London Review of Books

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

London Review of Books (בקיצור: LRB) הוא כתב עת בריטי של מסות ספרותיות המתפרסם מדי שבועיים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

LRB נוסד ב-1979 [1] כשפרסומו של The Times Literary Supplement הופסק עקב סגירתו של הטיימס למשך שנה. [2]

העורכים המייסדים הם קרל מילר, פרופסור לאנגלית מהקולג' האוניברסיטאי של לונדון; מארי-קיי וילמר, לשעבר עורכת ב-The Times Literary Supplement; וסוזנה קלאפ. במרוצת שישת החודשים הראשונים לפרסומו הוא הופיע בתוך The New York Review of Books. [3] במאי 1980, ‏London Review of Books נהפך לפרסום עצמאי. אלן בנט, אחד הכותבים הבולטים בו, תיאר אותו כ"רדיקלי באופן עקבי". [4]

בשונה מה-The Times Literary Supplement ‏(TLS), רוב המאמרים המתפרסמים ב-LRB (ממוצע של 15 לגיליון) הם מסות ארוכות. חלק מהמאמרים בכל גיליון אינם מתבססים על ספרים, בעוד שישנם מאמרים קצרים הדנים בסרטים ובתערוכות. מערכת המגזין יושבת בבלומסברי, לונדון. [1]

מארי-קיי וילמרס התמנתה לעורכת ב-1992. התפוצה הממוצעת לגיליון ב-2016 הייתה 70,468. [2]

ב-2010 ה-London Review of Books היה שקוע בחובות של 27 מיליון פאונד לקרן הנאמנות של משפחת וילמרס, על אף שלקרן לא הייתה כל כוונה לבקש מהלווה את החזר ההלוואה. [5]

ב-2011, פאנקאיי מישרה (אנ') מתח ביקורת על ספרו של ניל פרגוסון "ציוויליזציה: המערב וכל השאר"; פרגוסון איים עליו בתביעת דיבה. [6] [7]

חנות הספרים של London Review of Books נפתחה בבלומסברי במאי 2003 ובית הקפה הסמוך אליה נפתח בנובמבר 2007. חנות הספרים מהווה מקום להרצאות ודיונים ספרותיים. [2]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 אליזבט דיי, האם LRB הוא כתב העת הטוב בעולם ?, גארדיאן, 9 במרץ 2014
  2. ^ 1 2 3 אודות ה-LRB
  3. ^ ויליאם גריימס, ויטני אלסוורת', המו"ל הראשון של הניו יורק רוויו, הלך לעולמו בגיל שבעים וחמש", ניו יורק טיימס, 20 ביוני 2011
  4. ^ Bennett, Alan, July 1996, in the Foreword to Jane Hindle (editor) London Review of Books: An Anthology, Verso, 1996. ISBN 1-85984-860-5 "The LRB has maintained a consistently radical stance on politics and social affairs"
  5. ^ "כולל גומרים את ההלל על ה-LRB שעושה כבוד לעולם הספרות", גארדיאן, 9 במרץ 2014
  6. ^ פול האריס, "ניל פרגוסון מתנצל על הערותיו בדבר גייז וחסרי ילדים", אובזרבר, 4 במאי 2013
  7. ^ פאנקאיי מישרה, "הסתכלו על האיש הזה", London Review of Books, כרך 33, מס. 21, 3 בנובמבר 2011