MQ-25 סטינגריי

**MQ-25 סטינגריי**
**Boeing MQ-25 Stingray**
	MQ-25 סטינגריי במהלך ניסוי
מאפיינים כלליים
סוג	כלי טיס בלתי מאויש ; לתדלוק אווירי
ארץ ייצור	ארצות הברית
יצרן	בואינג
טיסת בכורה	19 בספטמבר 2019
משתמש ראשי	צי ארצות הברית
אורך	15.5 מטר
גובה	פרושות: 3.0 מטר, מקופלות: 4.79 מטר
מוטת כנפיים	פרושות: 22.9 מטר, מקופלות: 9.54 מטר
טווח טיסה מרבי	930 ק"מ כאשר הוא נושא 7,250 ק"ג דלק לתדלוק
מטען ייעודי	פוד לאחסון תדלוק אווירי
	טורבו־מניפה אחד מסוג רולס-רויס AE 3007 (אנ'), דחף: 10.000 ליברת-כוח (44 קילו-ניוטון)

מטוס הבואינג MQ-25 סטינגריי (באנגלית: MQ-25 Stingray) הוא מזל"ט תדלוק אווירי שנבע מתוכנית מערכת תדלוק אווירית מבוססת-נשא (CBARS), שצמחה מהתוכנית המוקדמת יותר למעקב ותקיפה מוטסת ללא טייס (UCLASS). ה-MQ-25 טס לראשונה ב-19 בספטמבר 2019.

פיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצי של ארצות הברית החל את מאמציו לפתח מל"ט לנושאות המטוסים שלו בשנת 2006. הקונספט המקורי של UCLASS היה עבור פלטפורמת תקיפה חמקנית המסוגלת לחדור להגנה אווירית של האויב. בשנת 2012 דוללו דרישות הקטלניות והתקיפה על מנת ליצור כלי טיס מוכוון מודיעין, מעקב וסיור שניתן לפתח במהירות לביצוע משימות נגד טרור בעצימות נמוכה.

ב-1 בפברואר 2016, לאחר עיכובים רבים עקב השאלה האם UCLASS יתמחה בתפקידי תקיפה או מעקב וסיור, דווח כי חלק ניכר מהמאמץ יופנה לייצור מתדלק אווירי בגודל זהה ל-F-18 של הצי, בתור מערכת תדלוק אווירית לנושאות המטוסים (CBARS), עם יכולות מסוימות לממסר תקשורת, מודיעין ויכולות תקיפה דומות לגרסה עתידית של המטוס. ביולי 2016, הוא נקרא באופן רשמי "MQ-25A Stingray" לאחר שנקרא RAQ-25A בצי ארצות הברית בעבר.

ככל הנראה, הפנטגון ביצע את השינוי בתוכנית כדי לטפל במחסור הצפוי במטוסי הקרב על ידי הפניית כספים לרכישת F/A-18E/F סופר הורנט נוספים ולהאיץ את הרכישות והפיתוח של ה-F-35C. קבלת ה-CBARS כמל"ט הראשון המבוסס על נושאות מטוסים מספקת גשר פחות מורכב מהמטוס העתידי פרויקט F/A-XX, אם זה יהיה פלטפורמת תקיפה בלתי מאוישת. זה גם נותן מענה לצורך של המובילים במטוס תדלוק אורגני, שהוצע כמשימה עבור UCLASS מאז 2014, 20%–30% מהסופר הורנטס המבצעים את המשימה בצורה יעילה וחסכונית יותר מאשר שאר מטוסי הצי.

ארבעה חוזי פיתוח ללוקהיד מרטין, בואינג, נורת'רופ גרומן וגנרל אטומיקס הוצאו ב-2016, עם הצעת מחיר רשמית ב-2017:

בואינג – סיימה בחשאי לבנות את העיצוב שלה בשנת 2014 כאשר תוכנית UCLASS הושהתה, והחייתה אותו בשביל תוכנית CBARS. ב-19 בדצמבר 2017, חשפה בואינג את האב-טיפוס שלה, המשלב לקחים שנלמדו ממל"ט בואינג פנטום ריי (אנ') וממל"טים האחרים שלה. עיצוב ה-MQ-25 של בואינג אינו חדש עבור משימת התדלוק, אבל בואינג אומרת שזה נשקל בעת התכנון.
גנרל אטומיקס – הציעה את קונספט Sea Avenger על בסיס ה-MQ-20
נורת'רופ גרמן – הציעה את קונספט X-47B .
לוקהיד מרטין – הציעה את קונספט Sea Ghost על בסיס ה-RQ-170 סנטינל.

נורת'רופ גרמן הודיעה ב-25 באוקטובר 2017 שהיא מושכת את ה-X-47B שלה מתחרות MQ-25, ואמרה שהחברה לא הייתה מסוגלת לבצע את התוכנית לפי תנאי המכרז.

בסופו של התהליך נבחר העיצוב של בואינג.

ניסוי טיסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה-MQ-25 טס לראשונה ב-19 בספטמבר 2019. בדצמבר 2020, בואינג פרסמה סרטון המראה את הטיסה הראשונה של ה-MQ-25 עם מערכת אחסון תדלוק אווירית מותקנת חיצונית של חברת קובהם (אנ').

ב-4 ביוני 2021, נערך מבחן התדלוק הראשון, כאשר ה-MQ-25 מספק דלק ל-F/A-18F סופר הורנט.^[1]^[2] מקורו של ה-MQ-25 בנמל התעופה מידאמריקה (אנ') שבמסקוטה (אנ'), אילינוי, עם תמיכה של טייסת הניסויים וההערכה האווירית VX-23 (אנ'). המשימה נמשכה כ-4.5 שעות כאשר שני המטוסים ביצעו מספר רב של חיבורים יבשים או רטובים במשך יותר מ-10 דקות ובסך הכל הועברו 325 פאונד של דלק. בדיקות תדלוק נוספות בוצעו עם E-2 ו-F-35C.

מפעילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארצות הברית ארצות הברית - צי ארצות הברית מתוכנן רכישת 72 כלי טיס בעלות 13 מיליארד דולר. טייסת האימונים הראשונה, VUQ-10, תוקם בבסיס האווירי של הצי בפוינט מוגו (אנ') ב-1 באוקטובר 2021. בנוסף מתוכננות שתי טייסות מבצעיות: VUQ-11 ו-VUQ-12.^[3]