M50 אונטוס
 | |
| M50 אונטוס | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
מודל נשק  |
| מדינה מייצרת |
 ארצות הברית |
| יצרן |
אליס צ'אלמרס |
| שנת ייצור | 1955 |
| תקופת השימוש |
1956–1969 (כ־13 שנים) |
| מערכה מרכזית | מלחמת וייטנאם |
| יחידות שיוצרו |
297 |
| מידע טכני | |
| אורך | 3.83 מטר |
| רוחב | 2.59 מטר |
| גובה | 2.3 מטר |
| משקל | 8.6 טון |
| מהירות | 48 קמ"ש (מרבית) |
| טווח פעולה | 185 קילומטר |
| מנוע | GM |
| צוות | 3 |
| מערכות נשק | |
| חימוש עיקרי | שישה תותחי רתע M40 |
| חימוש משני | מקלע M1919 בראונינג |
  | |
M50 או בכינויו M50 אונטוס הוא תותח מתנייע אשר יוצר בארצות הברית בין השנים 1955-1957. לתותח שישה תול"רים M40, שנועדו לירי רציף ומהיר על מטרות בודדות במטרה להבטיח פגיעה. לאחר שצבא ארצות הברית איבד עניין בפרויקט הוא נבחן בכמה קרבות מלחמת וייטנאם על ידי המארינס ודווח כיעיל ביותר. ייצורו חודש במספרים גדולים יותר והוא השתתף בקונפליקט עד סיומו.
פיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]
בראשית הפיתוח, הM50 היה אמור להיות משחית טנקים המסוגל להיות מוצנח על ידי מטוס תובלה. הM50 היה צריך להיות עם מנוע GMC, מנוע זהה למשאיות הצבאיות של ארצות הברית באותה עת. בסופו של דבר חברת אליס צ'אלמרס קיבלה את החוזה לתחילת הייצור, היא קיבלה אישור לייצור 297 יחידות. תחילה, אליס צ'אלמרס בנתה אב טיפוס פשוט, הוא היה על בסיס הM56 סקורפיון והיה לו צריח מפלדה עם שתי זרועות שבכול אחת מהן 3 תותחים, בגרסאות הראשונות הצריח היה מסוגל להסתובב עד 15 מעלות בלבד. אב הטיפוס השני הכיל מערכת מתלים משוכללת יותר, זחלים טובים יותר וצריח המסתובב עד 40 מעלות, אך עם כול השכלולים החדשניים הוא יכל לשאת אך ורק 18 פגזים בגלל השטח המוגבל שבתוכו. כטנק, היו לו מספר בעיות, המרכזיות שבהן היו שכדאי לטעון את התותחים הצוות צריך לצאת מהטנק עצמו וגכן מספר הפגזים היה נמוך לקרב (18 סך הכול). אמנם הצבא ביטל את הזמנת, אך המארינס היה כול כך נואש לכלי נגד טנקים שהצבא אישר הזמנת 297 כלים. הייצור נמשך משנת 1955 עד שנת 1957, המארינס קיבלו את הכלי הראשון שלהם ב-31 באוקטובר 1956.
תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]
כטנק שעוצב כמשחית טנקים, התברר שהשריון שלו, בדומה לM113 היה חסין נגד נשק קל אך פגיע ביותר לרימון או מוקש. כתוצאה מכך M50 רבים מוקמו בעמדות ממוגנות. רוב הלוחמים ששירתו בכלים אלו אהבו את הכלי, והמפקדים שיבחו אותו.
התותח היה קל יחסית, מה שאפשר לו להיכנס למקומות שכלים אחרים נתקעו בהם. מדי פעם גרמו לפחד אצל האויב בגלל כמות התותחים שעליו. באחת מן המשימות במלחמת וייטנאם הוא היה הכלי היחיד שהצליח לעבור גשר פונטון, ולכן המארינס ראו בו ככלי שימושי ויעיל ביותר. יחידות הM50 הפסיקו לפעול במאי 1969. חלק מהכלים פעלו זמן קצר ואחר כך שימשו בעיקר לחלקי חילוף. רובם הפכו לגרוטאות. בחלק קטן של הכלים, השלדה נמכרה.
| רק"מ של ארצות הברית לאחר מלחמת העולם השנייה | ||
|---|---|---|
| טנקים קלים | M24 צ'אפי • M41 ווקר בולדוג • T92 • M551 שרידן • M8 | |
| טנקים בינוניים | M4 שרמן • M26 פרשינג • M46 פטון • M47 פטון • M48 פטון • T95 | |
| טנקים כבדים | M103 | |
| טנקי מערכה | M60 פטון • M1 אברהמס | |
| נגמ"שים | M75 • M59 • M-113 • AAV-7A1 • סטרייקר | |
| נגמ"שי לחימה | בראדלי M2 • בראדלי M3 | |
| תותחים מתנייעים | M56 סקורפיון • M50 אונטוס • M55 הוביצר • תותח מתנייע M-107 • M-108 הוביצר • תותח מתנייע M-109 • תותח מתנייע M-110 • M1128 • | |
| רק"מ נ"מ | M42 דאסטר • M163 VADS • M247 סרג'נט יורק • M6 "ליינבקר" • MIM-72 צ'פרל | |
| כלים הנדסיים | טנק גישור M60AVLB • M9 ACE • דחפור קטרפילר די-7 • גריזלי • M1A1 Assault Breacher Vehicle • טנק גישור M104 וולברין • דחפור משוריין קטרפילר די-9 | |
