My.Kali
 | |
| העיתון בגרסת סמפטמבר/אוקטובר 2017 | |
| סוגה | מגזין להט"בי |
|---|---|
| מייסד | ח'אליד עבד אל-האדי |
| תאריכי הופעה |
29 בספטמבר 2007 – הווה (16 שנים)  |
| שפה |
אנגלית, ערבית |
| מדינה |
 ירדן |
|
mykalimag | |
  | |
My.Kali הוא מגזין להט"בי-ערבי מקוון, שיוצא לאור בעמאן, ירדן באנגלית מאז 2007 ובערבית מאז 2016. המגזין נקרא על שמו של המו"ל שלו, הדוגמן הירדני הגאה והפעיל חאליד "קאלי" עבד אל-האדי.[1]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
My.Kali היה המגזין המקוון הראשון של הקהילה הגאה בירדן ואחד מהראשונים במזרח התיכון. המגזין הוקם ב-29 בספטמבר 2007 על ידי קבוצת סטודנטים עם תחומי עניין שונים, למשל עיצוב ואמנויות ופוליטיקה. המגזין המקוון ביקש לטפל בהומופוביה וטרנספוביה ולהעצים את הנוער הערבי להתריס נגד מוסדות ומסורות בינאריות מגדריות.
במאי 2016, My.Kali החל לפרסם גם מהדורות בערבית. עבדול-האטי הסביר כי "אני רוצה שכולם יגיעו לפרסום ולא ירגישו שהוא לא כולל שם."[2] פרסום המהדורה הערבית הגביר את העניין במגזין, מה שהוביל בתורו לממשלת ירדן לאסור עליו. My.Kali חידשה את הפרסום בספטמבר 2017.[3]
ב-2011, המגזין My.Kali קיבל תשומת לב נוספת לאחר שח'לף יוסף, איש דת מוסלמי בירדן יצא מהארון בפומבי כהומוסקסואל בערוץ היוטיוב שלו. לאחר שיצא מהארון, הוא פוטר מתפקידו, הודח על ידי משפחתו והחל לקבל איומי מוות. דברים אלו גרמו לו לברוח ללבנון ולאחר מכן לקנדה, שם קיבל מקלט מדיני. יוסף הסביר מאוחר יותר שהוא קיבל השראה לצאת מהארון לאחר שראה עותק של המגזין My.Kali.[3]
המגזין מציג באופן קבוע אמנים שאינם להט"בים על שעריו כדי לקדם קבלה בקרב קהילות אחרות והוא היה הפרסום הראשון שהעניק לאמנים מקומיים רבים, למשל הזמרת-יוצרת והשחקנית הלבנונית, יסמין חמדאן (אנ'),[4] הזמר הארמני-לבנוני, הייג פפאזיאן (אנ') מלהקת האינדי רוק משרוע ליילה,[5] הזמר-יוצר, המפיק המוזיקלי ואמן האקפלה הסעודי, עלא ורדי,[6] והזמר הכוויתי, זאהד סולטאן (אנ').[7]
מייסד[עריכת קוד מקור | עריכה]
ח'אליד עבד אל-האדי הקים את המגזין My.Kali ב-2007 כשהיה בן 17 או 18, במטרה לספק תוכן הקשור ללהט"ב בירדן. ב-30 באוקטובר 2007, על פי עיתון ירדני מקומי, Ammon News, נכתב על השקתו של המגזין, והדפיס מחדש את תמונת השער של היוצר ללא חולצה, אף שזיהה אותו רק כ"נער ירדני הומו".[8] מאמר זה הוזכר על ידי פרסומים רבים שיצאו לדרך למייסד המגזין.[9] ב-2016, בראיון למגזין הבריטי, i-D (אנ'), אמר כי: "באותה תקופה היית שומע חדשות על אנשים שנתלו בפומבי באיראן, הומסו ואז נעצרו במצרים, נחטפו בסוריה, נורו למוות ברחוב בעיראק ונכלאו בערב הסעודית. הייתי אז רק בן 18... החדשות היו בהלם עבור החברה הירדנית, שכן זו היה כתב העת הראשון שנכתב על הקהילה הגאה בירדן, על ידי כלי תקשורת ירדני."[10]
ח'אליד עבד אל-האדי נולד וגדל בעמאן, ירדן. למשפחתו שורשים פלסטינים וכורדים-טורקים. הוא סיים את לימודיו באוניברסיטת פטרה (אנ') ב-2014 עם תואר ראשון בעיצוב גרפי ואמנות חזותית.[דרוש מקור] הוא ממעט להופיע בתקשורת מחוץ למגזין שלו ושל אנשים שקרובים אליו. העיתונאי אייל סגוי ביזאווה (Eyal Sagui Bizawe) מעיתון "הארץ" ציין כי: "יש לייחס את הצלחת המגזין לעבד אל-האדי. למרות הפעמים הרבות שהתראיין בעיתונות הבין-לאומית, לא נחשף הרבה על חייו האישיים. אבל גם הוא מוכן לשמש דוגמה אישית, להופיע בגלוי, וגם להצטלם לשער המגזין." המאמר ב-"הארץ" נחשב לחשיפה מאוד שנויה במחלוקת בהתחשב במעמדו של הפרסום, אך הוא לא נכתב כהזמנה או כמשהו בלעדי, אלא כתיבה שהסתמכה על אזכורים אחרים בתקשורת.[11] עבד אל-האדי היה רשום כאחד מ-"גיבורי שינוי הלהט"ב של 2017" של העיתון היומי הבריטי, הגרדיאן.[12]
ח'אליד עבד אל-האדי מרבה לשתף פעולה עם צלמים ואמנים רבים. בנובמבר 2017, למשל, הוא היה נושא לסדרת הדיוקנאות של הצלמת הצרפתית סקרלט קוטן (Scarlett Coten) שכותרתה היה "מקטוב" של צעירים ממדינות המזרח התיכון. בראיון לעיתון היומי הבריטי, הגרדיאן, אמרה הצלמת כי: "לכולנו צד נשי וגברי". קוטן צילמה גם את עבד אל-האדי כשהוא לובש בגד ים שחור ועקבים בלבד.[13]
ב-2011, כעס עבד אל-האדי על להט"בים מוסלמים שמרניים רבים כשהוא התייצב לצילום בספידו ברחוב קשת שבעמאן, כשברקע מסגד. מאוחר יותר הוא פרסם התנצלות פומבית על הצילומים ב-Gay Star News (אנ').[14]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של My.Kali (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Interview: On the roof with Khalid, LGBT Hero, Model & Writer". Gayday. 7 ביוני 2012. ארכיון מ-2020-08-05. נבדק ב-2020-11-25.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Brammer, Drew (23 ביולי 2015). "Middle Eastern LGBT magazine looking at 'risky' expansion into Arabic - Egypt Independent". Egypt Independent. ארכיון מ-2020-03-11. נבדק ב-13 בנובמבר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 Jahshan, Elias. "A look back at 10 years of My.Kali - the Arab world's only LGBT magazine". SBS Australia. SBS Australia. ארכיון מ-2017-12-15. נבדק ב-2017-12-15.
- ^ "The Melodic Being of Yasmine Hamdan". אורכב מ-המקור ב-15 בינואר 2016. נבדק ב-28 באפריל 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Beirut.com: Haig Papazian on MyKali magazine cover (ארכיון)
- ^ My.Kali Alaa Wardi cover (ארכיון)
- ^ My.Kali Zahed Sultan cover (ארכיון)
- ^ "افشال محاولة لإشهار اول مؤتمر أردني للشذوذ الجنسي "المثيلين الجنسي" في يوم الإقتراع للانتخابات النيابية". Ammon News. 30 באוקטובר 2007. ארכיון מ-2020-10-27. נבדק ב-3 במאי 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "افشال محاولة لإشهار أول مؤتمر أردني للشذوذ الجنسي "المثيلين الجنسين" في يوم الاقتراع للانتخابات النيابية". Ammon News. 30 באוקטובר 2007. ארכיון מ-2020-10-27. נבדק ב-13 בנובמבר 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Edward, Siddons (25 במאי 2016). "the magazine queering the middle east". i-D magazine. ארכיון מ-2019-04-05. נבדק ב-2020-11-25.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Sagui Bizawe, Eyal (20 יוני 2016). "The Jordanian Magazine Defying Stereotypes About Gays in the Muslim World". Haaretz. ארכיון מ-2017-11-14. נבדק ב-13 בנובמבר 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Leach, Anna; Banning-Lover, Rachel (27 בפברואר 2017). "LGBT change heroes 2017: breaking through from oppression". The Guardian. ארכיון מ-2020-11-11. נבדק ב-5 במרץ 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Moroz, Sarah (10 בנובמבר 2017). "Tattoos, satin heels and pet snakes: the men redefining masculinity in the Middle East". The Guardian. ארכיון מ-2020-11-09. נבדק ב-14 בנובמבר 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Abdel-Hadi, Khalid (23 בינואר 2013). "Why I admit my Speedo shoot was wrong". Gay Star News (GSN). ארכיון מ-2020-10-20. נבדק ב-23 בינואר 2013.
{{cite news}}: (עזרה)