Lex specialis

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

Lex specialis (דין מיוחד דוחה דין כללי) היא דוקטרינה משפטית הנוגעת לפרשנות חוקים, החלה הן בדין הבינלאומי והן בדין המקומי. הדוקטרינה קובעת שאם יש שני חוקים הנוגעים לאותו מצב משפטי, כשאחד הוא חוק כללי, ואחד הוא חוק ספציפי יותר, החוק הספציפי גובר על החוק הכללי.[1] המצב מתעורר בדרך כלל בהתנגשות בין חוק מוקדם יותר, העוסק במקרה ספציפי, כשלאחר מכן נחקק חוק כללי יותר, הסותר את החוק הספציפי. הדוקטרינה חלה גם במקרה שבו נחקק חוק הכולל גם הוראות כלליות וגם הוראות ספציפיות: הסעיף הספציפי יגבר על ההוראות הכלליות של אותו החוק.

שמה של הדוקטרינה מגיע מהאמירה המשפטית הלטינית: Lex specialis derogat legi generali.

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל אין דבר חקיקה המגדיר את תחולת הדוקטרינה. עם זאת, במספר פסקי דין של בית המשפט העליון נעשה שימוש בדוקטרינה על מנת לבצע פרשנות לדברי חקיקה. הדוקטרינה נקראה "עיקרון היסוד לפיו הוראה ספציפית גוברת על הוראה כללית".[2]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ International Principle of law Trans-Lex.org
  2. ^ ע"א 7793/19 מדינת ישראל - רשות הפיתוח נ' עזבון המנוח סאלם עקל ז"ל (נבו 08.05.2022)
US Department of Justice Scales Of Justice.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא חוק ומשפט. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.