M117

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פצצת סימן 117

פצצת סימן 117 היא פצצת שימוש כללי אמריקנית.

משקלה הנומינלי הוא 750 ליברות (343 ק"ג), אך משקלה האמיתי תלוי במרעום ובהתקני העיכוב והוא נע סביב ה-820 ליברות (373 ק"ג). הסימן 117 מכילה חומר הנפץ מסוג מינול 2 או טריטונל במשקל של 403 ליברות (183 ק"ג). קוטר גוף הפצצה הוא 408 מ"מ.

קיימים שני דגמים של הסימן 117: הסימן 117 עם יחידת הזנב MAU-103 בעלת גרר נמוך שאורכה 2.16 מטר ומוטת הסנפירים שלה הוא 520 מ"מ, והסימן 117R עם יחידת הזנב MAU-91 בעלת גרר גבוה שאורכה 2.06 מטר ומוטת הסנפירים שלה הוא 570 מ"מ.

משנות החמישים ועד לשנות השבעים המוקדמות היא הייתה הנשק התקני שנישא על ידי מטוסי הקרב F-100 סופר סייבר, F-104 סטארפייטר, F-105 ת'אנדרצ'יף, F-111 וה-F-4 פנטום, אך כיום היא נמצא רק בשימוש מפציצים כבדים של חיל האוויר האמריקני כגון ה-B-52 סטרטופורטרס.

מטוסי קרב טקטיים משתמשים בדרך-כלל בפצצות מסדרת סימן 80 (בעיקר הסימן 82 והסימן 83 והגרסאות המונחות שלהן). במהלך מלחמת המפרץ ב-1991 הטילו מפציצי B-52 כ-44,600 פצצות סימן 117.

הסימן 117 הייתה הבסיס לפצצה הכימית MC-1, שהכילה גז עצבים מסוג סארין. ארצות הברית מעולם לא עשתה שימוש ב-MC-1 בלחימה, אך פצצות אלו נותרו ככל הנראה בארסנל שלה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא M117 בוויקישיתוף