Mein Gott, wie lang, ach lange, רי"ב 155

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

Mein Gott, wie lang, ach langeעברית: אלוהי, עד מתי, אהה עד מתי), רי"ב 155, היא קנטטה שהלחין יוהאן סבסטיאן באך בהיותו בוויימאר. הוא ביצע אותה לראשונה ב-19 בינואר 1716, לכבוד יום ראשון השני שלאחר חג ההתגלות.

היסטוריה ומילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באך עבד כמלחין החצר של הדוכס בוויימאר מ-1708, ובמרץ 1714 קודם לתפקיד הממונה על המוזיקה. בתפקיד זה היה אחראי להלחנה של יצירה חדשה מדי חודש, בעיקר של קנטטות[1], כשמטרתו הייתה להלחין תוך כמה שנים קנטטה עבור כל מועד בשנה. לפי הידוע כיום, קנטטה זו הייתה הראשונה שהלחין באותה שנה[2].

סדר הקריאה לאותו יום כולל פסוקים מהאיגרת אל הרומאים ומהבשורה על-פי יוחנן שעוסקים בסיפור החתונה בקנה[3]. הלברית נכתבה על ידי סלומון פרנק (Salomon Franck), משורר החצר שכתב את הלברית לרוב הקנטטות של באך בתקופה זו. הקטע האחרון בקנטטה לקוח ממזמור לותרני שכתב פאול ספרטוס (Paul Speratus), משורר גרמני בן המאה ה-16. הטקסט מזכיר את היין מסיפור החתונה ומשתמש בו כדימוי לחוסר הקיים ללא האמונה בישו ולשמחה שהוא עשוי להביא.

בדומה לחלק מהקנטטות שלו מתקופה זו, באך ביצע אותה שוב בעת שעבד בלייפציג, בינואר 1724[4].

הקנטטה פורסמה לראשונה ב-1886 בכרך 32 של "חברת באך"[5], שפרסמה את כל יצירותיו בצורה מסודרת בין השנים 1850–1900.

מבנה והרכב מוזיקלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקנטטה נכתבה לארבעה סולנים, סופרן, אלט, טנור ובס, למקהלה בת ארבעה קולות ולתזמורת הכוללת בסון, שני כינורות, ויולה ובאסו קונטינואו. ככל הקנטטות שלו בשנה הקודמת, גם הנוכחית מורכבת מאריה ורצ'יטטיב לסירוגין, והסיום הוא כורל. לקנטטה חמישה חלקים:

  1. רצ'יטטיב לסופרן: Mein Gott, wie lang, ach lange (אלוהי, עד מתי, אהה עד מתי)
  2. אריה בדואט לאלט ולטנור: Du musst glauben, du musst hoffen (עליך להאמין, עליך לקוות)
  3. רצ'יטטיב לבס: So sei, o Seele, sei zufrieden (כך יהי, נשמה, היי מרוצה)
  4. אריה לסופרן: Wirf, mein Herze, wirf dich noch (אנא, לבי, הטילה נא את עצמך)
  5. כורל למקהלה: Ob sichs anließ, als wollt er nicht (גם אם ייראה בתחילה שאין רצון מלפניו)

הקלטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

היצירה לא הוקלטה רבות, רק כתשע פעמים[6], בהן על ידי מנצחים ידועים כגון ניקולאוס הרנונקור (ב-1985), טון קופמן (ב-1995), מסאקי סוזוקי (ב-1997) וג'ון אליוט גרדינר (ב-2000).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]