה-L-39 מיועד להיות מוחלף בכל תפקידיו על ידי מטוסי יאק-130.

אוקראינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-24 בפברואר 2022, בשעות הראשונות לפלישה הרוסית לאוקראינה, מטוס L-39 אוקראיני מבריגדת התעופה הטקטית ה-39 הופל בסמוך לחמלניצקי. טייס המטוס קיבל את עיטור כוכב הזהב לאחר מותו כארבעה חודשים מאוחר יותר.

סוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיל האוויר הסורי מחזיק במספר משמעותי של מטוסי L-39ZA. נטען כי המטוס היה לכלי טיס כנף קבועה הראשון שהשתתף בלחימה נגד הכוחות המורדים החל מקרב על חלב. המטוס שימש במשימות לחימה נגד המורדים ובמשימות נגד חבלה, ומספר מהם הופלו מאש מהקרקע.

בשנת 2013 כוחות מורדים השתלטו על בסיס אל-ג'ארה עם מספר מטוסי L-39 שמישים וציוד התמיכה בהם. מאוחר יותר נטען כי הכוחות המורדים הצליחו להטיס שני מטוסי L-39. בשנת 2014 ממשלת סוריה טענה כי שני מטוסי L-39 שמישים של המורדים הושמדו על ידם. בתקופה זאת, על פי דיווחים, המטוס הפך לפלטפורמת התקיפה המועדפת על ידי חיל האוויר הסורי בגלל מהירותו הנמוכה יותר וזריזותו הגבוהה יחסית למטוסי הקרב האחרים בידי הסורים.

בדצמבר 2017 מטוס L-39 סורי הופל בקרבת שדה התעופה חמה. במרץ 2020 מטוס L-39 סורי הופל על ידי מטוס F-16 טורקי בסמוך לאידליב. שני הצדדים אישרו את הדיווח הזה.

שירות אזרחי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר התפרקות ברית המועצות, ונפילת מסך הברזל, מאות מטוסי L-39 מצאו את עצמם מוצעים למכירה במחירים של בין 200,000 ל-300,000 דולר, ועל כן היו ברי השגה להרבה לקוחות שזה היה מטוס האימון הצבאי עתיר ביצועים היחיד הזמין להם. המטוסים היו לכה פופולריים עד כי נוצרה בשבילם דיוויזיה ייעודית במרוצי האוויר ברינו. החל משנת 2005 חברת אירו גם החלה להציע שירותי אחזקה, ביקורת, והסבה לתצורה אזרחית של מטוסי L-39 צבאיים. ואף מציעים חבילות אחזקה להארכת חיים, חלפים, צביעה, אימון צוותי אוויר וקרקע למפעילים אזרחיים.

בשנת 2012 בארצות הברית היו רשומים 255 מטוסי L-39, ו-4 מטוסים בקנדה. המטוס היה לפופולרי גם כמטוס לצוותים אווירובטיים פרטיים כגון ברייטלינג, פטריוטס ו-בלק דיימונדס.

דגמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

L39X-01 – X-07 – חמישה מטוסי אב-טיפוס ושני מטוסי ניסוי סטטי קרקעי.

L-39C ‏(C לקוחה מ- Cvičný – אימון) – הדגם הסדרתי הבסיסי. במקור נקרא פשוט L-39, אבל ה-C הוסף לאחר שיוצרו דגמים נוספים למטוס. כ-2,260 מטוסים מדגם זה יוצרו.

L-39CM (CM לקוחה מ- Cvičná modernizovaná – אימון משודרג) – דגם משודרג בשביל הצבא הסלובקי.

L-39M1 – דגם אוקראיני משודרג מקומית הכולל מנוע AI-25TLSh. ההשבחה עד שנת 2014 בוצעה רק לשישה מטוסים.

L-39V (V לקוחה מ- Vlečná – גורר) – דגם המותאם לגרירת מטרה לניסוי ואימון. התא האחורי של המטוס הוסב לשאת גלגלת כבל גרירה באורך 1,700 מטר. סך הכל אב-טיפוס ושמונה מטוסים סדרתיים של דגם זה יוצרו.

L-39ZO (Z לקוחה מ- Zbraně – חימוש) – דגם חמוש מוקדם שכלל שתי נקודות תלייה פנימיות עד משקל 500 קילוגרם, ושתי נקודות תלייה חיצוניות עד משקל 250 קילוגרם. משקל החימוש הכולל שניתן היה לשאת היה 1,150 קילוגרם. 337 מטוסים מדגם זה יוצרו.

L-39ZA – שדרוג משמעותי לדגם ZO שכלל כני נסע מחזקים, יכולת נשיאת חימוש משופרת (1,290 קילוגרם) והכנה לתותח דו-כני בקוטר 23 מילימטר מדגם GSh-23L המותקן על גבי פוד תצורתי מתחת לתא הטייס ובעל מחסנית של 150 פגזים. הפיילונים החיצוניים של הכנפיים כללו גם יכולת נשיאה של טילי אוויר אוויר מדגם K-13 ו-R-60. סך הכל 208 מטוסים מדגם זה נמסרו לשירות.

L-39ZAM – דגם ZA סלובקי משודרג.

L-39ZA/ART – דגם ZA משודרג עם חליפת אוויוניקה מבית אלביט מערכות לטובת חיל האוויר התאילנדי.

מטוסים המבוססים על ה-L-39[עריכת קוד מקור | עריכה]

L-39MS/L-59 – דגם משודרג משמעותית שכלל מבנה ממרכזי מוארך, מבנה אף מוארך, תא טייס מתקדם, מנוע מדגם לוטרב DV-2 עם דחף של 21. קילוניוטון (4,850 ליברות-כוח), כל אלה אפשרו למטוס לפעול במהירויות ומשקלים גבוהים יותר.

L-139 אלבטרוס 2000 – מטוס משודרג עם מנוע גארט TFE731-4-1T. לדגם זה יוצר מטוס אב-טיפוס בודד.

L-159 – שדרוג נוסף עם אוויוניקה מערבית ומנוע האניוול/ITEC ‏F-124.

L-39NG – דגם משודרג שכלל מנוע וויליאמס FJ44, מערכת דלק ואוויוניקה משודרגים.

F/A-259 סטרייקר – דגם בתהליך פיתוח המבוסס על ה-L-139 ומפותח בשותפות עם התעשייה האווירית לישראל.

סקיילידר UL-39 אלבי – דגם מטוס מוקטן (אולטרה לייט) עם מבנה מסיבי פחמן ומנוע בוכנה המניע מניפה בתוך תעלה.