NGC 4754

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
NGC 4754
NGC 4754 בתמונה של סקר השמים הדיגיטלי של סלואן
NGC 4754 בתמונה של סקר השמים הדיגיטלי של סלואן
נתוני תצפית
קבוצת כוכבים בתולה
מגלה ויליאם הרשל
תאריך גילוי 15 במרץ 1784
סוג גלקסיית עדשה
בהירות 10.5[1]
סיווג מורפולוגי -SB(r)0[2]
עלייה ישרה 12ʰ 52ᵐ 17.6ˢ
נטייה ‏49.2″ ‏18′ ‏11°‏+
מאפיינים פיזיים
בהירות מוחלטת 20.7-
מרחק[1] 56,500,000 שנות אור
17,322,786.36 פארסק
קוטר 75,610[2] שנות אור
מסה ‎1011‎‏[3] M
הסחה לאדום 1,351[2] ק"מ/שנייה
0.004506

NGC 4754 היא גלקסיית עדשה עם מוט מרכזי בקבוצת הכוכבים בתולה, הנמצאת במרחק של כ-56 מיליון שנות אור ממערכת השמש ושייכת לצביר הבתולה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לגלקסיה בהירות מדרגה 10.5 והיא התגלתה ב-15 במרץ 1784 על ידי האסטרונום ויליאם הרשל, שכלל אותה ברשימת הערפיליות שפרסם בשנת 1786 תחת הציון I.25, כשהיא מתוארת כבהירה, קטנה ובקו אחד עם שני כוכבים.[4] באותו תאריך הוא ציין זוג ערפיליות נוספות במרחק של 45 שניות עלייה ישרה ממזרח ו-2 דקות קשת מדרום למיקום שצויין עבור I.25, ושאותן ציין כ-II.74 ו-II.75. הוא תיאר את שתיהן כדי בהירות, כאשר המערבית יותר כמעט עגולה והמזרחית יותר מאוד מאורכת, ושהמרחק הזוויתי ביניהן הוא 8–10 דקות קשת.[5] נראה אם כן, שהמערבית מבין השתיים, II.74 היא באותו המיקום שצויין עבור I.25 ומדובר באותה ערפילית, כאשר הערפילית המזרחית היא NGC 4762. ג'ון הרשל, בנו של ויליאם הרשל, צפה בהן גם כן, וציין בקטלוג הערפיליות, שפרסם בשנת 1833, שאין ספק ש-I.25 ו-II.74 הן אותה הערפילית. הוא הכניס אותה לקטלוג תחת הציון 1462, כאשר היא מתוארת כעגולה וגדולה או גדולה מאוד, אך בתצפיות שונות הוא תיאר אותה כעמומה, די בהירה, בהירה או בהירה מאוד, וכן שמרכזה מתבהר די בחדות.[6] הוא הכניס את הגלקסיה גם לקטלוג הכללי של ערפיליות וצבירי כוכבים שפרסם בשנת 1864 תחת הציון GC 3274 ובשנת 1888 ג'ון דרייר הכניס אותה לקטלוג הכללי החדש, תחת הציון NGC 4754, כאשר היא מתוארת כבהירה, די גדולה, עגולה, מרכזה מתבהר די בפתאומיות ושהיא המערבית מתוך שתים.[7]

תצפית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגלקסיה נמצאת בחלקו המזרחי של צביר הבתולה, כ-2.5 מעלות ממערב לכוכב וינדמיאטריקס וכ-2.75 מעלות ממזרח-צפון-מזרח לכוכב ρ בבתולה. כ-10.4 דקות קשת ממזרח-דרום-מזרח לה נמצאת NGC 4762, כ-3 מעלות מדרום-דרום-מערב לה נמצאת NGC 4698, כ-3 מעלות וכ-3.25 מעלות ממערב-דרום-מערב לה נמצאות בהתאמה NGC 4608 ו-NGC 4596, כ-1.9 מעלות ממערב לה נמצאת NGC 4660 ובאותו הכיוון כ-3.8 מעלות מ-NGC 4754 נמצאות זוג הגלקסיות NGC 4567 ו-NGC 4568.‏ M60 נמצאת כ-2.1 מעלות ממערב-צפון מערב לה, כאשר באותו הכיוון כ-0.4 מעלה מעבר לה נמצאת M59, כ-2.7 מעלות מצפון-מערב ומצפון-צפון-מערב ל-NGC 4754 נמצאות בהתאמה NGC 4654 ו-NGC 4689, וכ-4 מעלות מצפון לה נמצאת NGC 4710, כולן גלקסיות השייכות גם כן לצביר הבתולה.

תכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורכה הזוויתי של NGC 4754 הוא כ-4.6 דקות קשת, שממרחקה שקול לקוטר של כ-75,000 שנות אור, כשלושה רבעים מהקוטר של שביל החלב. מסתה מוערכת בכ-‎1011מסות שמש, כשישית ממסת שביל החלב, כאשר כ-70% ממנה או כ-‎7.4×1010‎ מסות שמש, היא מסת הכוכבים שבגלקסיה.[3] בנוסף יש בה גם כמות קטנה מאוד של מימן אטומי ומימן מולקולרי, שכמותם מוערכת בפחות מ-‎3×107‎ מסות שמש ,[8] כך שבסך הכל כמות המימן החופשי בגלקסיה היא לכל היותר כשליש אלפית ממסתה. כתוצאה מהמחסור במימן, קצב יצירת הכוכבים החדשים בגלקסיה נמוך מאוד ומוערך בפחות מ-1.5 מאיות של מסת שמש בשנה או במסת שמש בכ-70 שנים,[3] ובהתאם לכך אוכלוסיית הכוכבים בגלקסיה זקנה עם גיל ממוצע של כ-10.8 מיליארד שנים ומתכתיות נמוכה יחסית של כ-75% מהמתכתיות של השמש.[1] במרכז הגלקסיה יש מבנה דמוי מוט באורך זוויתי של כ-54 שניות קשת, השקול לאורך של למעלה מ-15,000 שנות אור.[9] את הגלקסיה מקיפה מערכת מורכבת של צבירים כדוריים שמספרם מוערך בכ-115.[10] למרות הקרבה הנראית של NGC 4754 ושל NGC 4762, הפרש המהירויות הרדיאליות ביניהן הוא קרוב ל-400 קילומטר בשנייה וכן נראה ש-NGC 4754 נמצאת לפחות 10 מילון שנות אור קרוב יותר למערכת השמש מאשר NGC 4762, כך שהן לא משפיעות זו על זו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא NGC 4754 בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 J. Dabringhausen & M. Fellhauer: An extensive catalogue of early-type galaxies in the nearby Universe, Monthly Notices of the Royal Astronomical Society, Vol. 460, Iss. 4, p. 4492 (2016)
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 NED: NGC 4754
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 A. Amblard, L. Riguccini, P. Temi, S. Im, M. Fanelli & P. Serra: Star Formation Bimodality in Early-type Galaxies, The Astrophysical Journal, Vol. 783, Iss. 2, article id. 135, p. 18 (2014)
  4. ^ W. Herschel: Catalogue of One Thousand new Nebuae and Clusters of Stars, Philosophical Transactions of the Royal Society of London, vol. 76, p. 471 (1786)
  5. ^ W. Herschel: Catalogue of One Thousand new Nebuae and Clusters of Stars, Philosophical Transactions of the Royal Society of London, vol. 76, p. 475 (1786)
  6. ^ J. F. W. Herschel: Observations of nebulæ and clusters of stars, made at Slough, with a twenty-feet reflector, between the years 1825 and 1833, Philosophical Transactions of the Royal Society of London, vol. 123, p. 434 (1833)
  7. ^ J. L. E. Dreyer: A New General Catalogue of Nebulæ and Clusters of Stars, being the Catalogue of the late Sir John F. W. Herschel, Bart, revised, corrected, and enlarged, Memoirs of the Royal Astronomical Society, Vol. 49, p. 134 (1888)
  8. ^ G. Gavazzi, G. Consolandi, S. Pedraglio, M. Fossati, M. Fumagalli & A. Boselli: Hα imaging observations of early-type galaxies from the ATLAS3D survey, Astronomy & Astrophysics, Vol. 611, id. A28, p. 14 (2018)
  9. ^ O. K. Sil'chenko & I. V. Chilingarian: Star Formation History at the Centers of Lenticular Galaxies with Bars and Purely Exponential Outer Disks from SAURON Data, Astronomy Letters, Vol. 37, Iss. 1, p. 3 (2011)
  10. ^ J. R. Hargis, K. L. Rhode: The Globular Cluster Populations of Giant Galaxies: Mosaic Imaging of Five Moderate-luminosity Early-type Galaxies, The Astronomical Journal, Vol. 144, Iss. 6, article id. 164, p. 16 (2012)