NGC 4945

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
NGC 4945
Spiral Galaxy NGC 4945.jpg
NGC 4945 בתמונה של המצפה האירופי הדרומי
נתוני תצפית
קבוצת כוכבים קנטאור
מגלה ג'יימס דנלופ
תאריך גילוי 29 באפריל 1826
סוג גלקסיית מוט ספירלית, גלקסיית סייפרט סוג 2
בהירות 9.3[1]
סיווג מורפולוגי SB(s)cd[1]
עלייה ישרה 13ʰ 05ᵐ 27.3ˢ
נטייה ‏04.4″ ‏28′ ‏49°‏-
מאפיינים פיזיים
בהירות מוחלטת 18.6-
מרחק[1] 12,500,000 שנות אור
3,832,474.86 פארסק
קוטר 72,730[1] שנות אור
מסה ‎1.4×1011‎‏[2] M
הסחה לאדום 563[1] ק"מ/שנייה
563±3, 0.0009

NGC 4945 היא גלקסיית מוט ספירלית שנמצאת בקבוצת הכוכבים קנטאור, במרחק של כ-12.5 מיליון שנות אור ממערכת השמש, ושייכת לקבוצת קנטאור A. הגלקסיה נמצאת כשליש מעלה ממזרח לכוכב ξ1 בקנטאור וכ-4 מעלות ממזרח-דרום-מזרח לכוכב הבולט מוליפיין. כ-4 מעלות מצפון-מזרח לגלקסיה נמצא הצביר הכדורי ω בקנטאור.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לגלקסיה בהירות מדרגה 9.3 והיא התגלתה ב-29 באפריל 1826 על ידי האסטרונום ג'יימס דנלופ, בזמן שצפה בשמי הדרום מניו סאות' ויילס באוסטרליה, והופיעה כערפילית מספר 411 ברשימת הערפיליות שגילה.[3] הוא תיאר אותה כ"ערפילית יפה וארוכה" וציין שהוא יכול להבחין בכוכבים בתוכה.[4] ג'ון הרשל כלל אותה בקטלוג הערפיליות שפרסם בשנת 1847 כערפילית מספר 3459 ותיאר אותה כ"בהירה, גדולה מאוד, מאורכת מאוד ועם בהירות שעולה בהדרגה לכיוון המרכז". הוא ציין גם שאורכה חורג משדה הראייה של הטלסקופ.[5] בשנת 1863 הוא כלל אותה גם בקטלוג הכללי של ערפיליות וצבירי כוכבים תחת הציון GC 3386 ובשנת 1888 ג'ון דרייר הכניס אותה לקטלוג הכללי החדש תחת הציון NGC 4945 כשהיא מתוארת כבהירה, גדולה מאוד ומאוד מאורכת.[6]

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קו הראייה אל הגלקסיה כמעט משיק למישור הדיסקה שלה, כך שהגלקסיה נראית צרה וארוכה מאוד. אורכה הזוויתי של הגלקסיה הוא כ-20 דקות קשת, כשני שלישים מקוטרו של הירח המלא, שממרחקה שקול לקוטר של כ-72,730 שנות אור, כשלושה רבעים מקוטר שביל החלב. לעומת זה רוחבה הזוויתי הוא פחות מחמישית מאורכה הזוויתי.[1] מסתה מוערכת בכ-‎1.4×1011מסות שמש, כרבע ממסת שביל החלב, ונראה שחלק ניכר ממסתה נמצא במרכזה. החומר סביב מרכז הגלקסיה נע במהירויות עצומות שמגיעות לכ-600 קילומטר בשנייה, מה שמצביע שבמרכז הגלקסיה מרוכזת מסה עצומה שמוערכת בכ-‎2×108‎ מסות שמש ברדיוס של פחות מ-150 שנות אור.[7] נראה שבמרכז הגלקסיה נמצא חור שחור על-מסיבי שמסתו מגיעה לכ-‎1.4×106‎ מסות שמש,[8] וריכוז המסה הגבוהה יוצר גרעין גלקטי פעיל שגורם להאצה חזקה של החומר המקיף את מרכז הגלקסיה. מסיבה זו הגלקסיה מסווגת כגלקסיית סייפרט מסוג 2. הפעילות סביב מרכז הגלקסיה מביאה גם ליצירת כוכבים חדשים בקצב גבוה יחסית באזור.[9] הגלקסיה היא גם מקור חזק של קרני X והיא גלקסיית סייפרט עם עוצמת הקרינה הגדולה ביותר בתחום זה של הספקטרום האלקטרומגנטי.[10]

NGC 4945 היא אחת מתוך 12 גלקסיות גדולות אשר מקיפות את הקבוצה המקומית ומכונות "מועצת הענקים", האחרות הן קנטאור A וגלקסיית גלגל הרוח הדרומית הסמוכות, וכן מאפיי 1, מאפיי 2‏, IC 342, גלקסיית הפסל, M64‏,‏ M81‏,‏ M82‏,‏ M94 וגלקסיית המחוגה.[11]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא NGC 4945 בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 NED: NGC 4945
  2. ^ M. Ott, J. B. Whiteoak, C.Henkel & R. Wielebinski: Atomic and molecular gas in the starburst galaxy NGC 4945, Astronomy & Astrophysics, vol. 372, p. 463 (2001)
  3. ^ SEDS: Highlights from the Dunlop catalog
  4. ^ J. Dunlop: A catalogue of nebulæ and clusters of stars in the southern hemisphere, observed at Paramatta in New South Wales, Philosophical Transactions, Royal Society London, vol 118, p. 134 (1828) R. Soc. Lond
  5. ^ J. Herschel: Results of astronomical observations made during the years 1834, 5, 6, 7, 8, at the Cape of Good Hope, Smith, Elder and Co., p. 103 (1847)
  6. ^ J. L. E. Dreyer: A New General Catalogue of Nebulæ and Clusters of Stars, being the Catalogue of the late Sir John F. W. Herschel, Bart, revised, corrected, and enlarged, Memoirs of the Royal Astronomical Society, Vol. 49, p. 139 (1888)
  7. ^ C. Henkel, S. Muehle, G. Bendo, G. I. G. Jozsa, Y. Gong, S. Viti, S. Aalto, F. Combes, S. Garcia-Burillo, L. K. Hunt, J. Mangum, S. Martin, S. Muller, J. Ott, P. van der Werf, A. A. Malawi, H. Ismail, F. Alkhuja, H. M. Asiri, R. Aladro, F. Alves, Y. Ao, W. A. Baan, F. Costagliola, G. Fuller, J. Greene, C. M. V. Impellizzeri, F. Kamali, R. S. Klessen, R. Mauersberger, X. D. Tang, K. Tristram, M. Wang & J. S. Zhang: Molecular line emission in NGC 4945, imaged with ALMA, ARXIV, p. 1 (2018)
  8. ^ G. A. D. Savorgnan, A. W. Graham, A. Marconi & E. Sani: Supermassive Black Holes and Their Host Spheroids, The Astrophysical Journal, Vol. 817, Iss. 1, article id. 21, p. 3 (2016)
  9. ^ G. J. Bendo, C. Henkel, M. J. D'Cruze, C. Dickinson, G. A. Fuller & A. Karim: Free-free and H42 α emission from the dusty starburst within NGC 4945 as observed by ALMA, Monthly Notices of the Royal Astronomical Society, Vol. 463, Iss. 1, p. 17 (2016)
  10. ^ R. Wojaczyński & A. Niedźwiecki: The X-/γ-Ray Correlation in NGC 4945 and the Nature of Its γ-Ray Source, The Astrophysical Journal, Vol. 849, Iss. 2, article id. 97, p. 2 (2017)
  11. ^ M. L. McCall: A Council of Giants, Monthly Notices of the Royal Astronomical Society, Vol. 440, Iss. 1, p. 8 (2014)