NGC 4450

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
NGC 4450
NGC 4450 בתמונה של מצפה הכוכבים בהר למון
NGC 4450 בתמונה של מצפה הכוכבים בהר למון
נתוני תצפית
קבוצת כוכבים שערות ברניקי
מגלה ויליאם הרשל
תאריך גילוי 11 במרץ 1784
סוג גלקסיה ספירלית
בהירות 10.08[1]
סיווג מורפולוגי SA(s)ab[2]
עלייה ישרה 12ʰ 28ᵐ 29.6ˢ
נטייה ‏05.8″ ‏05′ ‏17°‏+
מאפיינים פיזיים
בהירות מוחלטת 20.76-
מרחק[2] 49,200,000 שנות אור
15,084,621.04 פארסק
קוטר 74,380[2] שנות אור
מסה ‎2.5×1011‎‏[3] M
הסחה לאדום 1,954[2] ק"מ/שנייה
0.006518

NGC 4450 היא גלקסיה ספירלית בקבוצת הכוכבים שערות ברניקי, הנמצאת במרחק של כ-49 מיליון שנות אור ממערכת השמש ושייכת לצביר הבתולה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לגלקסיה בהירות מדרגה 10.1 והיא התגלתה ב-11 במרץ 1784 על ידי האסטרונום ויליאם הרשל, שכלל אותה ברשימת הערפיליות שפרסם בשנת 1786 תחת הציון II.56. הוא תיאר אותה כדי בהירה, לא סדורה ועם מרכז בהיר.[4] ארבעה ימים מאוחר יותר הוא תיאר ערפילית נוספת, שקיבלה את הציון II.90, כדי בהירה ועם מרכז בהיר ליד כוכב בהיר, כאשר לפי הקואורדינטות שהוא רשם, נמצאת דקת קשת מערבה ו-4 דקות קשת דרומה ממיקומה של II.56.[5] בנו, ג'ון הרשל, צפה בה מספר פעמים והכניס אותה לקטלוג הערפיליות שפרסם בשנת 1833 תחת הציון 1282, כאשר הוא מציין שזאת הערפילית שזיהה אביו כ-II.56 וגם כ-II.90, ושמדובר ככל הנראה בזיהוי כפול של אותה ערפילית, שכן אין אף ערפילית אחרת בסביבתה הקרובה. הוא תיאר אותה בתצפיותיו השונות כדי בהירה, בהירה או בהירה מאוד, די גדולה או גדולה, עגולה או מעט מאורכת ובעלת מרכז בהיר שמתבהר בחדות או בהדרגה. הוא גם ציין שיש כוכב עם דרגת בהירות 9 כ-5 דקות קשת מדרום מערב לה.[6] הוא הכניס את הגלקסיה גם לקטלוג הכללי של ערפיליות וצבירי כוכבים שפרסם בשנת 1864 תחת הציון GC 3003 ובשנת 1888 ג'ון דרייר הכניס אותה לקטלוג הכללי החדש, תחת הציון NGC 4450, כאשר היא מתוארת כבהירה, גדולה, עגולה ומתבהרת מאוד ובהדרגה בכיוון המרכז עד ליצירת גרעין דמוי כוכב.[7]

תצפית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגלקסיה נמצאת בחלקו הצפוני של צביר הבתולה שגולש לתוך קבוצת הכוכבים שערות ברניקי, כ-9.8 מעלות ממזרח-צפון-מזרח לכוכב הבולט דנבולה וכ-9.9 מעלות ממערב לכוכב α בשערות ברניקי. כ-1.3 מעלות מצפון-צפון-מערב לה נמצאות M85 ו-NGC 4394, כ-3.7 מעלות ממזרח לה נמצאת NGC 4651, כ-3.1 מעלות מדרום-מזרח לה נמצאת M91, כ-2.8 מעלות מדרום-דרום-מזרח לה נמצאת M88, כ-1.8 מעלות מדרום-מערב לה נמצאת M100, כ-1.1 מעלות ממערב-דרום-מערב לה נמצאת NGC 4350 וכ-2.2 מעלות מצפון-מערב לה נמצאת NGC 4293, כולן גלקסיות השייכות גם כן לצביר הבתולה.

תכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורכה הזוויתי של NGC 4450 הוא כ-5.2 דקות קשת, שממרחקה שקול לקוטר של כמעט 75,000 שנות אור, כשלושה רבעים מהקוטר של שביל החלב, מסתה מוערכת בכ-‎2.5×1011מסות שמש, כ-45% ממסת שביל החלב, כאשר קרוב ל-90% ממסתה או כ-‎2.2×1010‎ מסות שמש, היא מסת הכוכבים שבגלקסיה.[8] בנוסף היא מכילה כמויות קטנות יחסית של גז ואבק, כ-‎4×108‎ מסות שמש של מימן אטומי, ‎3×109‎ מסות שמש של מימן מולקולרי (H2) וכ-‎6×107‎ מסות שמש של אבק.[9] למרות הכמות המועטה יחסית של חומר בין-כוכבי, בגלקסיה מתרחשת יצירת כוכבים בקצב מתון של כשליש מסת שמש בשנה.[10] נראה שבמרכז הגלקסיה נמצא חור שחור על-מסיבי עם מסה של כ-‎1.1×108‎ מסות שמש,[11] שהשפעתו על החומר יוצרת גרעין גלקטי פעיל, מה שגורם לבהירות הגדולה של מרכז הגלקסיה ביחס לשוליה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא NGC 4450 בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ SIMBAD: NGC 4450
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 NED: NGC 4450
  3. ^ G. Moriondo, C. Giovanardi & L. K. Hunt: Near-infrared surface photometry of early-type spiral galaxies. II. M/L ratios and dark halos, Astronomy & Astrophysics, vol. 339, p. 417 (1998)
  4. ^ W. Herschel: Observations of nebulæ and clusters of stars, made at Slough, with a twenty-feet reflector, between the years 1825 and 1833, Philosophical Transactions of the Royal Society of London, vol. 76, p. 474 (1786)
  5. ^ W. Herschel: Observations of nebulæ and clusters of stars, made at Slough, with a twenty-feet reflector, between the years 1825 and 1833, Philosophical Transactions of the Royal Society of London, vol. 76, p. 475 (1786)
  6. ^ J. F. W. Herschel: Observations of nebulæ and clusters of stars, made at Slough, with a twenty-feet reflector, between the years 1825 and 1833, Philosophical Transactions of the Royal Society of London, vol. 123, p. 424 (1833)
  7. ^ J. L. E. Dreyer: A New General Catalogue of Nebulæ and Clusters of Stars, being the Catalogue of the late Sir John F. W. Herschel, Bart, revised, corrected, and enlarged, Memoirs of the Royal Astronomical Society, Vol. 49, p. 126 (1888)
  8. ^ T. Weinzirl, S. Jogee, S. Khochfar, A. Burkert & J. Kormendy: Bulge n and B/T in High-Mass Galaxies: Constraints on the Origin of Bulges in Hierarchical Models, The Astrophysical Journal, Vol. 696, Iss. 1, p. 416 (2009)
  9. ^ B. T. Draine, D. A. Dale, G. Bendo, K. D. Gordon, J. D. T. Smith, L. Armus, C. W. Engelbracht, G. Helou, R. C. Kennicutt, A. Li, H. Roussel, F. Walter, D. Calzetti, J. Moustakas, E. J. Murphy, G. H. Rieke, C. Bot, D. J. Hollenbach, K. Sheth, H. I. Teplitz: Dust Masses, PAH Abundances, and Starlight Intensities in the SINGS Galaxy Sample, The Astrophysical Journal, Vol. 663, Iss. 2, p. 883 (2007)
  10. ^ M. R. Krumholz, A. K. Leroy & C. F. McKee: Which Phase of the Interstellar Medium Correlates with the Star Formation Rate?, The Astrophysical Journal, Vol. 731, Iss. 1, article id. 25, p. 8 (2011)
  11. ^ R. C. E. van den Bosch: Unification of the fundamental plane and Super Massive Black Hole Masses, The Astrophysical Journal, Volume 831, Issue 2, article id. 134, p. 17 (2016)