Nimm, was dein ist, und gehe hin, רי"ב 144

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

Nimm, was dein ist, und gehe hinעברית: קח את שלך ולך), רי"ב 144, היא קנטטה שהלחין יוהאן סבסטיאן באך בהיותו בלייפציג. ביצועה הראשון היה ביום "ספטואגסימה", הוא יום ראשון השלישי שלפני התענית והתשיעי שלפני הפסחא, שחל ב-6 בפברואר 1724.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קנטטה זו הייתה השמינית שהלחין באך באותה שנה, לאחר שבשנה הקודמת הלחין עשרים וחמש קנטטות. הקנטטה הקודמת שהלחין היא רי"ב 83.

ב-1884 הוציאה לאור חברת באך את הקנטטה לראשונה, בכרך 30 של פרסומיה[1].

מילים ומוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סדר הקריאה לאותו יום כולל פסוקים מהאיגרת הראשונה אל הקורינתים, ואת משל העובדים בכרם מהבשורה על פי מתי[2]. על פי המשל, בעל הכרם משלם לעובדים שכר זהה למרות שעבדו מספר שונה, כיוון שכך רצונו להיטיב. כשמתלונן על כך אחד העובדים, עונה לו בעל הכרם, ""קח את (השכר) שלך ולך". הנמשל הוא שאלוהים מיטיב כראות עיניו ואין אנו יכולים להבין מדוע, אלא לקבל זאת באהבה. הלברית נכתבה על ידי מחבר לא ידוע והיא פותחת בציטוט דברי בעל הבית לפועל מן המשל. נושא הלברית היא שביעות הרצון שעל האדם לחוש, כיוון שהכל בידי אלוהים. החלק השלישי לקוח ממזמור של סמואל רודיגסט (Samuel Rodigast) מ-1675. כורל הסיום לקוח ממזמור של אלברכט, דוכס פרוסיה מ-1547[3].

הקנטטה נועדה לביצוע על ידי סולני סופרן, אלט וטנור בליווי מקהלה בת ארבעה קולות, ובתזמור של שני אבובים, אבוב ד'אמורה, שני כינורות, ויולה ובאסו קונטינואו. לקנטטה שישה פרקים:

  1. מקהלה: Nimm, was dein ist, und gehe hin (קח את שלך ולך)
  2. אריה (מוזיקה) לאלט: Murre nicht, lieber Christ (אל תרטון, נוצרי יקר)
  3. כורל: Was Gott tut, das ist wohlgetan (כל מעשה אלהים, הוא טוב)
  4. רצ'יטטיב לטנור: Wo die Genügsamkeit regiert (כל אימת ששביעות רצון שולטת)
  5. אריה לסופרן: Genügsamkeit ist ein Schatz in diesem Leben (שביעות-רצון היא יהלום בחיים)
  6. כורל: Was mein Gott will, das gscheh allzeit (לו יהי רצון אלהים מבוצע תמיד)

הקלטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

היצירה הוקלטה במלואה 18 פעמים בהקלטות מסחריות[4]. בין המנצחים שביצעו את ההקלטות ניתן לציין את הלמוט רילינג (ב-1978), גוסטב ליאונהארדט (ב-1984), טון קופמן (ב-1997) וג'ון אליוט גרדינר (ב-2000).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]