NGC 4660

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
NGC 4660
NGC 4660 בתמונה של טלסקופ החלל האבל
NGC 4660 בתמונה של טלסקופ החלל האבל
נתוני תצפית
קבוצת כוכבים בתולה
מגלה ויליאם הרשל
תאריך גילוי 15 במרץ 1784
סוג גלקסיה אליפטית
בהירות 11.02[1]
סיווג מורפולוגי E5[2]
עלייה ישרה 12ʰ 44ᵐ 32.0ˢ
נטייה ‏25.7″ ‏11′ ‏11°‏+
מאפיינים פיזיים
בהירות מוחלטת 19.95-
מרחק[1] 50,800,000 שנות אור
15,575,177.83 פארסק
קוטר 32,480[2] שנות אור
מסה ‎4.5×1010‎‏[3] M
הסחה לאדום 1,083[2] ק"מ/שנייה
0.003612

NGC 4660 היא גלקסיה אליפטית בקבוצת הכוכבים בתולה, הנמצאת במרחק של כ-50 מיליון שנות אור ממערכת השמש ושייכת לצביר הבתולה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לגלקסיה בהירות מדרגה 11.02 והיא התגלתה ב-15 במרץ 1784 על ידי האסטרונום ויליאם הרשל, שכלל אותה ברשימת הערפיליות שפרסם בשנת 1786 תחת הציון II.71, כשהיא מתוארת רק כקטנה.[4] בנו, ג'ון הרשל, צפה בה גם כן, אך לא זיהה אותה עם הערפילית שמצא אביו, והכניס אותה לקטלוג הערפיליות שפרסם בשנת 1833 תחת הציון 1417, כאשר הוא מייחס את הגילוי לעצמו ומתאר אותה כבהירה מאוד, קטנה ומרכזה מתבהר בחדות ובהרבה עד לבהירות של כוכב.[5] הוא הכניס את הגלקסיה גם לקטלוג הכללי של ערפיליות וצבירי כוכבים שפרסם בשנת 1864 תחת הציון GC 3193 ובשנת 1888 ג'ון דרייר הכניס אותה לקטלוג הכללי החדש, תחת הציון NGC 4660, כאשר היא מתוארת כבהירה מאוד, קטנה ומרכזה מתבהר בחדות ובהרבה עד ליצירת גרעין מובחן.[6]

תצפית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגלקסיה נמצאת בחלקו המזרחי של צביר הבתולה, כ-1.15 מעלות מצפון-מזרח לכוכב ρ בבתולה וכ-4.3 מעלות ממערב לכוכב וינדמיאטריקס. כ-0.4 מעלה מצפון-מערב לה נמצאת M60, כ-0.75 מעלה מצפון-מערב לה נמצאת M59, זוג הגלקסיות NGC 4567 ו-NGC 4568 נמצאות כ-2 מעלות ממערב לה, NGC 4608 ו-NGC 4596 נמצאות בהתאמה כמעלה ושליש וכמעלה וחצי מדרום-מערב לה, כ-2 מעלות ממזרח לה נמצאות NGC 4754 ו-NGC 4762 וכ-2.8 מעלות מדרום-דרום-מזרח לה נמצאת NGC 4698, כולן גלקסיות השייכות גם כן לצביר הבתולה.

תכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורכה הזוויתי של NGC 4660 הוא כ-2.2 דקות קשת, שממרחקה שקול לקוטר של מעט יותר מ-30,000 שנות אור, כשליש מהקוטר של שביל החלב. מסתה מוערכת בכ-‎4.5×1010מסות שמש, כ-8 אחוזים ממסת שביל החלב, כאשר כ-70% ממנה או כ-‎3.2×1010‎ מסות שמש, היא מסת הכוכבים שבגלקסיה.[3] בנוסף יש בה גם כמות קטנה יחסית של מימן אטומי, שכמותו מוערכת בפחות מ-‎7.6×106‎ מסות שמש ומימן מולקולרי שכמותו מוערכת בפחות מ-‎1.5×107‎ מסות שמש,[7] כך שבסך הכל כמות המימן החופשי בגלקסיה היא לכל היותר כחצי אלפית ממסתה. כתוצאה מהמחסור במימן, קצב יצירת הכוכבים החדשים בגלקסיה נמוך מאוד ומוערך בפחות ממאית מסת שמש בשנה או במסת שמש בכ-110 שנים,[3] ובהתאם לכך אוכלוסיית הכוכבים בגלקסיה זקנה עם גיל ממוצע של כ-13.7 מיליארד שנים ומתכתיות נמוכה יחסית של כ-70% מהמתכתיות של השמש.[1] נראה שבמרכזה של NGC 4660 נמצא חור שחור על-מסיבי עם מסה של כ-‎8×108‎ מסות שמש.[8] בשנת 2016 התגלה מעין פס צר וארוך של כוכבים ותווך בין-כוכבי שיוצא מהגלקסיה בכיוון צפון-מערב ומגיע לאורך זוויתי של כ-12 דקות קשת, השקולות לאורך של כ-170,700 שנות אור. ככל הנראה זהו שריד של מפגש עם גלקסיה אחרת לפני 2-1 מיליארד שנים, אבל ייתכן שזהו תוצר של אינטראקציה בין NGC 4660 ובין גלקסיית לוויין ננסית שמקיפה אותה ומאבדת חומר בגלל כוחות הגאות ש-NGC 4660 מפעילה עליה.[9]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא NGC 4660 בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 J. Dabringhausen & M. Fellhauer: An extensive catalogue of early-type galaxies in the nearby Universe, Monthly Notices of the Royal Astronomical Society, Vol. 460, Iss. 4, p. 4492 (2016)
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 NED: NGC 4660
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 A. Amblard, L. Riguccini, P. Temi, S. Im, M. Fanelli & P. Serra: Star Formation Bimodality in Early-type Galaxies, The Astrophysical Journal, Vol. 783, Iss. 2, article id. 135, p. 18 (2014)
  4. ^ W. Herschel: Catalogue of One Thousand new Nebuae and Clusters of Stars, Philosophical Transactions of the Royal Society of London, vol. 76, p. 475 (1786)
  5. ^ J. F. W. Herschel: Observations of nebulæ and clusters of stars, made at Slough, with a twenty-feet reflector, between the years 1825 and 1833, Philosophical Transactions of the Royal Society of London, vol. 123, p. 432 (1833)
  6. ^ J. L. E. Dreyer: A New General Catalogue of Nebulæ and Clusters of Stars, being the Catalogue of the late Sir John F. W. Herschel, Bart, revised, corrected, and enlarged, Memoirs of the Royal Astronomical Society, Vol. 49, p. 131 (1888)
  7. ^ G. Gavazzi, G. Consolandi, S. Pedraglio, M. Fossati, M. Fumagalli & A. Boselli: Hα imaging observations of early-type galaxies from the ATLAS3D survey, Astronomy & Astrophysics, Vol. 611, id. A28, p. 14 (2018)
  8. ^ R. Pechetti, A. Seth, M. Cappellari, R. McDermid, M. den Brok, S. Mieske & J. Strader: Detection of Enhanced Central Mass-to-light Ratios in Low-mass Early-type Galaxies:Evidence for Black Holes?, The Astrophysical Journal, Vol. 850, Iss. 1, article id. 15, p. 13 (2017)
  9. ^ S. N. Kemp, C. Martinez-Robles, R. A. Marquez-Lugo, D. Zepeda-Garcia, R. Franco-Hernandez, A. Nigoche-Netro, G. Ramos-Larios, S. G. Navarro & L. J. Corral: The Tidal Filament of NGC 4660, The Astrophysical Journal, Vol. 830, Iss. 2, article id. 66, p. 6, 9 (2016)