NGC 4395
 | |
| NGC 4395 בתמונה באור נראה | |
| נתוני תצפית | |
|---|---|
| קבוצת כוכבים | כלבי ציד |
| שמות נוספים | UGC 7524 |
| מגלה | ויליאם הרשל |
| תאריך גילוי | 2 בינואר 1786 |
| סוג | גלקסיה ספירלית |
| בהירות נראית | 10.11[1] |
| סיווג מורפולוגי | SA(s)m[2] |
| עלייה ישרה | 12ʰ 25ᵐ 48.9ˢ |
| נטייה | 48.7″ 32′ 33°+ |
| מאפיינים פיזיים | |
| בהירות מוחלטת | 17.9- |
| מרחק[2] |
13,800,000 שנות אור 4,231,052.24 פארסק |
| קוטר | 52,920[2] שנות אור |
| מסה | 1.44×1010[3] ☉M |
| הסחה לאדום |
319[2] ק"מ/שנייה 0.0011 |
NGC 4395 היא גלקסיה ספירלית, בקבוצת הכוכבים כלבי ציד, הנמצאת במרחק של כ-13.8 מיליון שנות אור ממערכת השמש ושייכת לקבוצת M94.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לגלקסיה בהירות מדרגה סביב 10.1 והיא התגלתה ב-2 בינואר 1786 על ידי האסטרונום ויליאם הרשל, שהכניס אותה לרשימת הערפיליות שפרסם בשנת 1789 תחת הציון V.29, ותיאר אותה כעמומה ביותר, גדולה מאוד ועם מרכז עמום בהרבה משוליה.[4] בנו, ג'ון הרשל, צפה בה גם כן והכניס אותה לקטלוג הערפיליות שפרסם בשנת 1833 תחת הציון 1252 כשהיא מתוארת כזוג ערפיליות צמודות, עמומות ביותר וגדולות מאוד כאשר המזרחית מעט בהירה יותר מהמערבית. בתצפית מאוחרת יותר שיער ג'ון הרשל שייתכן ומדובר בערפילית אחת עם גרעין כפול ומרכז עמום מאוד,[5] והוא גם הוסיף שרטוט שלה.[6] בקטלוג הכללי של ערפיליות וצבירי כוכבים שפרסם בשנת 1864 הוא פיצל את הערפילית לשתי ערפיליות שונות תחת הציונים GC 2958 ו-GC 2962 וציין שתי ערפיליות נוספות, GC 2959 ו-GC 2960 שנמצאות בסמוך ויוצרות צורה של טרפז עם השתיים הראשונות. בשנת 1888 ג'ון דרייר הכניס את כל ארבע הערפיליות לקטלוג הכללי החדש, תחת הציונים NGC 4395, NGC 4399, NGC 4400 ו-NGC 4401 כאשר כולן מתוארות כעמומות ביותר, והשתיים שיוחסו לוויליאם הרשל תוארו גם כגדולות מאוד, עם מרכז עמום יותר מהשוליים וצוין גם שהן חלק מערפילית כפולה.[7] כיום הציון NGC 4395 מציין את הגלקסיה עצמה, בעוד ש-NGC 4399, NGC 4400 ו-NGC 4401 נחשבים לחלקים של NGC 4395.[8][9][10]
תצפית[עריכת קוד מקור | עריכה]
הגלקסיה נמצאת כ-5.2 מעלות מצפון לכוכב γ בשערות ברניקי וכ-7.75 מעלות מדרום-מערב לכוכב קור קרולי. כ-3.5 מעלות מצפון-מערב לה נמצאת NGC 4214 וכ-4.5 מעלות מצפון-צפון-מערב לה נמצאת NGC 4244, שתיהן שייכות גם כן לקבוצת M94.
תכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
אורכה הזוויתי של NGC 4395 הוא כ-13 דקות קשת, מעט פחות מחצי קוטרו של הירח המלא, שממרחקה שקול לקוטר של כ-53,000 שנות אור, כחצי מהקוטר של שביל החלב. מסתה מוערכת בכ-1.44×1010 מסות שמש, כ-2.5% ממסת שביל החלב, כאשר רק כ-8×108 מסות שמש או כ-5.5% ממנה היא מסת הכוכבים שבגלקסיה,[11] ומסת גז המימן החופשי בגלקסיה היא בערך פי 3 מכך, או כ-2.27×109 מסות שמש, ומהווה כ-16% מהמסה הכוללת. שאר המסה של הגלקסיה, קרוב ל-80%, היא של חומר אפל שטיבו אינו ידוע. בשנת 1989 התגלה שלגלקסיה יש גרעין גלקטי פעיל והיא סווגה כגלקסיית סייפרט מסוג I.[12] זאת הגלקסיה הקטנה ביותר ועם הגרעין העמום ביותר (באופן מוחלט) שמוגדרת כגלקסיית סייפרט. במרכז הגרעין של הגלקסיה נמצא חור שחור, אך גם מסתו קטנה יחסית לחורים שחורים שיוצרים גרעין גלקטי פעיל ומסתו מוערכת בפחות מחצי מיליון מסות שמש.[13][11] למרות שחלק משמעותי ממסת הגלקסיה היא גז מימן חופשי, קצב היצירה של כוכבים חדשים בגלקסיה הוא נמוך מאוד ונע בין אלפית מסת שמש בשנה במרכז הגלקסיה ובין שתי מאיות של מסת שמש בשנה בחלקיה החיצוניים.[14]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- NGC 4395, בבסיס הנתונים SIMBAD לגרמי שמיים אסטרונומיים
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ SIMBAD: NGC 4395
- ^ 1 2 3 4 NED: NGC 4395
- ^ I. D. Karachentsev, V. E. Karachentseva, W. K. Huchtmeier & D. I. Makarov: A Catalog of Neighboring Galaxies, The Astronomical Journal, Vol. 127, Iss. 4, p. 2054 (2004)
- ^ W. Herschel: Catalogue of a second thousand of new nebulæ and clusters of stars; with a few introductory remarks on the construction of the heavens, Philosophical Transactions of the Royal Society of London, vol. 79, p. 249 (1789)
- ^ J. F. W. Herschel: Observations of nebulæ and clusters of stars, made at Slough, with a twenty-feet reflector, between the years 1825 and 1833, Philosophical Transactions of the Royal Society of London, vol. 123, p. 422 (1833)
- ^ J. F. W. Herschel: Observations of nebulæ and clusters of stars, made at Slough, with a twenty-feet reflector, between the years 1825 and 1833, Philosophical Transactions of the Royal Society of London, vol. 123, p. 494, pl. XV (1833)
- ^ J. L. E. Dreyer: A New General Catalogue of Nebulæ and Clusters of Stars, being the Catalogue of the late Sir John F. W. Herschel, Bart, revised, corrected, and enlarged, Memoirs of the Royal Astronomical Society, Vol. 49, p 124-5 (1888)
- ^ NED: NGC 4399
- ^ NED: NGC 4400
- ^ NED: NGC 4401
- ^ 1 2 A. E. Reines & M. Volonteri: Relations between Central Black Hole Mass and Total Galaxy Stellar Mass in the Local Universe, The Astrophysical Journal, Vol. 813, Iss. 2, article id. 82 (2015)
- ^ A. V. Filippenko & W. L. W. Sargent: Discovery of an extremely low luminosity Seyfert 1 nucleus in the dwarf galaxy NGC 4395, Astrophysical Journal, Part 2 - Letters, vol. 342, p. L11 (1989)
- ^ B. M. Peterson, M. C. Bentz, L.-B. Desroches, A. V. Filippenko, L. C. Ho, S. Kaspi, A. Laor, D. Maoz, E. C. Moran, R. W. Pogge, & A. C. Quillen: Multiwavelength Monitoring of the Dwarf Seyfert 1 Galaxy NGC 4395. I. A Reverberation-based Measurement of the Black Hole Mass, The Astrophysical Journal, Vol. 632, No. 2, p. 799 (2005)
- ^ A. M. Diamond-Stanic & G. H. Rieke: The Relationship between Black Hole Growth and Star Formation in Seyfert Galaxies, The Astrophysical Journal, Vol. 746, Iss. 2, article id. 168, p. 4 (2012)