NGC 4442

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
NGC 4442
NGC 4442 בתמונה של סקר השמים הדיגיטלי של סלואן
NGC 4442 בתמונה של סקר השמים הדיגיטלי של סלואן
נתוני תצפית
קבוצת כוכבים בתולה
מגלה ויליאם הרשל
תאריך גילוי 15 באפריל 1784
סוג גלקסיית עדשה
בהירות 10.41[1]
סיווג מורפולוגי SB(s)0[2]
עלייה ישרה 12ʰ 27ᵐ 40.5ˢ
נטייה ‏13.0″ ‏48′ ‏09°‏+
מאפיינים פיזיים
בהירות מוחלטת 20.42-
מרחק[2] 48,200,000 שנות אור
14,778,023.06 פארסק
קוטר 64,460[2] שנות אור
מסה ‎2×1010‎‏[3] M
הסחה לאדום 547[2] ק"מ/שנייה
0.001825

NGC 4442 היא גלקסיית עדשה בקבוצת הכוכבים בתולה, הנמצאת במרחק של כ-48 מיליון שנות אור ממערכת השמש ושייכת לצביר הבתולה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לגלקסיה בהירות מדרגה 10.4 והיא התגלתה ב-15 באפריל 1784 על ידי האסטרונום ויליאם הרשל, שכלל אותה ברשימת הערפיליות שפרסם בשנת 1786 תחת הציון II.156. הוא תיאר אותה כעמומה, די גדולה, קצת מאורכת ושניתן להבחין בכוכבים בתוכה.[4] בנו, ג'ון הרשל, צפה בה גם כן והכניס אותה לקטלוג הערפיליות שפרסם בשנת 1833 תחת הציון 1279, כשהיא מתוארת כבהירה מאוד, עגולה ומתבהרת מאוד בפתאומיות בכיוון המרכז.[5] הוא הכניס את הגלקסיה גם לקטלוג הכללי של ערפיליות וצבירי כוכבים שפרסם בשנת 1864 תחת הציון GC 2999 ובשנת 1888 ג'ון דרייר הכניס אותה לקטלוג הכללי החדש, תחת הציון NGC 4442, כאשר היא מתוארת כבהירה מאוד, די גדולה, עגולה ומתבהרת מאוד בפתאומיות בכיוון המרכז.[6]

תצפית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגלקסיה נמצאת כ-8.5 מעלות ממערב לכוכב וינדמיאטריקס, כ-10.5 מעלות ממזרח-דרום-מזרח לכוכב הבולט דנבולה וכ-11.5 מעלות מצפון-צפון-מערב לכוכב פורימה. כ-1.8 מעלות מדרום-דרום-מזרח לה נמצאת M49, כ-1.3 מעלות מצפון לה נמצאת NGC 4429 וכ-2.7 מעלות מצפון-צפון-מזרח לה נמצאת M87. מצפון-מזרח ל-NGC 4442 נמצאות כ-1.7 מעלות ממנה NGC 4503, כ-2.5 מעלות ממנה NGC 4567 ו-NGC 4568 וכ-2.6 מעלות ממנה NGC 4564, כולן גלקסיות השייכות גם כן לצביר הבתולה.

תכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורכה הזוויתי של NGC 4442 הוא כ-4.6 דקות קשת, שממרחקה שקול לקוטר של כמעט 65,000 שנות אור, כשני שלישים מהקוטר של שביל החלב, מסתה מוערכת בכ-‎2×1010מסות שמש, כ-3.5% ממסת שביל החלב, כאשר כ-70% ממסתה או כ-‎1.4×1010‎ מסות שמש, היא מסת הכוכבים שבגלקסיה.[3] בדומה לגלקסיות אחרות מסוגה, בגלקסיה יש מעט גז ואבק, ולכן יצירה של כוכבים חדשים מתרחשת בקצב נמוך מאוד שמוערך בכ-4 אלפיות של מסת שמש בשנה, או מסת שמש בכ-250 שנים.[3] בהתאם לכך, אוכלוסיית הכוכבים בגלקסיה היא זקנה וגילה הממוצע מוערך בכ-12 מיליארד שנים והמתכתיות שלהם היא רק כ-80% מזו של השמש.[1] במרכז הגלקסיה נמצא מבנה מאורך דמוי מוט, אך הוא עבה יותר מהמבנה האופייני לגלקסיות עם מוט, וצורתו דמוית תיבה.[7] ככל הנראה במרכז הגלקסיה נמצא חור שחור על-מסיבי עם מסה של כ-‎1.6×108‎ מסות שמש.[8]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא NGC 4442 בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 J. Dabringhausen & M. Fellhauer: An extensive catalogue of early-type galaxies in the nearby Universe, Monthly Notices of the Royal Astronomical Society, Vol. 460, Iss. 4 (2016)
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 NED: NGC 4442
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 A. Amblard, L. Riguccini, P. Temi, S. Im, M. Fanelli & P. Serra: Star Formation Bimodality in Early-type Galaxies, The Astrophysical Journal, Vol. 783, Iss. 2, article id. 135, p. 17 (2014)
  4. ^ W. Herschel: Observations of nebulæ and clusters of stars, made at Slough, with a twenty-feet reflector, between the years 1825 and 1833, Philosophical Transactions of the Royal Society of London, vol. 76, p. 476 (1786)
  5. ^ J. F. W. Herschel: Observations of nebulæ and clusters of stars, made at Slough, with a twenty-feet reflector, between the years 1825 and 1833, Philosophical Transactions of the Royal Society of London, vol. 123, p. 424 (1833)
  6. ^ J. L. E. Dreyer: A New General Catalogue of Nebulæ and Clusters of Stars, being the Catalogue of the late Sir John F. W. Herschel, Bart, revised, corrected, and enlarged, Memoirs of the Royal Astronomical Society, Vol. 49, p. 126 (1888)
  7. ^ D. Bettoni & G. Galletta: Study of NGC 4442: A link between bars and boxy bulges, Astronomy and Astrophysics, vol. 281, no. 1, p. 1 (1994)
  8. ^ E. Gallo, T. Treu, P. J. Marshall, J.-H. Woo, C. Leipski & R. Antonucci: AMUSE-Virgo. II. Down-sizing in Black Hole Accretion, The Astrophysical Journal, Vol. 714, Iss. 1, p. 28 (2010)